על התקווה ועל קורדובה

פנינה של אמונה

על התקווה ועל קורדובה. מוצאי שבת ויגש טבת תשע"א.

במוצאי שבת הגיע טלפון מיהושע בוק: 'אני מחכה לך למטה', נטלתי את הגיטרה ויצאתי באי רצון מן הבית… איזו ילדותיות! בוז למפונקים!

הוא אסף אותי והמשכנו להדסה. בדרך הוא הפשיר את האווירה עם הרבה דברי תורה כהרגלו. הוא טוב לב ואמיתי. אשריו. זו הפעם הראשונה שאני מתלווה אליו.

המראה הזה של שני אפורי זקן, לבושי מעילים ומגבעות, עם שתי גיטרות ביד היה מוכר כנראה לאנשי הביטחון כי הם העבירו אותנו מהר דרך הביקורת (אולי בעצם נראינו כה שונים עד שזה עורר אמון) ובכול מקרה זה היה חסד כי היה קר.

הלאה: לובי, מעלית, מסדרונות – המחלקה האונקולוגית. אשתו מקבלת את פנינו: 'כן, כן, אפשר להיכנס, תודה. הו ממש תודה'.

אשתו היתה מטפלת בו בזריזות ובמיומנות והיתה רגועה ונעימה מאוד. 'היא המלאך שלי', הוא מספר לנו, 'השם ברא אותה במיוחד בשבילי'.

רבי יהושע התחיל לנגן כמה שירי קרליבך ידועים (חבר שלי קורא לו 'חמ-ליבך' ), ואני הצטרפתי אליו בקולות שניים וכמה קישוטי סולו פשוטים על מיתר אחד. המיתרים האלה של הגרון ושל הגיטרות פעלו את פעולתם – הם הציתו אור בלבו של ראובן קורדובה.

מאלף היה לראות כיצד החיים גנוזים במקומות הכי חרבים וכיצד הם נולדים מחדש טיפין טיפין על כנפי האווירה החדשה. לכאורה, איזה מצב נורא, איזה מצב מחריד ואעפ"כ החבר קורדובה מתחזק בדרכו המיוחדת, מתעודד בסגנון מקורי משלו, הוא אוחז בחיים באופן פלאי. הוא יודע כי השמחה היא עוגן הצלתו והוא מלא אמונה ומבוטל אל הנשמה. תקוותו עצומה.

אשתו גם היא מדהימה. כיצד היא נינוחה בלב הסיוט הזה של כליון הגוף המתחולל במרץ לנגד עיניה.

מי שלא ראה את ראובן קורדובה מברך על כוס של מים (מתייבש לו הגרון כל הזמן) לא ראה ברכה בשארית הכוחות מימיו. מאמץ מעל הטבע: כולו גל של עצמות, מכורבל בסדינים ומסובב בכריות, צינור נמשך לאפו ועוד צינור חמצן מגיע ישירות לגרונו, והוא עוצם את עיניו בתשוקה וגעגועים כאלה ומברך לאט ובדביקות 'שהכול נהייה בדברו', עד שאנו, הבריאים, חפרו פנינו.

כיצד, כאשר חייתה נפשו מעט, נמלא עזוז ופקד על אשתו לתמוך את גבו בכרית גדולה כי הוא עומד לומר דברי תורה: 'ריתחא דאורייתא' הסביר לה. ויהושע בוק אומר בהתרגשות: 'ממש פרשת השבוע שלנו –  "ויתחזק ישראל וישב על המטה" '.

מידי פעם היה ניתק חוט המחשבה שלו והיה נזכר בעוד משהו ומודיע שכעת עומד לבוא – 'רעיון פיצוץ'. כל כמה דקות היו נכנסים אח או אחות עם מזרק או עם איזה מכשיר ומבקשים רשות לבצע עוד פעולה רפואית. והוא מתמסר בפשטות ואומר בקול דועך אך סמכותי (ואפילו משועשע ): 'תעשו! תעשו! אני רק צעצוע פה. רק בגוף אתם יכולים לגעת. בנשמה לא תוכלו לגעת.'

הנכדה הצעירונת מתקשרת: 'מה שלומך סבא, איך הייתה השבת?'

'אני בגן עדן בובה. סבא בגן עדן. הכול טוב, הכול מתוק.' וראשו נשמט ברפיון אין-אונים הצידה. זה נראה מפחיד, אך הוא מתנער מייד.

ידיו, כתפיו, ובעיקר רגליו דקיקות כמקלות סיניים. הוא, שהיה חסון כל כך. רקמת השריר נעלמה ממנו כמעט לגמרי, אך הוא איתן ברוחו, איתן ביהדותו, לגמרי לגמרי. הוא נושא את הניסיון המזעזע הזה עם מדליות זהב: אין מרירות, אין תבוסתנות, אין בלבולים של השקפה. הוא ניצח את הכיעור הרוחני המתלווה בדרך כלל לרוב הניסיונות, כל שכן ניסיון אימתני שכזה. אשריו. שברי לוחות ואותיות פורחות באוויר.

אל נא רפא נא לו.

עד כמה הודו לנו הוא ואשתו כאשר יצאנו מחדרו. לו רק ידעו כמה נשכרים היינו.

ואחר כך בלובי-הכניסה של בית החולים, אותו אלמוני עם חזות מסורתית שנגשנו אליו ובקשנו ממנו בפשטות ששה שקלים שהיו חסרים לנו על מנת לשחרר את האוטו מהחניון, והוא ואשתו עונים: 'רק אם אתם נותנים לנו חלק במצווה'. יהודים.

אברהם, יצחק ויעקוב בקשו על כולנו.

ראובן קורדובה נאסף אל אביו שבשמים בביתו, לאחר שנלחם בסרטן זמן רב, כמה ימים לאחר ששוחרר מבית החולים, ביום רביעי פר' כי תשא י"א אדר א, כחודשיים וחצי אחר הביקור הנ"ל.

תגובות

  1. חזי הגיב:
    חזי

    קודובה מהבורקס?

    מי זה קורדובה ? האם זה קורדובה שהיה גר בחיפה לפני כ 40 שנה?
    היו שני אחים קורדובה שהפעילו חנות בורקס.
    איי איי היה זה בורקס ברוטב של דברי תורה וחיזוק באמונה
    על הקירות היו מבחר של פתגמים ודברי חיזוק.
    הטעם של הבורקס הנפלא עדיין בפי
    למיטב זכרוני הם היו מקורבים לרבי מקרעטשעניף שהיה בקרית אתא ולאחר מכן בירושלים
    חזי


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345