מהו באמת כדור הארץ?

בס"ד

יום חמשי כ"ה תשרי תשע"ו – ראשי תיבות: כדור הארץ   

מהו באמת כדור הארץ?

אנו מאמינים שכדור הארץ הוא די צעיר היום, בן חודש עוד מעט (כ"ה תשרי), כי מה שהוא בדיוק מההיבט החומרי שלו, אנחנו לא יודעים. הנה, נתנו פרס נובל לפיזיקה למדענים שגילו שהחומר אפוף תעלומה עוד יותר ממה שחשבנו. כלומר, ידענו את זה, אבל התברר שזה עוד יותר נעלם. כן, שוב נזל להם העולם מבעד לאצבעות. אז מה ומי הוא 'מיסטר חומר', תכלס, אין איש אשר ידע, והאמונה לוחשת לנו שהעולם, יהיה מה שיהיה, מתנהג כבר חודש ממש אחרת, בהנהגה שמעולם לא היתה, בבשורה חדשה, וזה מרגש. וסוף כל סוף זה מה שחשוב כי הקב"ה עשה הכל כדי שנתרגש.

אז קודם כל לא לשכוח את החיוכים – בלעדיהם שוכחים לאן הולכים.

ואם לאחדים החוויה סביב היא רק מדבר של אלקטרונים – מהומה של קרינות שסופה פיח – הבה נפריח, את הנוף הצחיח, עם אור אמונה שישועות מצמיח.

ואני חוזר לעניין תעלומת העולםהנה לפניכם משל מאלף:

השמועה פשטה בעיר שחבורה של נגנים נותנת הופעה בגן המרכזי ועושה פלאות. כל השומע מתעורר לאהבה ושמחה ומקבל לב חדש. חוזר האון במותניו ורוחו זוקפת את קומתו והוא נרגש ומוכן לגדולות. המושלים בעיר שמעו על כך גם הם וחושדים בהתעוררות הזו וגם סקרנים לגביה ורוצים לעמוד על טיבה. הם שולחים את חבריהם המלומדים עם בקשה דחופה לצאת אל השטח, לבדוק את העניין, ולספר להם מה סוד ההתלהבות. הללו מגיעים עם כל כלי המדידה שלהם, מיקרופונים, מודדי גל, מפרקי צליל לספקטרומים מדוייקים, אולטרה סאונדים של כלי הנגינה וחלל הפה והגרון, וחוקרים משך שעות ארוכות את תנודות הקול עד שלבסוף יש להם תמונה גרפית ממצה של הפיזיקה כולה המתחוללת שם. הם חוזרים אל השולחים והללו מעיינים בחומר ולא מוצאים בו שום מקום להתפעלות.

הנמשל, אני חושב, ברור. יש כאן ניגון נפלא שהעולם הזה משמיע לנו. הוא מעורר אותנו לדביקות, להתפעלות… יש כאן קול של קדושה, סימפוניה של בריאה מתחדשת המעידה על בוראה, יום ליום יביע אומר… והללו באים וחוקרים את האויר והים והברזל והחלזונת וכותבים על זה מאמרים ארוכים עם תיאורים ותרשימים… היי, מה קרה לכם?! את העיקר הפסדתם! יש ניגון שעולה מכל זה. ניגון שאומר משהו שלא יסולא בפז. ניגון שמחייה את הלב והנפש מתעוררת להתנדב אל הגדולה. הקשיבו! אתם לא בכיוון הנכון. הקשיבו!

במאמר חשוב ומיוחד בשם, 'הוודאות האבודה של הטבע והאחדות הקוונטית' שהופיע בגליון 'מחשבות', ביטאון צמרת למדעים בישראל, סוקר כותב המאמר את דרכה הארוכה של תיאורית הקוונטים להכרה ולאישור מדעי. ואכן, למרות לבטים והתנגדות מכמה אנשי מדע ידועים, אינשטיין בראשם, לראיית העולם המוזרה העולה מהתיאוריה, היא נתגלתה כאמת וזכתה להתקבל בקרב הקהילה המדעית. וכך מסכם כותב המאמר את הדרך הארוכה שאחריה עקב: 'במאמץ הרואי זה להבין את מהותה העמוקה של המציאות, נראים לעתים גיבוריה של אודיסיאה מופלאה זו כאותם עשרת הנוסעים התמהונים בספרו הנפלא של לואיס קארול 'ציד הכרישזון' המפליגים בים כדי למצוא את הכרישזון, אותה חיה דמיונית שאיש עדיין לא פגש ואיש אינו יודע מהי… כך גם, לידתה של מכניקת הקוואנטים, בשנות ה-20 של המאה ה-20, סימנה את ראשיתו של מסע מדהים של חיפוש אחר הוודאות, אחר האובייקטיביות והידיעה של המציאות. מרבית חבריו למסע של אינשטיין נטשו את הספינה ופנו לחוף המבטחים של הפיסיקה הקוואנטית, אבל לאחרים המסע עדיין נמשך… וכך מסכם אחד מהם בדורנו, 'הטבע לא רק מדהים יותר מכפי שאנו משערים, כי אם מדהים יותר מכפי שאנו מסוגלים לשער בדמיוננו". עד כאן מהמאמר הנ"ל.

ההיסטוריון תומס גרייר בספרו הנפלא, 'היסטוריה תמציתית של האדם המערבי' בעמוד 490 תחת הכותרת, 'היערכות מחדש (ריקונסטרציה) רדיקאלית של הפילוסופיה והדת במערב', כותב: "המכנה המשותף של התגליות המדעיות החדשות לאחר 1900 הוא שהיקום אינו כה ניתן לידיעה ואינו כה מסודר כפי שהאמין האדם קודם. אנשים משכילים החלו לעכל בכאב את האמת שעולם-המכונה של ניוטון הוא תוצר הנפש האנושית ממש כמו העולם האלוקי של דנטה. התיאוריות של אינשטיין ומכניקת הקוואנטים סותרים את המושגים הישנים של חוקים פיסיקאלים 'אבסולוטים'. אין זה רק עניין של המורכבות של הדברים או של המיגבלות בצפייה, אלא, הפיסיקה החדשה מצביעה על נתק בין הדרך שבה הדברים מתנהגים לבין היכולת שלנו להשיג אותם. כיצד ניתן לצייר מרחב שהוא בעת ובעונה אחת גם סופי וגם בלתי מוגבל? או אור שהוא גם חלקיק וגם גל בעת ובעונה אחת? החוקרים בענפים המתועלים של המדע ממשיכים, כמובן, להניב כמות עצומה של מידע שאפשר לנצלו לשימוש אנושי. אך הידע המסתחרר כספירלה שלנו נושא אותנו הרחק הרחק מראייה כוללת, ניתנת להבנה, של היקום".

וכמובן שיש עוד היבט לעולם, יש גם מסכת של 'תיקונים, כביסות ובישולים' לכל מי שרוצה להתחזק ולהתקדש. אחד לא נמלט… אבל אם הוא מקבל את זה באהבה, עד מהרה זה חולף ואף מתהפך. והכל לנסות עד כמה האדם מאמין, עד כמה הוא יודע שהכל מן השמים, עד כמה הוא ממתין ומבקש את ההזדמנויות בכל דבר שעובר עליו ויודע שהן קיימות והן אמתיות. ואדם מתחיל עוד ועוד לצאת מכבוד עצמו ומתחיל להכיר איזה פאר מתחבא כאן ואיזה כרוזים מהדהדים כאן, והוא משתנה לגמרי, מתהפך להיות יצור אחר, חי ונמרץ, משתוקק וחולה אהבה. אדם נכנס עוד ועוד לכבוד אלוקים.

הגויים מסתכלים על העולם מבעד לעיני רופא, מכונאי, פיסיקאי, ויש להם זכוכית מגדלת ומחפשים את החור השחור… ובאמת בהגדלות הפנטסטיות של היום, בטכניקות החדישות של היום, רואים ממש אטומים, ורואים כיצד כל העולם , כל המציאות, היא מן חסידית כזו, הכל רוקד, הכל מפזז, ויש גם ריקודים גרנדיוזיים – צבא השמיים. והכל הכל, כל הנראה לעין ולחושים, הם אותם אטומים שמתלכדים בהמון גוונים וסיגנונות… וכך נולדות כל חכמות העולם הזה, הקונצים והצעצועים והכלים למניהם, והם, הגויים, חוקרים וחוקרים – חוקרים מי נכנס במי, הגבינה בלחם או הלחם בגבינה… ואתה, בלב כל זה, בתוך התערוכה הזו, שמח בברכה שעשית, ואם יעזור השם אולי תאמין ותדע שיש כאן ניצוצות ועליות ודברים שונים לגמרי, שאין טבע כלל ושהכל מפזז כאן בעבור מחשבות של אמונה ודעת, בעבור גילוי הכרוזים של הקדושה.

לסיום, אני זוכר, ב- 2004, כאשר פרופסור צ'חנובר ופרופסור הרשקו מן הטכניון בחיפה זכו בפרס נובל לכימיה, הקדישו לכל אחד מהם סרטון קצר בטלוויזיה, ושם העיר המראיין, במן 'ידענות' שהיתה בעוכריו: 'עכשו לאחר שהטלתם אור על אופן פירוק החלבונים אנו קרובים יותר לפענוח סודות התבל…' ופרופסור צ'חנובר ענה לו בנזיפה אמתית ומיידית: 'מעולם לא היינו רחוקים יותר מלפענח את פלאי היקום… זה הולך ונהיה בלתי מושג יותר ויותר'. אם כן נוכל לומר שגם מצדו של המדע אפשר לפרש את ראשי התיבות של היום הזה כך:

כ"ה תשרי: הוא כאן.

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345