ליל פריחת האהבות

בס"ד

מסיבת מחזור של החברה מהתיכון בליל שמיני של חנוכה תשע"ה אצלנו בבית.

(נכתב בשלהי הלילה – ליל פריחת האהבות הרדומות משנות הנעורים)

לנו, שהיינו כולי במקום בו סוף סוף לא הייתי לבדנו, מעבר לשכל ואולי גם מעבר ללב,

במקום שבו נהנינו ושרנו ודברנו כאילו בעולם הרגיל אך בעצם לא היה משנה כלל

מי אמרנו, או מי צחקנו, או מה היינו שרתי ואיך היא נהנינו, וממה צחקנו כולי ועל מה הוא דיברה...

היינו כולנו אחד בסוג של תענוג שאתה לא ממש מבין… ה'אני' הרגיל שלך ממשיך לדבר ולשיר

ולאכול קצת אבל באמת כל זה בניוטרל, הנשמות הן הנכללות כרגע בחביקה של אושר שהרחק

מעבר המילים, אושר של אחדות מענגת… רק הד קלוש מהתענוג הזה מתנוצץ עתה במוח ובלב וכשזה נגמר

אתה משתאה מה בדיוק קרה…

אבל האדם נדון לנסות ולהבין כל דבר דווקא במערכת המוכרת לו של הזמן והמקום, כלומר, לא ניחא לו בסוג תענוג שהוא לא יכול למשש בשכל ובלב – תענוג שאין לו כל שלטון עליו. האדם מנסה תמיד לגרור כל חוויה אל תחום מלכותו, לצמצם אותה אל הממדים שבהישג ידו…שבאוצר המילים שלו.

לכן אני אומר לעצמי כמה דברים כדי לסבר את האוזן: שהנה ידוע שעמוד התווך של היהדות, הבשורה היהודית לעולם, זה – שהכל אחד. לא רק שיש אל אחד, אלא, הכל – כל הקיים מעלה ומטה, פנים וחוץ, כל הניגודים בשלל ההפכים והשינויים שלהם – הכול, הכל אחד. וזוהי בשורה ומצווה שאנו, וכל שכן שאר הגויים, עדיין רחוקים מלצייר נכון. אף על פי כן אנו מנסים… ואנו יודעים לומר שכל פעם שאנו רואים או מרגישים הרמוניה מיוחדת, משיכה עזה וקירבה מתוקה בינינו לבין עצמנו או בינינו לבין אחרים או בינינו לבין הבריאה אנו יודעים שכאן הייתה התגלות מיוחדת של הקב"ה. כאן חווינו את הנוכחות האופיינית של השכינה, כאן הרגשנו את הכוח העצמי הבלעדי ביותר של האלוקים שאנו מסוגלים להכיר. וזה תענוג עצום. זה התענוג הכי ענק שהחיים מעניקים לנו, אשרינו, כולנו יודעים את זה… זה מה שקרה הלילה.

מעביר צמרמורת לחשוב על זה.

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345