יומיות | חיזוקים

יום שני י"ח מנ"א. ר"ת: י'עלת ח'ן - אהבה פרק ג'

הטכנולוגיה הדוהרת וההתמכרות אליה בוקעים ומזעזעים את יסודות הזהות האנושית. לא בכוונה תחילה, לא בכוונה רעה, אבל זה קורה ממילא. האם גם האהבה תשתנה? האם יתכן ונפסיד אותה?

יום ראשון י"ז במנ"א! ר"ת: ז'וג י'ונים. עוד בעניין האהבה.

ויום אחד מגיעה למפעל ילדה-נערה בגילה והשתיים שהיו בודדות כל כך ובאותו גיל נקשרו מיד לב אל לב. והיא מספרת איך בבת אחת היא היתה מאושרת, ולמרות שכאשר תפסו אותן משוחחות אחת עם השנייה והן קיבלו מכות ארורות עם אלות ללא רחמים, זה לא הזיז לה כלל, אושרה לא ידע גבול, היתה לה נשמה קרובה, ידידה אהובה…

ט"ו באב! יום ט'וב ו'נעים לכולנו! נדבר על האהבה בע"ה.

All You Need Is Love. ככה שרו בשנות הששים ועד היום זוכרים את השיר הזה: 'כל מה שאתה צריך זו אהבה'. האם זה נכון?

יום רביעי י"ג אב פרש את כנפיו! יש בו תקווה? חידוש? תנופה? פתיחת תקופה? כן, אם תרים את הכפפה!

כרוזי עליון מודיעים על יום חדש. על רחמים חדשים. על מבצעים נפלאים לכל מי שמזדרז להחיות את השכינה, לעשות מעשים של מאמין, לראות עולם של אמונה. כסף גדול רץ כאן.

יום שלישי, נישא על כפיו, של י"ב אב! מאיר וקודר, קודר ומאיר! מבצע "עלות השחר"

האם זה אותו עם? האם אלה ילדי אותם האנשים? מי היד הכבירה שחוללה את גלי החיים החדשים האלה? וכי היא אותה היד שניפצה אותם? צריך לעכל את זה. צריך, בוודאי, לעכל את זה, חברים. ואותה יד הורידה אותנו בסוף השבוע אל הצער האילם, הבלתי נקלט של החורבן והניפה אותנו אל תקוות חדשות, מרגשות, לא נותנות לישון...

יום שני, לא עוד יום קצרצר, ערער, עושה פרפרים בבטני, אלא יום רוממות אל בגרוני. י'מים א'רוכים באב!

אם אנו רוצים עוד אמונה, להרגיש שיש עוד חיים מתחבאים, עוד ועוד חיים נאים, גואים, מתגודדים מעבר לפרגודים, שאפשר כמעט לשלוח יד ולגעת בהם, לדעת שאנו משפיעים שם, שמכירים אותנו שם. אם את זה אנו רוצים, יש סיכוי גדול שנקבל! יש סיכוי גדול ממש שהיום הנחמד הזה יעניק לנו את מבוקשנו.

יום בו נתקיים חששי, הגיע בצעד חרישי, עוד תלם חרש חורשי, על אדמת טרשי: ט' במנ"א (דחוי)

קשה להתחזק בימים האלה, חברה, אבל אין ברירה. החום מעיק והתוכן מציק, בלי שנרצה או בלי שנבחין איך זה קורה שלושת השבועות הם מציאות מדכדכת וצריכים לחבל תחבולות לחיות. גם ההעדר של המוסיקה, פלוס מינוס, מכריע לטובת העצבות, כפרת עוונות, ובקלות עלולים להיסחף... אז לכו בעקבותי

בואך לשלום יום השישי, חדש ונוצץ במגרשי, אני תקווה, אני תודה שלא ירשת כלום מפרי באושי. ח' מנחם אב.

אם אין למטה אין למעלה. זה הסוד המרכזי של החיים. זו דעת גדולה. וכאן הנסיון של רוב רובנו: למהר ולזכור שזה לא הנוק-אאוט שממנו מפחדים כל הזמן. זה לא סוף הסיפור! זה יתהפך לחוויה חדשה ומיוחדת של high, רק שלא נגיד די!

יום חמישי, ווי שעוד לא נושענו! ז'כרנו במנ"א! רשמים מיום ט' באב (לפני 3 שנים)

וכבר בבוקר כשיצאתי לתפילה השכונה נראתה ממש כמו בשבת. הכל שקט... הכל סגור ושומם, אין תנועה, אין אנשים ברחובות רק קיץ, צבעים ועולם של קיץ... ולבי עלז בקרבי: הנה, אני רואה בשמחתה של ירושלים!

יום רביעי, ו' במנ"א: הבל הכל הבל, אם אין בית מקדש, והביל במישור החוף...

אותו הזוג, שהנה האשה אינה מתפקדת בבית והיא גם בדיכאון עמוק בשל כך. והלכו אצל שלושה רבנים חשובים לראות איך אפשר לעזור. הראשון אמר...

יום שלישי מנופף בשתי ידיו, וכבר מתרחקים פעמיו... אבל דעת קנית, מה חסרת?! ה' באב!

ויש כאן עוד פלא, שלמרות שהחיים הם אריג של פרידות, לא מתרגלים לזה. לא מתנחמים. לא נהיים מחוסנים מפני ההפתעה המכאיבה...

יום שני, ד' מנחם אב - מיעקב דרך כוכב!

בתשעה באב אנו מראים שאין ייאוש! אין! אנו עדיין מתאבלים על בית המקדש. לא שייך שהשם יעזוב אותנו. לא שייך! אנחנו בנויים שלא לעכל דבר כזה!

תודה לאשר חידש את הרצון, הנהיג את העולם באון, והביא את יום הראשון, ג' מנחם אב! שבוע טוב לכל הדבקים, בעיר האלוקים!

עשה רשימה של כל התכונות הטובות שיש לך. גם כאלה שהן עדיין גלם וחלקיות, גם אלה שאתה עתיד לקנות בעזרת השם בעתיד. עשה רשימה של התכונות המרהיבות שייתכן ותהיינה לילדיך... חזור על הרשימה הזו עוד ועוד! אבל ככלות הכל הקב"ה אוהב אותנו פשוט בגלל שאנו קיימים. אנו חדוות יצירתו, והוא ברא אותנו על מנת להרעיף עלינו את אהבתו השלימה. וואו.

יום חמישי כ"ט תמוז! כ'מה ט'עיתי (בתמוז)!

"לאהוב אותך הייתה הטעות החביבה עלי ביותר (my favorite mistake)", ואמרתי לעצמי שזה נאמר לגבי טענת המלאכים (ע"פ מדרש חז"ל) שחיוו דעתם לקב"ה שאין כדאי לברוא יצור שנקרא אדם כי הוא לא יוסיף כבוד לבוראו וכל', וכל'... והקב"ה אמר: "אף על פי כן!", והנה אנחנו.

עידן האדם (ב) - ה"דור האבוד" וה"שפעת הספרדית"

יום שלישי, כ'ף ז'כות בתמוז! ויש סיפור על זה!

והנה נקודת המפנה. הזמן עצר את נשימתו. העולמות נאלמו דום: העברתי את השעון מיד שמאל ליד ימין. שעון כבד. מאוד לא נוח על יד ימין. וזה היה אמתי, חברים. הרגשתי זאת, ואני מרגיש שהיצר הפעם נבהל... הוא יודע שמצבו לא פשוט... מי יודע מה יצטרך לסבול עד שיד ימין תתרגל לשעון...

יום שני הציץ בחלוני, ואני דל ועני, יהי רצון שאבנה בו את מעוני! כ'פתור ו'פרח בתמוז!

טבע העולם שסתם אדם אינו למדן גדול. גם אינו ידען גדול במשהו, או עשיר במיוחד, או גיבור במיוחד, הוא לא מאלה! הוא לא מצטיין ממש, לא ניכר באופן בולט בשום דבר. לכן הוא בעצם כלומניק בעיניו. סתם נודניק

יום ראשון, הגענו אליך וכ'ל ה'כבוד (בתמוז) לנו ולך, ובעיקר לבוראך!

'כמה פעמים ביום טעיתי?'. כך צריך אדם לשאול את עצמו כל הזמן כדי להתפכח, למען השם. אבל צריך להיות חכם. צריך להיות חכם כדי להרוויח מזה גם ענווה וגם תקווה לעתיד.

יום השישי - ג'ביע כ'סף בתמוז!

מחשבות כפייתיות יש לכל אחד, ואם זה לא הדאגנות האינסופית המזמזמת (המתקרבת לפעמים אל הפאניקה) אז המחשבה עסוקה עם תאוות וכו', לצערנו המצב מוכר. רבי נתן אמר אני הכרתי נורמאלי אחד.

יום חמישי כ"ב תמוז. ר"ת: כ'וחי ב'פי! כוחך בפיך, כוחנו בפינו!

מחשבות דאגה מאמללות את האדם כל הזמן. יש לעצור מידי פעם ולרסס את הלב מהם כמו שמרססים חדר מזבובים. אני מאלה שמגלים את כבוד השם בעולם לא מאלה שמסתירים אותו. אני בא מאברהם, יצחק ויעקוב. אני בא מסטרא דקדושה, סטרא דיציאת מצריים, הידד! אני בא מסטרא דהשגחה פרטית, הללויה!

יום רביעי הוא כ'רטיס א'שראי בתמוז, אבל לא ניתן סתם לבזבוז! ולמען השם: Don't get the Blues in Tamuz

חברי, מלפני שנים, יאיר ענבי, שלח לי בהפתעה צרור של תקליטורי DVD ועליהם לקט אדיר של להקות ושירים משנות ה 60-70 שאהבנו. מה זה אהבנו, זה היה כל עולמנו, וזה היה מסחרר. הייתי המום!

יום שלישי ברוך בואך, אתה לנו ואנו לך, השם אלוקים בראך! כ'יסופים בתמוז!

... הרב שלי אמר שהעולם הזה הוא מעין חלון ראווה ובו תערוכה של פטריות רעל מכל הצורות והן מצופות שוקולד...

יום שני, לא יום רדוד וחד-גוני אלא יום שישתנה כרצוני! י"ט תמוז.

וכי לא ידעת שהתקדמות בעבודת ה' היא לא "משחק ילדים"? וכי אינך מבין מה קורה פה בעולם? אתה מזומן לגלות את זה, ח"ו, בדרך לא נעימה. אתה מסתכן ב "אשפוז"... (כך חזר ולימד הרב נחמן כמה פעמים)

עידן האדם (א) - 'אנחנו באים להלחם אתכם'.

לקראת יום י"ז בתמוז - צער מר שלא נגמר, אבל לא מאוחר...

טרי מהתנור! ידיד יקר שמזמן לא ישבנו יחד הגיע לביקור, הוא אינו שומר מצוות, ואנו יושבים ומגששים איש לקראת רעהו, ובקבוק וויסקי שיוואס (משיוואס נפש) על השולחן, והנה דפיקה בדלת... נער צעיר, ילד בן 11 בערך מילדי השכנים, בהיר, חביב, ידידותי מאוד, מבקש להשאיל...

קורה במשפחות הכי טובות - ימי ההרשמה לישיבות (ימי אמצע תמוז)

יום שלישי, חילקתי אותך בקשישי, לצהוב ללבן, לכושי - אבל היהודי הוא רכושי! ג'אל י'שראל בתמוז!

קשה מאוד לאדם לצאת מן התחושה המרפה שכבר פספסתי את הרגע. ההזדמנות שלי חלפה. אצלי זה כבר לא יקרה כי איבדתי הרבה זמן, חסרות לי שניםן רצופות, כאילו הדין הוא שזה או הכל, מושלם, או לא כלום. הו, מי יידע למחוק מלבו את השטות הזו. מי יאמר בקול רם את האמת שאפשר בקלות להתגבר על הסוג הזה של ייאוש הבא מגאווה.

השם! קבל ברצון את גביע ייני ותן את חני, אני העני, ביום שאין לו שני, והוא יום בינה י'תירה בתמוז!

אתמול, יום הטירוף הנורא, התגלות הכעס הארור (וגם עכשיו שאני נזכר במה שקרה הזעם גואה בי) ולאחר התפרצות הר הגעש החלטתי לוותר על הבוקר (שום דבר כבר לא יצא ממנו, נאום היצר בקרבי) לטובת הורדת עול דרך ארץ ממני, נטו למען השפיות.

יום ראשון, שבוע טוב! אבחר בחיים, ואצא מהחוב! י"א בתמוז.

מי מתוך מליארדי האנשים בעולם מענין אותו השמחה של הקב"ה?? מי מוכן לשמוח עם מצווה ולא עם פתרון הבעיות/השגת התאוות שלו? תכלס זו משרה (יחסית) פנויה,

יום השישי, ט' תמוז, תלוי ופרוש על כל החושים. האם אנו בו, או הוא בנו? מה אתם חשים?

תשובה: הוא בנו. כי אומרים חז"ל: למה נקרא הקב"ה 'המקום'? כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. ומכיוון שאנו בצלם אלוקים גם העולם שאנו חווים נמצא בנו ולא אנו בו.

הידד! הוא נוחת - חדש ללא חטא! יום חמישי, דנדשי! ח' תמוז.

כמה הוא גדול? כמה הוא חשוב! ומי היצור שציוו עליו? ככול שנבין יותר עד כמה, "לגדולתו אין חקר", (גדול כ"כ שהוא יותר גדול, אפילו, מהבטן שמקרקרת...והעיניים שמרגלות והלב שמתפטם... ודי לחכימא) כך יהיה ערך לציוויים שלו, בעינינו!

יום רביעי, ז'מירות בתמוז! ז'מירות ליום החדש! לאמונה לתקווה, לשמחה: ז'מירות!

ולכן עצת העצות היא, לא עצה חדשה, אלא להתחדש בכל העצות שאנו יודעים כבר ולרשום אותם ולשנן אותם בפה ולדבר אודותם

יום שלישי בשבת, יחיד ומקורי - פדני מבית מאסרי, יצרי שמני בקולר, גבר בי כארי, כמעט כבה נרי ונדם שירי...

יופי, איזה יופי?! אבל, מה זה שערי גן-עדן? מהם השערים האלה? מהי החווייה הזו? אלה שערי מנוחה וקביעות, אומר המהר"ל. שערי החוויה המאושרת הזו של מצב יציב שנמשך ללא הפסקה. הרוגע הזה כאשר אחד לא מטולטל, לא מסתובב הרחק מהבית, הרחק מהדברים האהובים עליו...

יום שני, לא פלוני אלמוני אלא כוח הכי ראשוני. ה'ללויה, ה'ושענא בתמוז (בפנים סיפור אמתי מאת: זוהר ברנע)

יום ראשון, ד'עת בתמוז, ד'לישס בתמוז, ד'ובדבנים בתמוז!

הקב"ה ברא את העולם באופן שאנשים נמשכים מאוד אחד אחרי השני, בדעותיהם, ברצונותיהם, במטרותיהם וכו' וכו' אנשים "מדביקים" אחד את השני... הבעיה היא שאנו רואים סביבנו רק את הגשמיות, החיצוניות, ולא את הרוחניות של האנשים ... זאת אומרת שה"רוח" שמנשבת אלינו, היא ברובה גשמית לגמרי ולא רוחנית.

יום חמישי, א תמוז, אתה לא איזה סרט בלשי, וגם לא איזה דמיון נשי, אתה אירוע ממשי!

כאשר היא התקרבה על גבי השטיח הלבן היתה כבר מול שערי הרחמים. אני מתאר לעצמי שקודם, באופן הכי טבעי, דברה וצחקה עם חברותיה אבל כשהתחילה החופה והחתן התקרב לכסות את פניה נכנסה עמוק אל תוך קדושת השעה והחלה להקיש על השערים.

יום רביעי, א' דר"ח תמוז - התמוזינה יצאה לדרך!

כי אדם לא מכיר את עצמו. להכיר את עצמו פירושו שאדם יודע שיש בו נקודה אלוקית... נקודה טובה... לדעת ש'שחורה אני ונאוה'. וכמו שאומרים חז"ל במדרש: שחורה אני בימות השבוע ונאווה בשבת. שחורה אני בימות השנה ונאווה ביום הכיפורים...(ועוד פירושים יפים).

הרב אביגדור מילר - חדש

יום השישי תרגיש על הגובה - אתה על כנפיים! כ'נפי ה'ארץ בסיוון

כל ימות השבוע משורר המלאך בכנף אותו היום. והנה, ביום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם אין לנו כנף נוסף שנשורר לפניך. תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך גם היום!

סילקתי עברינים מהשכונה, גם אתם יכולים! - זוהר ברנע

יום רביעי, לא ניתן למישוש, למרות שהוא לבוש על לבוש, והוא ג'ביע כ'סף בסיוון.

בשבת האחרונה הבנתי, גיליתי, שאם אני רוצה לשמוח במצוות, אני חייב להקדיש כמה דקות כל יום לקריאת סיפורי מעשיות אודות צדיקים. ועמך כולם צדיקים!. זוהר ברנע

הרב אביגדור מילר בעניין עין הרע

כי אנשים מסתכלים עליך בעיניהם והם מרגישים רע והקדוש ברוך הוא יעשה משהו. לכן זה כל כך חשוב.

יום ראשון, אורח רב משמעי, לא תעתוע מדעי! שבוע טוב!

הבה נצא מתוך אדי הטשטוש של האנציקלופדיה והתקשורת, נמלט לרגע מהעיין של הגוגל. יש דברים שהיא לא רואה. היא לא רואה את עץ החיים עמוס פירות.

יום הששי, הנה ניצב, כאילו עלה מאליו, כמה באמת יודעים אודותיו? עניין המרגלים, שלח לך

כי האמת הפשוטה והאמת באמת הם שני דברים אחרים. האמת הפשוטה אומרת שהאדם הוא יצור בעייתי וזהו. אך יש אמת באמת - האמת האמיתית שידועה אך ורק לקב"ה, היודע למה ברא את האדם.

יום רביעי, לא עוד יום קצרצר, ערער, עושה פרפרים בבטני, אלא יום רוממות אל בגרוני!

האם אני על גלי העראי, תחת חוקי הבלאי? או אני צלם של אל מסתתר, שליח להשיב לעולם את שמחתו, וכוח המשלח חי ופועל בשליח?

הנה יום שלישי! אירוע פיזיקלי? בנאלי? לא נראה לי! זה תלוי ביי'שוב הד'עת בסיוון

אין שום אמת עצומה מבחוץ שתכפה את עצמה עליך. את זה צריך לשנן טוב, טוב, darling friends. הדברים כאן בעולם חמקמקים באופן מטורף, מתנוצצים לרגע ונעלמים. אם אתה לא מחליט לצוד אותם על ידי ישוב הדעת אתה בסרט למפגרים או יותר נכון ברומן של שיכורים שיכול להמשך שמונים שנה.

יום שני - "Monday, Monday, so good to me" ד'עת י'תרה - לאחר קבלת התורה (בסיון)

אז בחרתי מצוה - התפילה! תפילת שחרית שהתפללתי הבוקר, ב"ה. מצווה מפוארת לכל הדיעות, נדירה כל כך, בלעדית ליום הזה, מלאה כוחות אנושיים, יהודיים, מי ישער, את פעולתה... ורקדתי קצת כאילו זה ממש משמח אותי,

שליחות בלתי אפשרית (תש"פ)

יום השישי, היה סוכת שלום על ראשי, זכרון על לבושי, ומילת הודייה ברחשי.

יש 'אלוקים חיים' מעורבים לגמרי ביום הזה! ולא רק בתור אורח הכבוד, בצד המזרח, שם כבודו במקומו, אלא כל הזירה והחוויה של היום הזה הם יצירה חדשה של אהבתו. ובימינו, מלומדי זמננו יודעים לשער שכל תחושת הזמן והמקום והלכידות ההגיונית של הנוף הקיומי סביבינו הם יצירות בלעדיות של הנפש האנושית שלנו.

איך משיגים אושר? הרב אביגדור מילר

אני הולך לספר לך את הסוד עכשיו. אושר הוא לא דבר אחד, אושר הוא עשרת אלפים דברים. עכשיו, שימו לב; אתה תלעג לי אבל אם אתה רציני, אתה תראה שאני נותן לך משהו; מתנה גדולה...אבל לאחר זמן מה, אתה הופך להיות כל כך מלא באושר, שאתה לא יודע איפה לעצור. כל כך הרבה אושר! אז, אנחנו לומדים עכשיו שאושר מורכב מלדעת דברים רבים. ואם תשקיעו את דעתכם בלימוד כל דבר בודד, לאחר זמן מה, זה מצטבר לכמות גדולה מאוד של אושר.

יום רביעי אתה וודאי ידידי, בלעדי, סיכת זהב ועדי, צופן אור בעדי. ט' בסיוון!

...אנו, אם כן, פועלים כאן במקום המרוחק ביותר, בור ריק, אין בו מים, אין הקדושה גלוייה, ורגליה יורדות מוות, יורדות לעתים אל נחשים ועקרבים שיש בו. ושליחותו של היהודי אז היא לא למהר לאבד תקווה ולהחליט שהכל עלה בתוהו, אלא להתעצם באמונה ותקווה ולהחזיק מעמד עד שנשלחת היד לעלותו משם שוב אל הקדושה ואל השמחה.

יום שלישי - ח'וויה בסיוון, המשך שבוע טוב לכולנו!

מוזיאון המדע שלנו, 'המרכז לתעשיות עתירות מדע וטכנולוגיות מתקדמות' שלנו זה היכולת להפוך מצב רוח סתמי למצב רוח שמח! והיא תהלתנו! היכולת והחתירה להגיע למצב שבו כל מה שאמור לשמח אותי אכן ישמח אותי! לא להיות פרייר!!

קפיצת נחשון אל יום ראשון! שבוע טוב! ז'הב בסיוון.

אם אתם מוצאים חתול מת בשיחים אל תגעו בו! אני חוזר- לא לגעת! אבל להזיז איזו מצווה, לשחק איתה, קצת או הרבה - יוצא אחלה ריח...

יום השישי, רוני נפשי, התאוששי, לקראת קבלת יום קדשי!

ולכן פחדו ואמרו 'פן נמות', כי לכאורה, מה יותר נעים ואדיר מלמות מתוך כליון הנשמה ודביקותה בעונג ונשגבות מצוות השם? מה הפחד הגדול? אדרבה, זו תכלית העולם.

ביום הזה, בחודש השלישי... אנא, השב את עבודת בית קודשי! זה כל רכושי, רק את געגועיו אנחיל ליורשי...

מי מופתע שוב ושוב למצוא עצמו בעולמו של הבורא? הקב"ה הציג עצמו בפני אברהם אבינו: 'אני אל שדי', ורש"י מפרש, 'אני הוא שיש די באלקותי לכל ברייה', כלומר, הנועם של קרבתי יכול להרוות כל צימאון, להשביע כל צורך, לשמח כל לב.

כ"ח אייר: יום ירושלים! כ'מו ח'לום, באייר!

ירושלים נזכרת בתנ"ך כ - 850 פעמים, עוד לפני הגמרות והמדרשים והפיוטים למיניהם, וזה מרשים! אך באופן מפתיע אינה מוזכרת בתורה. למרות שהיתה עיר ידועה באזור, ומוזכרת במקורות הסטוריים חיצוניים. למה??

חורף של נסיון - תש"פ

האנטיביוטיקה לבסוף עשתה את שלה ואני אגם של הודיה, אך לא לגמרי, לחרדתי. החולי, תודה לך מלכי, אכן נרפא אך עדיין הגרון לא לגמרי חסון, לא נקי, אלא רגיש ומגורה עם זכר עקשן לשיעול. השארת לי מסר מלפניך לזכור לשנות את חיי, לא לשכוח...

התורה והטכנולוגיה

הבוקר עדיין מתגבש- היום הולך ומתרחש- אני אומר ללבי, היי, עליך להתאושש- אני אומר לשכלי, היי, עליך להיות שש שש- הלילה עבר והגיע המחר- יש ממה להתרגש- הלא כה דברי כאש- אמר המוציא מן האין אל היש.

מענה לינינה

שאלת אותי אם השתנית לאחר כל כך הרבה שנים שלא היינו בקשר, והערת שכנראה אני לא השתניתי וככל הנראה בני אדם לא ממש משתנים, ושאלת אותי מה דעתי על זה. רוב בני האדם לא עד כדי כך רוצים להשתנות. הם מעדיפים לגרור את המוצר המקורי משנה אל שנה ומנוף אל נוף. כל זמן שאפשר להסתדר ולמצוא פתרונות ביניים הם יעשו זאת. זה הרבה יותר נוח, ולימדו אותנו הרי שנוחיות זה העיקר...

יום שני! קח אותי אל מי שאני! כ"ב אייר!

הנה, אנחנו בדרך בין שבת לשבת ועלולים להתבלבל קצת מרוב חשבונות רבים ועניינים מענינים שונים ולטעות שיש המון לגיונות של עלילות, קוריוזים ואפיזודות מסביב: כוחות ורצונות ופרטים לאין תכלית, ולשכוח שבאמת הכל אחד... לכן בא השיר של יום ומזכיר לנו: היום יום שני בשבת!

קפיצת הדרך (הטיול לקפריסין)

הלילה היה ממש נחמד עם השכמה נחמדה, אקזוטית, אולי אפילו רומנטית, אל נוף ואווירה של עיר קייט שקטה, רובע רוגע, נוסך שלווה, פלנטה של תיירים המוצפת מן שקט כזה שבו מהדהדים כל הזמן צלילי נופש רגועים...

יט אייר, לא סתם דייר, אלא יום נהדר! יופי טופי באייר!

המסע צפונה החל בזמן והחל נחמד. הנהג היה חברמן ומצב הרוח היה צעיר. בהפסקה שהייתה אי-שם על סף הגליל, בחניון מיוחד לאוטובוסים של אגד, זכינו לתפילת מנחה פסטורלית עם שמי זיו צנועים ונוף כפרי שקט שהיה פרוש על כל האופק...תענוג... הוספנו גם שתי גלידות קסטה לתכנייה של האירוע.

מזכרת ממירון (תשע"ח)

ואני לא לחוץ, לא ממש מודאג פן הגעתי לכאן מבלי שנפשי תחזה את הקודש, יודע בירכתי לבי שזה הולך ומתהווה עבורי, נותן לתחושותיי להוליך אותי...

אם באחת השכונות ככה...

וקודם שהדליק הסתובב אל הקהל שהלך ונאסף סביבו, ועשה תנועות חביבות של שמחה ונשיאת רגלים מן האדמה והכל הגיבו טבעי, טבעי... היה ברור שכולם, בלי אומר ובילבול, מרגישים אותו דבר.

הניגון שכל אחד יכול - זוהר ברנע

שבוע טוב! יום ראשון, אבל בעצם שני יותר מכל שני! רגע, זה נשמע בדיוני! לא, אני רציני - פסח שני!

הם לא ידעו שום דבר על פסח שני. אבל הם ידעו שהם רוצים באמת.

יום השישי, י"ב אייר, מגיע לך חיוך נהדר, אחד שבכל האתרים ישודר, אחד כמו שושנה במדבר!

כאשר חיכינו למיניבוס שיאסוף אותנו, היו אתנו בתחנה עשרות, ואולי מאות, בני אדם המחכים לאיזה רכב שיקח אותם למירון. על כל אוטובוס שעבר היתה התנפלות כזו עד שהנהגים פשוט המשיכו הלאה בלי לפתוח את הדלתות. והיה שם אחד אמריקאי...

איך אוהדי קבוצת הכדורגל האנגלית ליברפול קשורים לל"ג בעומר אצל התנא האלוקי רשב"י זיע"א

הרב אביגדור מילר: להעריך את גדולי הדור

הנה הוא חוזר: זוהר ברנע! רבותיי אתם חייבים לדעת - איך להיעלם בתוך המקווה!

ההתחלה היא מטהרה, מקווה (לגברים, האמת שחיפשתי לקשר את ענין המקווה מקודם) ונטילת ידיים לכל אחד ואחת (בפרט בזמן של מגפות ומחלות שמתגברים מעבר לרגיל) הם נותנים גם טהרה רוחנית.

סיפור אישי! איך יהודי חרדי הפך למואזין - זהר ברנע (ניסן תש"פ)

יום השישי, ה' אייר, אין לך מתחרים! תרגיש בבית!

ואז, עם צאת הכוכבים, הייתה הצפירה לזכר הנופלים במערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה – הצפירה הנוראה הזו שפתחה את אירועי יום הזיכרון כאשר אנו שם ליד צבא הקברות – היא השלימה את האווירה...

יום עצמאות חדש ברוך ומבורך, אתה על כל המסך!

ואני נכסף, נרגש ומתפלל שלא אשכח את האושר הזה. ההשגה הנפלאה הזו שהגאולה לה אנו מחכים, צופים אל ההרים, היא בעצם טוב הלב המתרונן הזה, רינת הלב המתאחד עם ישראל, הרגוע, הצוהל בחלקו היהודי... ועל זה ממש דברתי אתמול באותה התבודדות נסערת והנה זה התממש אצלי... השם שמע לתפילתי וחנן אותי להעלות את כל הדברים האמתיים האלה על הכתב למשמרת כי הם בנפשי וזכיתי להשלימם בכתב כאשר התפללתי ובקשתי כל כך הבוקר, והוא ברחמיו נענה לעפר ואפר ולא בזה את תפילתי.

דברים כדרבנות

עת אחרית הימים הנה זה בא ויש רחמים גדולים על כל המנומנמים ושקועים ביריד הדמיון המתערבל, והשנים חולפות וישראל בהמוניהם מתמהמהים מלסלק מעליהם את כל המרססים אותם בספריי שינה מידי יום ולילה, אלה המסמיכים להם חדשות ספורט לדיווחים על שפיכות דמים... והם צוללים אל טיוח החדשות ומקבלים כמובן מאליו את ה 'תהליכים החברתיים הבלתי נמנעים של שנוי טבע האדם וחורבן המשפחה והצניעות' ומקבלים בחוסר מעש את השינוי ביחסי הורים וילדים ואת דהירת העולם אל מצבים סביבתיים ואקלימיים מסוכנים, כאילו הכל גזירה חקוקה ב DNA של העולם.

יום שלישי עלי אדמות, ואנו קומות מעל קומות, ב' אייר!

הגיגים בעניין מרתון החיים.

יום שני, ה' צלי על יד ימיני, רגליי ארצה, ולבי אל מגיני. ר"ח אייר. חודש טוב!!

אותו מגושם הלועג לאדם המאמין, הוא אמנם מרוצה וטוב לב כרגע, כל זמן שהולך לו, אבל עד מהרה מתחיל להיות לו יותר קשה ויותר קשה עד שנהייה אצלו בלגן רציני ואז הוא מתחיל לחפש נחמה, הולך ומחפש עד שמגיע אל דברי הצדיקים...

יום ראשון אדר"ח אייר, אמתי, לא על הנייר, לא סרט מצוייר... מרוב אורות לא רואים את היער.

רגע, יש עוד מישהו, וואו חודש חדש... חודש טוב! בונג'ור, סבאח אל נור, חודש אייר, הגיע עם וויזה של תייר, יומיים חגיגות: היום ומחר.

אין יום אחר, אין כלום...הכל נגוז ואיננו, רק יום השישי בינינו!

זה כל עניין ספירת העומר! שיהיה כל יום מנוי ושמור אצלי כיום שבו כן חטפתי משהו. כן זכיתי בעוד חווית נצח.

אנא המצא לנו הרווחה, תחת כנפי ההשגחה! יום חמישי, ז'יכרונות כ'ואבים בניסן (יום זיכרון השואה)

כנסת ישראל עולה כלילת חן מתוך ההפיכה, מתוך גיא ההריגה, מתפרקת על בעלה. הלוואי שנהייה ראויים לשאת את זכרם של אותם מיליונים ולהיקרא על שמם. הוי אחינו ובשרינו, תפארת נשמתינו קדושי שנות הבלהה והאבדון.

יום רביעי ! ידידי, בלעדי, סיכת זהב ועדי, וודאי צופן אור בעדי. כ'ן ו'לא בניסן!

ועתה אנו נקראים אל הנצחון השלישי. הוא הוא העומד על הפרק, הוא הוא שהגיעה שעתו: העדות בעד אלוקים ונגד אין-אלוקים.

יום שלישי, מלא סודות, משאלות הלב יוקדות, הציפיות וורודות: כ'ור ה'ברזל, אבל - בניסן!

ראינו שבחרו בנו, ראינו שאהבו אותנו ורצו בנו, אז מה הקטע שלנו? אחרי הפסח אין מצב להיות שבורים, חברים, אלה ימים כבירים. קבלנו אור ירוק וגם דחיפה מאחורה לשאוף אל הפסגות.

יום שני, עוד חרוז בחוט השני, הקימני נא, מעל מזרני! כ'י ד'יליתני בניסן! הגבורה שבגבורה!

חיים שהם עולמות אינסופיים נדמים לנו כפרק זמן קצר. העלילה, וודאי אינה ברורה לנו לגמרי, אבל היא כובשת. עוד פרק, עוד חצי ו...הופ, הקרנבל חלף, ואנו נישאים הלאה על כנפי השכינה: easy rider!

ברך אל עליון, את יום הראשון, כ"ג ימים בחודש הראשון, לצאת בני ישראל מארץ הפישון! כ'י ג'בר עלינו חסדו בניסן!

ולקראת השקיעה, בעת ההליכה הנאה ראיתי כיצד עוד ועוד מקומות ברכס ההרים סביב זרועים בתים, וחלפה בי מחשבה שאולי זה בעצם קיום נבואת אחרית הימים: 'ומלאה הארץ דיעה את השם...'

ערב שביעי של פסח! ראינו סרט בחול המועד

קשה לתאר עד כמה היה קשה אחר כך להינתק מן ההזיה הגסה הזו. זה לא בא בלחיצת כפתור, ממש לא. כיוון שטעמת, אתה מיד כרוך אחרי השרץ וצריך כבר מעין גמילה...

האדם המודרני (מאמר, על פי ד"ר נתן בירנבוים)

"באופן מובן מאליו, מעל אפשרות של פקפוק, לאדם המודרני צורת החיים החילונית נתפשת כצורת החיים היחידה האפשרית: סוג הראיה וההבנה היחידים הבאים בחשבון. כל האמונות וצורות המיסטיקה נסבלות רק כלוויינים סביב הפירוש החילוני המטריאלי, ובתנאי שהם מתעדכנים כל הזמן על פי התקן 'המודרני' האחרון." עד כאן, על קצה המזלג, ציטוטים מהספר המדהים, 'עם השם', של המופלא, יחיד בדורו, ד"ר נתן בירנבאום. זתע"א. להווה ידוע לכם שבחנוכה, בעת הדלקת הנרות, עם אמירת הברכה "שעשה ניסים...בזמן הזה" אני מכוון, להודות לרבש"ע, בין השאר, על הנס שזכיתי להכיר את הספר הזה.

נא לעמוד עם זרועות פתוחות! בקשי נפשי, את זה אשר מחדשי, ביום השלישי!

הבה ננסה לדמיין... אם אתמול בצהריים השתחררתי מהצבא והבוקר הזה אני מתעורר לראשונה כגבר צעיר משוחרר ממסגרת צבאית, האם זה יהיה בקר רגיל? וכי לא אעצור רגע לחשוב, או.קיי. איך נהנים, מה עושים עם המצב החדש?

להחיות את ההגדות, את ההודיות המהדהדות! יום שני י"ז ניסן!

לפני יציאת מצרים ידעו שיש מלך, איזו מציאות ששולטת, מן שר כזה שעושה סדר, מחלק מתנות פה ושם... אבל, שיבוא ממש המלך, שיהיה כאן, רוצה בקרבתי, מזמין אותי לשמוח בו... את זה הם לא העלו על הדעת.

יום ראשון תן יד. איזו מתנה. אתה עוד מנה של אמונה. יום ט"ז בניסן!

והלוואי שתהיה לנו מעט ענווה ואמונה. אורות הנפש הללו מתגלים בשטח במידת הסבלנות שלנו לקבל בשמחה את היסורים והנסיונות שבאים עלינו ולדעת שמה שקורה לי הוא תפקידי! "השכינה נמצאת עכשיו בבית סוהר, כגון בכלא עכו בזמן הבריטים. ואומרים: 'יענקלה, אתה נבחרת להיות בראש הכוח המוביל. אתה פורץ עכשיו לבית הסוהר ומוציא את השכינה!'. נו, אז איך לדעתכם אומרים לו את זה? ברמקול? לא!

יום השישי, את חיי מיררו בקושי, אבל ברכי נפשי, הגיע יום צאתי מבית מחבושי!

מה נאמר ומה נדבר, אנחנו חיים, ומתכוננים ומתעסקים, עם דברים שגדולים עלינו. דברים שעוברים את השגתינו, את הכלים שלנו, בכמה סקאלות, ואף על פי כן רוצים שנבוא אתם במגע. שנבין אותם מעט, שנחווה אותם... יעזרו לנו! תאמין באמונה שלמה שהסדר הזה ישנה אותך!! כל דצריך ייתי ויפסח - יקפוץ אל התחלה חדשה! ידלג מעל המעכבים.

יום חמישי, אתה הוא כל רכושי, השב כוחי ורוח קדשי! י"ג בניסן: ג'אל י'שראל!

ארבעה בנים מה הם אומרים? (זוהר ברנע)

יום רביעי, אתה עכשיו כל אירועי, אנא, סייעי במסעי, לצאת מארץ גוועי, אלכה לי אחרי אל רואי!

אין זאת כי אם נתקיים בנו, 'מרבה דעת מרבה מכאוב'. הצליחה עצת השונא הארור להפוך את כל גאולת הפסח, מתנת הדעת הנכספת, קנאת המלאכים, לאבן נגף. פשוט ואמתי וללא פיקפוקים: "מרבה דעת מרבה מכאוב"! איזו פשלה! כמה, כמה, חבל! חג הפסח כולו דעת. 'למען תידע', למען ידעו כולם, למען תידע לעד, למען לא תסתובב כאן כילד קטן המשתעשע בצעצועים מאחזי עיניים, הולך לאיבוד בעלילות ספרי קומיקס...

יום שלישי וקול חרישי, מבשר על זריחת שמשי, בחודש צאתי מבית מחבושי - י"א בניסן!

לשבת, לנשום עמוק, לעצום עיניים ולהפליג אל מחשבות של ביטחון... 'בוודאי השם יפתור לי כל בעיה ובעיה'. ועוד לחשוב, ואז לומר (כי הפה זה כלי למשוך שפע), 'רבש"ע אני בטוח שעל ידי השמחה שלי אתה תוציא אותי מכל הגלויות, אני אגיע אל המטרה, המטרה המשותפת לך ולי - שאהיה בשמחה!'.

יום שני, יום יחידי, והוא ידידי, כי אני רוצה להשתנות בו בכל מאודי!

כאשר בא הקב"ה לברוא עם 'יש מאין' תוך כדי גילוי מלכותו על הבריאה, כאשר הוא יתב' גילה לא רק את מלכותו אלא גם את השגחתו על בני האדם, כל הרוצה להכיר השגחה זו עליו למצוא אותה דווקא על ידי שאלות, זהו הסדר הקיומי של ההתגלות. קודם אין, ואז מתעורר רצון שיהיה, וזה קורה!

יום ראשון, יצרנו ה' כבבת האישון. שבוע טוב. ט' ניסן!

ביטחון, זו אמונה וודאית בטוב השם, בחסדי השם. 'ואני בחסדך בטחתי', כלומר, לא בוטחים בדין של השם, דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, אלא בוטחים בחסדים של השם.

ז' בניסן, והלב ממריא כמו טיסן! יום השישי, השב כוחי ורוח קדשי. הנה, נעשה מבוקשי - שבת הגדול!

אז גם היין המיסטורי וגם השבת העצומה הזו וגם סיפור יציאת מצרים המדהים, מדהים, וגם סגולת רפואת המצה ישתפו פעולה בליל הסדר לשלוף אותנו מן הילדותיות המופקרת ומן היותנו עלים נסחפים בסופת הכפירה הנושבת בעוז בעולם, ונצא אל החירות של הגדלות המאושרת הרוחצת באור האמונה בהשגחה פרטית נסית והיותנו בני אל חי להעניק לעולם הזה את תפארתו.

יום חמישי, אתה כל מבוקשי, יחי האביב, ותחי גם נפשי! ו' בניסן, ברוך הבא מבאר שבע ועד דן!

'עבדים היינו לפרעה במצרים...' וחז"ל אומרים: 'אל תתבייש לומר לו זאת, כי דבר שאתה מתבייש בו, הקדם ואמור לפני שמישהו אחר יעשה זאת'. ועל זה בא ר' נחמיה במכילתא ואומר: וכי גנאי הוא לנו שהיינו עבדים לעבדים? נמוכים ושפלים מכולם? והלא מעלה גדולה היא לנו!

הלו יום רביעי, איזה יום נאמן, יום לא אלמן, הגעת בזמן! ה'ללויה בניסן!

הרב אביגדור מילר על הגאולה

יום שלישי, הייה דורשי ומבקשי, והרחק את ייאושי! ד'עת בניסן!

יום חדש עלי אדמות ואנו תלויים על בלימות, ננסים חסרי פשר במדבריות אינסוף התהומות. רסיסי סלע חגים בתוך אי-מקומות, אבל אנו בחיק יודע תעלומות. אשרי מי שזכר הקב"ה גואה בלבו והוא מתמלא עונג וחום, שירת החיים עולה מאליה בלבו. אשירה לה' כי גאה גאה, כלומר, זיו פניו גאה בלבי. כי יש לאדם נשמה והיא ניבטת מפניו. הפנים מגלים את הפנימיות, והפנימיות שלנו היא צלם עליון והפנים שלנו מביעות את הצלם - יש עליהם חותם הטוב העליון.

יום שני, אנא, השם, הסר חמץ ממעוני. ג'ישמק בניסן! ג'אולה בניסן!

היי, השם אוהב אותי, הוא נתן לי לראות את השמש היום! העולם לא מסתובב כרגיל... שימו לב! נסו להקשיב - אלה הצלילים של קדחת האביב. נא לרחרח, חברים, חירות באויר.

יום ראשון, ואנחנו בחודש הראשון, שהוא גם האחרון: בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל!

אלה המילים המפורסמות בתחילת סיפור ההגדה המזמינות את העניים להצטרף אלינו אל שולחן הסדר: "כל דיכפין ייתי וייכול" (כל רעב יבוא ויאכל), אבל מה עושה שם האמירה: 'הא לחמא ענייא'? איך היא מתקשרת לעניין? כיצד הצגת המצה בפני המסובים מתקשרת לפנייה אל העניים לבוא לחוג עמנו? אולי יש כאן סתם מקבץ של אמירות שאינן קשורות?

ראש חודש ניסן, למניין שאנו מונים כאן, בעיר הקודש והמשכן! ברוך בואך הלום - אנא, שהכל יבוא על מקומו בשלום!

הוא הראה למשה ולאהרן את הלבנה הידועה משחר ימי האנושות וקידש אותה מכאן והלאה להיות "עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו"

אנא, יום חמישי, הפח בי את רוח קדשי, זה כל מבוקשי!

קראתי סיפור מאוד מתוק ומרגש על שני חסידים, שליחים של הרב'ה מחב"ד זצ"ל, שנסעו בארצות הברית לשליחות של קירוב.

יום רביעי, אורח רב משמעי, לא רעיון מדעי, הגיע בהיותי על יצועי. כ'תר ז'הב באדר. תזכרו!

היצר הרע (והנה, כרגע הוא מייד זוקף אוזניים, 'כן, מה יש לך לומר עלי?') טבע בנפשנו שני סוגי סטיות מגנטיות, והן מסיטות אותנו מן החיים. אני ממחיש לעצמי את זה כמו שתי התעלות משני צדי מסלול הבאולינג שאליהן הכדור תמיד סוטה, אופסס... אם כן, מה הן שתי הסטיות האלה? תשובה: העבר והעתיד.

יום שלישי - מתנת אהבה מעטרת ראשי! כ'שר ו'שמח באדר ב!

מה עלובה הייתה בשורת האביב לו היתה מוגבלת רק לעונה החולפת, לו היה חייב האדם לצמצם עצמו לאביב הטבעי בלי אביב משלו. וכי מי שהעניק אביב לגבעות ולדבורים לא יעניק אביב לאדם?

סביב ה'צוואר' של עמלק

התחלתי לדבר. איני זוכר מה קדם למה, האם נזכרתי ברגע האחרון, על סף השתררות מוחלטת של הגוף, שהצדיקים מלמדים שאין ייאוש? שהעיקר לעשות אפילו משהו דמשהו ולא להאמין שאתה חסר אונים?

הוא קורה עכשיו אצל כולנו - שבוע חדש! היי, תרגיש בבית. אין לך מתחרים. כ'ותל ד'מעות באדר! כ'יבוי ד'לקות באדר!

זה היה אות מופלא, מתנת אהבה לכבוד ניסן (נס), ואני נקרא אל השמחה...

המרתון נתן את הטון בירושלים

מרתון ירושלים. זכינו ויותר.

יום חמישי, חדש ולא ישן, למקבלי התורה בשושן! יום כ'לולות א'דר ב'

כל עניינו של המן ורוח עמלק זה לגרום לך לחשוב שאתה כלום, חסר ערך. ולכן כל כך חשוב לצאת מן הדימוי העלוב שיש לי אודות עצמי, שאני פגום ודוחה.

מתי יבוא משיח? (יעקב וונטורה)

יום שלישי, י"ט באדר, גם הוא בלדר, לספר על חשק לא יתואר, של אלופו של עולם אל עולמות העפר.

ובכן,תכלס, מה עושים? תשובה: צריך להרבות בתנועות ומעשים כאילו אנו שמחים! להציג שמחה מול הראי כאילו חלפה, התפזרה העננה שהטילה צל על חייך, להציג התלהבות בעשיית המצווה כאילו כרגע היגיעה הישועה אליה ציפית, הנה כרגע נודע לי במפתיע שהכיפה שעל ראשי היא מעין יהלום כליל יופי ואני שנים הסתובבתי כאילו....

תזכורת נוגדת דיכאון

והרב מדבר שוב ומשפט אחד נחרט בזיכרוני, אוד מוצל מלהט רקיע הפורים: 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה – לא יכרע ולא ישתחווה בפני הייאוש.

פורים שמח!! איך לא! אנחנו בשמי השמים, ומחר טסה גם ירושלים!

אנו באים לפרסם ולחגוג נס מדהים שכזה ושם החג הנקרא לכבודו הוא היפך הנס: גורלות! כלומר, לא נס, לא השגחה, לא אהבה ותשובה ותוספת תקווה, אלא מקריות, גורלות, מזל... מה ההגיון כאן? ועוד, שימו לב! המגילה היא זו שקוראת לימים האלה ימי הפורים. היא מדגישה שזה השם שבחרו אסתר ומרדכי וכל זקני הדור לקרוא לחג הזה? מדוע? ועוד בלשון פרסית?

הצד השני של המטבע

אני מביט ברב. ואז היה רגע שיא והתערפלתי בעונג ועצמתי עיני בהתמסרות לחוויה וכשפקחתי אותן והנה למרבה הזוועה התחלף העולם והאלכוהול בצבץ בכולי בבת אחת... עצמתי עיניים בבהלה ופקחתי אותן שוב ואני אבוד בידי האלכוהול...

יום שני עלי אדמות, ואנו סולמות על סולמות. זה היום להכריע את המלחמות!

כאשר החובה ברורה, אז מקיימים אותה. מקיימים אותה בשיא הפשטות בלי לטעות. כאשר החובה ברורה, כאשר אין ספיקות, והאדם יודע מה עליו לעשות, הוא יודע איך לעשות את זה! לכן כולם שמחים בפורים.

איך מתחילים?

אז איך מתחילים? איך נהיים שמחים? איך מתחילים להפשיר את הקיפאון? להתיר את הפלונתר שנטווה ונטווה סביב הלב...

יום השישי! גשום, מפואר וקר! וקרא זה אל זה ואמר - אדר, אדר, אדר!

אנשים מתכוננים לחתונה, למשל, חודשים. למרות שזה רק כמה שעות. בנות מכינות מסיבת סיום בבית הספר חודשים, למרות שזה רק כמה שעות. לליל הסדר מתכוננים שבועות... ילדים מכינים מדורה של לג בעומר חדשים. מה עם פורים?? מה עם פורים, חברים, אחים?

ז'יסלה באדר - בוקר טוב ולבבי, לנוחלי ארץ הצבי!

מלידתו של משה רבנו אפשר ללמוד על עוצם מידת הרחמים, עד כמה צריך להגדיל את כוח הצפייה לישועה... וממותו של משה רבנו אפשר ללמוד על גודל יראת הדין ועד כמה האחריות שדורשים מאתנו היא הכי מדוקדקת.

החג שחלף לו

הגעגועים, צביטות הלב המשתוקק במסתרים אל ימי קרב אדירים, ימים ומקום בהם היה כל כך הרבה מה לעשות, מה להרוויח, ימים בהם היית שקוע ועמוס בעמל ובמעשי הקרבה, מטלטל בין הגלים הנוראים של הסתר פנים לבין אלומות שמחה ותקווה הבוקעות פה ושם מבין העננים

הייתי מאושר אותו בוקר

משם הגיעו צלילי פסנתר. הם היו עמוק ברקע כך שאני המשכתי הלאה מהם עד שהבנתי שאני שומע מוסיקה יפה.

הרב אביגדור מילר על גדולתו של גוי

לא כתוב במשנה חביבין ישראל שנבראו בצלם (אלוקים), כלומר, ישראל הם אהובים כי נבראו בצלם. זו טעות. המשנה אומרת: 'חביב אדם שנברא בצלם (אלוקים) - האנושות כולה אהובה כי הם נבראו בצלם ה'.

הרב אביגדור מילר בעניין נקמה ברשעים

האושר האמיתי הוא לא כשהשם עושה לנו טובות; כאשר הוא מציל אותנו. זה לא מספיק. אנחנו רוצים לראות את הנקמה שהשם מביא על הרשעים כי ככה אנחנו רואים את ה'; כך ה' הופך להיות אמיתי עבורנו.

הצד שטוף שמש של החיים - הרב אביגדור מילר

הגמרא אומרת שהשמש היא משל לקדוש ברוך הוא. כמו שהשמש מציפה את העולם באושר ואור ושמחה, כך גם הקדוש ברוך הוא.

הלו, יום שני כ"ז אדר א - כ'ף ז'כות!

העיקר לדון את הקב"ה לכף זכות. או הו, זה עיקר הנסיון בעולם השקר. היי קיד, מה אתה מקפיד, כל דעביד רחמנא - לטב עביד. כשקורה משהו, או כשלא קורה, הבה ננסה להחזיק מעמד טיפה בלי לצלול אל הכעס או הייאוש ר"ל

המלחמה באוקרינה - הרב אביגדור מילר על לקחי מלחמה.

שינה שלווה היא מצרך יקר. אז הלילה כשאתה אומר השכיבנו תחשוב על זה. השכיבנו ה' אלקינו לשלום – בואו נשכב בשלום. נעריך את זה! אם רק באנו לכאן כדי ללמוד את זה, דיינו. השכיבנו ה' אלקינו לשלום – אנחנו אמורים לישון בשקט הלילה. וואו! זו ברכה גדולה!

הרב אביגדור מילר זצ"ל בעניין: איך רוכשים אושר?

כל זה לוקח זמן, אבל לאחר זמן מה, אתה הופך להיות כל כך מלא באושר, שאתה לא יודע איפה לעצור. כל כך הרבה אושר! אז, אנחנו לומדים עכשיו שאושר מורכב מלדעת דברים רבים. ואם תשקיעו את דעתכם בלימוד כל דבר בודד, לאחר זמן מה, זה מצטבר לכמות גדולה מאוד של אושר.

מהו לימוד לשמה - הרב אביגדור מילר, ומדוע ראש חודש הוא יום חשוב?

ללמוד תורה לשמה פירושו קודם כל, כמו שכולם יודעים, שהמניע שדוחף אותך הוא שאתה רוצה לדעת, "מה ה' מבקש ממני? מה הוא רוצה ממני?" זה דבר ראשון.

נתחזק ונתעשת עד כי יבוא שופט, ויגאל את העיר, את האור ואת העת.

אדם לא יודע שהוא נמצא בתוך הנוגה בכל יום, בתוך עמלק. הוא לא יודע ואומר: 'איזה יום יפה... יום נחמד...', כמו הסנונית שצנחה קפואה אל תוך ה 'עוגה' שהפרה לפני כמה שניות הצניחה מתחת לזנבה, וחזרה הסנונית לחיים בתוך החמימות האורגנית והתחילה לזמר... כך אנחנו, בעצם, מתחדשים בחדווה לקראת יום יפה... (אז מה יגידו אלה ששרים גם בלב ערימות הסירים במטבח השמנוני...או בלב הגשם ורוח) אעפ"כ זו השליחות ויש לה הוד והדר קוסמי...

הרב אביגדור מילר על בריחה מחטא

הדרך הטובה ביותר לעבור את המבחן הזה היא לברוח מהר כדי להימנע מהפיתוי. זו התגובה שאתה צריך לאמץ. כך רוכשים גדלות.

יום שני, רפא נא לביזיוני, אני מי שאני, עזור לי לומר, הנני!

נכון שהתכלית מתהווה ויוצאת אל הגילוי על כנפי הזמן אבל הזמן הוא אחד לכן אפשר בכל רגע לחוות את התכלית, לטעום מקדמה ממנה. חזק ונתחזק לנצל את הפוטנציאל הזה.

הרב אביגדור מילר על מלחמה גרעינית, ועל קירבות משפחתיות ועל הכאת ילדים

אבל בינתיים אנחנו לומדים את הלקח: שהאיום נמצא בסביבה! הם בסביבה! מה שאומר שאנחנו צריכים להיות טובים יותר. עלינו ללמוד עוד תורה, לעסוק עוד בתורה ולזכור את הקדוש ברוך הוא.

אל תתחמק מאחריות - הרב אביגדור מילר זצ"ל

אתה צריך לדעת שהתפקיד שלך הוא לחשוב על הדברים הטובים שהשם עשה עבורך, וכשאתה מזכיר צרות של אחרים, זו רק התחמקות, תירוץ לא למלא את החובה הזו.

השיבה אל הדעת

אנו משום מה כהים ומבולבלים מלהשתגע מרוב שמחה שנמלטנו מבית השימוש של אומן. לא יודעים להוריד דמעות חדווה והקלה על כך שאנו חשים את משבי החרות הרעננים על לבנו, על כך שאנו זוכים לשאוף מלוא ריאותינו כל יום אויר דעת צלול כיין, המולת בתי כנסיות ובתי מדרשות, קריאות חזנים והדי אמנים...

זריחה באוקרינה

ואמרתי לחברים: 'ראו! ראו, מה השם עשה!' והם חשבו שיש אטרקציה, ואמרתי להם: 'ראו כיצד השמש מאדה את הים ובשורה של מים מתחילה לנוע לכיוון היבשת, שיירת אספקה, רכבת אוצרות, באופן מופלא וענק שכזה!'

י"ב באדר א': ב'לי י'דיים!

מכירים מצבים בחיים שאין לכם חשק לכלום? אין חשק לקום בבוקר, שום דבר לא מרתק, לא מענין, לא מושך, לא מבשר טוב? כוחות הנפש במינוס. 'אין אנרגיה', וזה אחרי הכוס קפה השלישית ברציפות...

ההווה והדמיון

תפילות של גאולה - יעקב וונטורה

קשה לאדם להגיד לעצמו- רק רגע, אני עוצר רגע! מה המציאות שלי? אה, אני נמצא במציאות של אי שביעות רצון. אז לא! מעכשיו אני אהיה שבע רצון מעצמי.

בטח יגמר טוב אתי!

כי האיר לי שאני באותו מצב ממש. כלומר, מסתובב עם תחושה ארורה, אפורה וזוחלת שלא יגמר טוב אתי. שבוודאי עתיד להתרגש עלי משהו רע, איזה אסון חלילה, חולי מכוער, תקלה... אלא החיים ערוכים ונקראים להיטיב עמי מאוד! כי הקב"ה חפץ בכבודי! אני מיועד לשרוד, ואני נקרא לחיות, אני נקרא לגדול ולפרוח ולשמוח והכל ייגמר טוב אתי. טוב נפלא. בוודאי! נצח סלה ועד. וואו!,

תמונות מיומן חיים

הוא היה מוסר שיעור בגמרא. ומיד הוסיף קלילות: "אני יודע היתה טעות" אך בעודף רגישותו (המוסווית היטב) ובשפע צדקתו הבחין שאני אפל מכאב...

נבראתי לא לדאוג היום!

קרינות על גבי קרינות ודיבורים ותמונות וצלילים עוברים מן הקצה אל הקצה, מן החלל העליון ועד החלל התחתון... איכשהו הדברים עוברים כי יש משהו שמחבר... גם לך יש נשמה שמעבירה אליך חיות (אנושית, אישיותית) כל הזמן.

כל מה שרציתם לדעת על הפיל ופחדתם לשאול - ד"ר זוהר ב. אליפנט

יום רביעי א' אדר א, ותפקידנו די מוגדר - להביא שמחה לכל אתר ואתר!

מתקרבים ימי הודייה ושמחה מסחרריים וצריך להתחיל לצבור גובה... אנחנו כל כך רוצים להיות חלק מהם. אז מה שהיה היה, מתחילים מעכשיו.

יום שלישי, היה שלום חודש שבט, עמדת לצדנו ללא חת!

משהו ששמעתי בשם הרבי מלובאביץ זכרונו לברכה, מהולל שמו בכל הממלכה: שבשנה שיש לנו שני חודשי אדר שבהם מרבים בשמחה, יחד הם ששים ימי שמחה*, ואז, אמר הרבי, העצבות בטלה בששים. יש!!

יום שני בשבת - כ"ט בשבט. לזוהר ולנזהר: מחר חודש אדר!

כותב לנו ידידי זוהר ברנע: הבה נחשוב מחשבות של אמונה (הרי מחשבות האדם בידו) ונאמר לעצמנו: עד כמה יקרה המצווה הזו. עד כמה זכיתי שהנה ה' שמח במעשיו. אני הרי מאמין במצווה, ואני מאמין שמי שנתן אותה הוא הכל! ואני מכריח עצמי לומר זאת בפה: מלך אני! מיליונר אני! איך עפר מגושם כזה זכה לקבל עול מלכות שמיים? חיי הם סיפור הצלחה!! הנה, עפר עם תחלואי האדמה זכה ללמוד צימצומים של מחשבות הבורא ולהבין מעט מה. כוכב שביט - אינו כזה להיט. ואני מלווה את הדיבורים האלה בגינוניי שמחה, כלומר, בחיוכים ובתנועות גוף עליזות של שמחה.

סוף עונת השובבים

בשבועות האחרונים קרתה שוב המהפכה הגדולה הזו, ניעורה במלוא כוחה, ואנו יצאנו מעבודת פרך לפרעה... עבודת פרך לאחד שלא רוצה לדעת את כבוד השם. הוא גמור ושרוף אבל אנחנו לא! אנחנו כן רוצים.

יום השישי כ"ו בשבט - חיוך רחב, לא אכזב, יאיר את כל הכוכב! נסה עכשיו!

מה שהיה היה, ומה שיהיה - לא באמת רלוונטי, כי ממילא אני צריך לנשום כעשרים פעם בדקה ואם פספסתי פעם אחת אני כבר במצוקה, ואם ארבע פעמים או חמש זה כבר אזעקה, אז ממילא אני תלוי כרגע, כל כולי, באספקה.

יום חמישי בשבת, משמי שמים נחת, כ'יף ה'תקווה בשבט

כן, הקב"ה ברא מן יצור מיוחד כזה שמתלכלך בטומאת השיגעון ובצואת הגאווה, אבל זה מה שהוא רצה. והמלאכים מקטרגים ומקטרגים על החורבן שבדבר, על התקלה שבדבר, על הצער וחילול השם שאתה גורם… אבל הקב"ה רוצה דווקא למחול ולסלוח ליצור הזה, והיא תהילתו!

על התקווה ועל קורדובה

יום השלישי כ"ג בשבט - אני אתה ואת, מיישרים אליו מבט

הבוקר עלה כתיקונו, והשם - עוז וחדווה במעונו. ד"ר שמחה ישנו גם ישנו, האם יתנוסס שוב הרצון במלוא אונו?

יום הראשון מן האופק גולש והוא למעשה כל מה שיש. כ'תב א'מנה בשבט!

אדם שמח, כאשר למד לשמוח במשהו אמתי, מכאן והלאה צריך רק גירויי קטן, זיכרון קצר של הצלחתו, על מנת להרגיש אותה שמחה ראשונה שהייתה לו. זוהר ברנע ג

יום השישי, אתה מלבושי, ואת, שבת, אל תתבוששי! זה היום בפרט: י"ט בשבט!

בעניין השמחה. אתמול כתבנו שזו החלטה. החלטה להרגיש אחרת, להרגיש לא כפי ברירת המחדל של לבי – שזו עצבות – אלא כפי שהייתי רוצה להרגיש. וזו וודאי החלטהה שתשנה את היום הזה לטובה ולכן מעוררת 'קיטרוגים' וכוחות שמזנקים להפר אותה. יללי סירנה – הם מגיעים! זוהר ברנע ב

יום חמישי, סחרחר עלי ראשי, איזה בוטיק חוויות, ברכי נפשי! יום ח"י בשבט!

מהי השמחה? מתי נעצרנו להגדיר לעצמנו? הרב נוח ווינגרג מגדיר אותה: אותו תענוג סוחף המתעורר כאשר מתחוור לאדם לפתע, שזכה בזכייה או בהצלחה גדולה… הוא עכשיו לקראת משהו טוב! מועמד ומיועד אל איזה עתיד וורוד יותר, זה ממלא אותו כבר עכשיו בהתרגשות מענגת שנקראת שמחה. מדברי זוהר ברנע א

יום רביעי, האזן אל מבועי, בהביעי את תקוותי, שלא תהיה ריבועי! (בפנים: "פרק שנגמר")

ואני עושה מעין סריקה אחרונה ומביט מבעד לתריסי המרפסת אל הכיכר, מנסה לחרוט בלבי את המראה, מבט ארוך, נואש, וכבר אני בדרך חזרה...

תש"פ (חודש לפני הקורונה) יום הששי ט"ז בשבט – הנה, עלה בלאט, גדוש ועשיר והכל נשלט ועוד מעט שבת!

והם יוצאים ביד רמה, אבל היא יכולה להפוך למרה, כמו בהמשך הפרשה, וזה יכול לקרות גם היום... מה עושים? ... ...אבל יש לי סוודר ללבוש ואודם בלחיי, ואני שוכח להיות מודאג מהעתיד וזוכר שיש לי את שיריי. נוסיף אותם לחגיגה

השגחה וחוויה ששווים מבט - לכבוד ט"ו בשבט!

לפני כמה שנים מצאתי באיזו אסופה ישנה העוסקת בחיבת הארץ קטע קצר ששבה את לבי באמיתתו. הקטע הזה הזכיר לי חוויה, אמתית לא פחות, שהיתה לי בט"ו בשבט עת הייתי ראש ישיבה לכשני מניינים צעירים לפני למעלה מעשר שנים... מכיוון שאני מוצא שלשני התיאורים יש משהו במשותף, ומכיוון שלשניהם יש קשר לאהבת ארצנו אביא אותם כאן לכבוד ט"ו בשבט.

מה יחזיר את השמחה?

יום ראשון ז'מריה בשבט! שובבון שוב, שוב, שוב - שבוע רביעי לשובבים. אז, שבוע טוב!

כבודו במקומו בתמוז. וזה אומר שאנו עדיין בגלות לכן שכינה עדיין בגלות. כי כבודו יתברך היה אמור להיות שוכן בקרבנו. ואילו היום המלאכים אומרים 'ברוך כבוד ה' ממקומו' כלומר, אי שם בעליונים הכמוסים ולא בתחתונים אשר אליהם עצמותו יתב' מתגעגעת באופן כל כך נורא והצער מי יכילנו... אבל כך מתחילה גאולה, והפעם שלמה, אכיה"ר.

יום השישי, בו בורך המין האנושי! ה' בשבט, ינצרכם כמו בבת!

מצרים, מדינה מלאה כבוד, רחובות רחבים, גינות, בניינים מפוארים, מרכזים ציבוריים, נהר מצריים: גנות ועדנים, בוסתנים מקסימים, עצי פרי וערוגות ירק, חיים בכבוד גדול, היא סמל כבוד ותפארת העולם הזה שהכל מזמזמים סביבו עד אפיסת כוחות, איש תחת נברשת בדולח תיקרתו ובצל ברק מכוניתו... וכאשר הגיע הזמן להסיר את המסך ולגלות את זיו השכינה ומוראה גלוי האלוקות הזה יהיה פגיעת מוות בכבוד המזוייף!

מאיפה הוא בא?

הוא כמובן ראה את האוטובוס מגיע לתחנה מהחלון ברכבת (לא היתה אפשרות לראות אותו מהצד של הירידה) וחיכה ליד הדלת והיה סופר ממהר...

יום רביעי – על עיני ועל זרועי! ג' שבט, כמנחה על מחבת

היא בעולם אחר לגמרי, לא מבחינה בי כלל ואני בשקט, לא מפריע את קדושת הרגע...

יום גימל ולא במייל, not for sale: ב' שבט, לבן ולבת! אהבת השם ג'

אהבת השם, סיום: הוא, יתברך, רוצה שנחוש את התענוג להיות הסולנים, דוברי המקהלה המלכותית במעמד פנוראמת החיים. וזה כי אהבתו אלינו מופלאה, וגם גדולה עד כדי כך שבנוסף לתענוג הזה הוא גם חפץ לשלם לנו שכר נדיב עבור זה... עין לא ראתה אלוקים זולתך.

יום שני וכבר ר"ח שבט! שורשיו באין, ואל היש נבט. אז, חודש טוב!

יום שני - ידענו על בואו זה עידן ועידנים, אעפ"כ זה לא דומה למפגש פנים אל פנים. בחוץ השמש עזבה לחופשה אבל העיקר: איך השמש בלב שלכם? זה לא בדיוק יום לצאת לטיול עם קפקפים וחולצה בלי שרוולים, אז נודה לה' על נעליים חמות, מעיל וסוודר, על קורת וגג ועל שאנו לא כמו כל העדר...

יום ראשון: פנו לו דרך העבר והעתיד - הוא עכשיו בתפקיד!

אבל יש לנו את הבחירה להחשיב מאוד את מה שכן ליקטנו. מציעים לנו את האפשרות הנהדרת, המלכותית הזו, לשמוח במעט שזכינו שמחה עד בלי די, להתרכז רק בזה ולא במה שהחמצנו, להיות מאושרים ומצליחנים בעינינו, מי ידמה לנו ומי ישווה לנו השוגים בתענוגים... וראשונים לזה - התענוגות והזכיות של היום!

שנה אזרחית חדשה

כל כך מהר השתנה העולם בשנים האחרונות, כל כך הרבה דברים שהיו תוויי יום יום מוכרים, נוסכי ביטחון, חלק מהביתיות של נוף החיים נעלמו ואינם ואין מי ואין מה שיתפוש את מקומם, עוד חלל פנוי בפסיפס של המודעות נפער... ואין יודע לאן הדרכים מובילות ומי הוא זה היצור אשר עתיד לילך בהן והאם יגיע לקיצן.

יום רביעי, כ'ל ה'נשמה בטבת!

ו... ו... ושם מישהו (או מישהי) תלו הינומה עם נייר דבק על הקצה העליון של הראי והיא תלוייה בחן רומנטי על הצד השמאלי של הראי. הינומה אמתית, לבנה, של כלה!

יום שלישי, צעיר ואנושי, יום אות ומופת - הנה הוא כ"ד טבת!

הרבה פעמים קורה שאיזה שיר או איזו מנגינה נתקעת בראש ואינה מרפה. כל הזמן, כל הזמן, מזמזמת והולכת… לפעמים זה דווקא נחמד, אם השיר אהוב וראוי, אך לפעמים, אם אין הוא שיר חביב באמת, זה הופך מטרד שקשה להפטר ממנו. ואם זו מחשבה רעה, או נלוזה, או מאיימת, זה כבר הופך עינוי של ממש. סוג של שיעבוד שמייסר את האדם בקודש קודשיו. כי קשה לאדם להיות שליט על מחשבותיו, זה דורש המון תרגול, והן עלולות להיות הנוגש האכזר ביותר. נכון?

אבי, קוני, ניחר בקוראי גרוני, מחה עווני, למענך אם לא למעני ביום שני, כ"ג טבת: כ'י ג'אה גאה! אהבת השם ב'

אהבת השם (המשך): ובכן, יש כוח יסודי בנפש שמעורר בנו אהבה למי שאוהב אותנו. זה כוח נפלא ואנושי: 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם', כך מתאר זאת שלמה המלך במשלי כז. כמו שהמים הצלולים משקפים נאמנה את הפנים המביטים בהם, כך לב האדם משקף את יחסו של חברו אליו.

יום ראשון - היה מעיין חיים לא אכזב, במובן הכי הרחב! כ'ן ב'קודש בטבת!

הניתוח. עבורם עוד מקרה שעבר בסרט הנע, עבורי - נסיון שפניו אל הטוב עדי עד. אמן.

יום השישי כ' טבת - זכרונות אודות השלג הגדול (תשע"ג) וגם אודות יום הפטירה של הרב שלמה ברוודה זצ"ל (היארצייט שבוע הבא, כ"ו טבת)

אני חייב הכרת הטוב עצומה לרב ברוודה. הוא אחד מאלה שעיצבו את השקפתי ואמונתי, כלומר, את עצם חיותי, ומה לי יותר מזה.... אך חירות זו נשכחה עכשיו, הבהמה ההיולית מוכת החרדה שבקרבי חזקה מהכול, לא הותירה בי אבן על אבן של יישוב דעת. אני צולל לעולם שכולו נוריות אדומות - חרדת השלג

האזינו השמים, והארץ שמעי! היום יום רביעי! ח"י טבת - לחיות זה לתת!

ואנו נזכרים שיש המון אור גנוז דווקא היום, אור אמתי, עד כמה שהמילים האלה יכולות עדיין להזיז למישהו. הוא קיים וגנוז ומייחל לגאולתו בספרי הקודש, מלובש באותיות, ובספרי הזוהר שלאחרונה מצויים לרוב בינינו, ובלבבות הלומדים בשעה שהם יושבים ולומדים או חושבים על מה שלמדו... ביום הזה ממש יש לנו את האור הזה שהוא האוצר הנחשק של הבריאה, המתיקות של פלא החיים, והוא נחבא כמעיין חיים סתום בין הברכות והתפילות והמעשים הנחמדים שלימד אותנו רבש"ע .

(מלפני 3 שנים) ספר חדש: "עצה בלב איש", מאת אהרן בר. זה אני!

מזל טוב! מזל טוב! כתבתי ספר! הנה, בעזרת השם הכל אפשר! אפשר גם להתמודד, כפי שמתואר בספר, ואפשר גם לכתוב ולספר על כך לכולנו כדי שלא ילך לאיבוד. Well, well. מי היה מאמין... וככל שאני מדפדף בו אני נמלא חדווה חמה כי אני רואה שיש בכוחו להועיל לאחים רבים, וכולנו במבחן.

כל טפשון, יודע שכיף שיש יום ראשון! ט'עם ו'דעת בטבת

אנחנו לא יודעים לעולם מה קורה כאן. ועד שתמלא הארץ דעה את השם לא נוכל להשיג זאת בהכרת אנוש, אבל באמונה אנו יכולים גם עכשיו לצפות בזה מרחוק, רחוק... וזו אמת גואלת למי שבאמת רוצה להתקרב אל השם למרות שקרה לו מה שקרה.

יום השישי, י"ב בשבט בעניין אהבת השם (א) והלב נצבט!

ועכשיו, אל אהבת השם. פרק ראשון. הו, אבי שבשמיים, נישקתי את המזוזה. איזה יופי! אבל אולי גם תעצור רגע ותחשוב על זה – שיש הקב"ה והוא אחד ואין שום דבר חוץ ממנו. זה כל מה שקיים וצריך ללמוד איך לאהוב אותו כי זה תכלית התענוג?! יש השם בקרבנו. אנו יודעים זאת בפירוש מן התורה. ואנו רוצים להגיע אל המסתתר בתעלומות לבבנו, לאהבה אותו.

חצי חיוך מלא!

יום חמישי! אירוע אנושי, או תעתוע רב חושי?

הוא מתקדם בזהירות עם דיבור ועוד דיבור, מדבר יותר אל השמים מאשר אל המצרי, והוא הולך ויורד אל תעלומות לבו של המצרי והנה הוא... לא יתכן... לא בדמיון אפילו... זעזוע מעבר לסיבולות הלב... האדם הנורא, המסוכן, המסתורי הזה הוא האח האבוד, האומלל, הכואב... יוסף!

ליל פריחת האהבות

יום שני – לא סתם איזה טבע כוחני, אלא הזדמנות לניצחוני בני ניצחוני. ב' טבת. ביי, ביי חנוכה!

מה שברור הוא שחג החנוכה וחג הפורים הם החגים המגלים כיצד הקב"ה איתנו בתוך עולם החולין. בתוך המולה של טבע ושיגרה, בלב אחיזת עיניים של מראות ונופים שנראים מובנים מאליהם... בתוך שקר ובלבול, אבדן דרך וטשטוש זהות, שכחה כרונית והתמכרות לדמיונות, אנו עומדים לפתע אל מול הקודש נפעמים וכורעים ברך. הנה רבש"ע חשף לרגע את סוד מחבואו. בוודאי שזה לא קורה באקראי. זה דורש איזו שהיא מסירות נפש...

פעמיים יום ראשון! מה הרעיון? פשוט: יום ראשון בשבוע ויום ראשון בטבת כי הזמן לא שובת. א'מת וא'מונה בטבת!

ואם יחלוף בדעתך, לאיזה עניין היום הזה חדש? מה פירוש יום חדש? אז דע, דווקא לעניין הזה, יותר משאר העניינים! שתאמין עוד פעם שאתה נחמד. שתאמין מחדש שה' נהנה ממך עד הגג. שאתה לא סוג ב'.

התאוששי נפשי וגרשי את יאושי - יום השישי ונר חמישי ממלאים את ראשי!

כל יום שמגיע זה דף חדש בחוברת הציור של 'צבע זאת בעצמך'. הצבעים הם אמונה, תקווה, שמחה, יראת שמים, אהבה - צבעים טריים מהגלריה של הבוקר.

חנוכה - השאלות הגבורות והאורות

ועוד, היו כבר ניצחונות מופלאים בקרבות שבימי דוד ובימי שאול ובימי שאר המלכים ולא תקנו לכבודם חג למרות שהיו אז נביאים שהעידו שהייתה זו התערבות מן השמים? וגם עדיין לא ברור: איך זה שחוגגים ניצחון בקרב רק על ידי הדלקת נרות? כדי להשוות: איך חוגגים ניצחון צבאי ברוסיה? בסין? איך חגגו ניצחון ברומי? ואם זה חג של ניצחון בקרב מדוע שמונה ימים? הרי מספיק יום אחד?

יום שלישי על כל המסך – והלל מארץ יצמח! כ"ו כסלו - נר שני, ואני לא יווני!

מה? עד כדי כך אנחנו יצוקים מאותו בצק? איננו שונים אפילו במעמקים הצנועים? נגררים אל אותם דמיונות? משתמשים, בלי שנדע, ברפרטואר זהה של עריצות הגוף... ממש הלם. כמה מאכזב! הייתי בטוח שאני משהו מיוחד. הייתי רוצה מאוד להיות משהו מיוחד.

הם בשלהם, ואנחנו, בשלהם! (חנוכה תשפ"ב)

ובחנוכה זה העת המסוגל, זה הזמן, להביט אל כל הדברים האלה ולהתחבר בעירוי חירום אל אור הנרות, אור שבעת הימים, אור האמונה, זיו הנשמה, אפילו בתוך חושך תוקף האפילה, עד שיבנה המקדש ב"ב ויהי אור.

שבוע טוב, כ"ד קטן בכסלו! הלילה - שהחיינו, בע"ה, חנוכה!!! והיום יום השנה לפטירת הרב שטיינמן זצ"ל

כך עמדתי שעה ועוד שעה מתבונן באנשים, נזכר במאורע מלא ההוד והכאב הזה של פרידה מאדם אחד, אדם אחד, צנוע, ללא שום תארים מקובלים, חי בתפאורה דלה כל כך שהיתה יכולה להיות מוצגת במוזיאון 'חיים מהעבר', והוא בכל מאודו לא רצה להתבלט, נבהל מלהתגדל בעיני אף אחד

יום השישי עולה, בוער, מעבר לאופק אורו נוהר, כ"ב בכסלו שועט, דוהר...

אז איפה מרכז העולם? והתשובה: אין דבר כזה. כל מקום על פני מדבריות החלל בקצה הכי נידח של הדמיון יכל להיות מרכז העולם ממש. ומי שאומר אחרת נחשב כלא מהותקן. אין מרכז. המקום שבו הקב"ה נמצא שם יהיה מרכז העולם. אלופו של עולם הוא מרכז כל החוויות. ואיפה המקום הזה? היכן, אם כן, נמצא אלופו של עולם?

יום חמישי, כ"א כסלו: כ'פירי א'ריות הפכו כ'וכבי א'ור בשמי היהדות! (ולייוונים עשו כ'יבוי א'ורות)

חברים, חברים, הנה חלפה שנה ואנו נעמוד שוב מול החנוכייה. כל כך הרבה נסים קרו, גדולים וקטנים, כל כך הרבה חיים מופלאים קבלנו. הגרון נחנק.

האזינו השמים והארץ שמעי, היום יום רביעי! כ'יסופים בכסלו, חנוכה ולא על המחשב!

אז איך המסע במנהרת הזמן? קבלו קריצה במזומן. קבלו עוד אחת בעין השנייה. יופי, החזירו חיוך... הנה, כבר עשינו משהו!

לרציניים בלבד: יום שני! רעיון גאוני, לא דמיוני, לבוש, אמנם, מעט ראוותני, פרחוני, ססגוני... בעדינות, אדוני! יום ח"י בכסלו.

אין חגיגה יותר מתוקה מאשר בלב מלא יראת אלוקים. יש הרבה בינינו שמחפשים מסיבות, מצפים לאיזה מקום תוסס ושמח. מייחלים למשהו שיציל מהדיכאון הרובץ לפתח, מחפשים סביביה חיה, חווייה חיה. ובכן כאשר יש יראת אלוקים בלב זה הבילוי הכי מרתק, מגניב ומדהים ביקום. הכל מגיע עם זה: אהבה, שמחה, מרץ, חיים.

לא עת לחלום ולא עת לישון - כבר יום ראשון! מי שעדיין על הגדר יושב שירד ויקבל את י"ז בכסלו!

'אני לא יודע אם השם נמצא אתי או לא...' - זה עמלק!! 'אבל זה לא נכון, כי יש לי נפילות ויש לי ירידות ואפילו עוונות...'

יום הששי 'והנה טוב מאוד' אמר קדושי. ט"ו בכסלו היום, וזה לא חלום!

עכשיו לא שבת. אבל אני יכול לעשות לעצמי שבת גם עכשיו. בכל רגע, באמצע היום, בלב הלילה, בדרך, בעבודה, אני יכול לעשות לעצמי שבת. איזו מתנה! איזו ברייה מיוחדת, מופלאה, אני! איזה רחמים נהדרים אלה,

יום חמישי, י'חידת ד'יור בכסלו (למתאווה לדור בתחתונים)

שירת לבנו היום נשמעת בשמיים פתוחה, עשירה, מקיפה את כל עושר הצלילים מרגעי החדווה העליזה של השפע האלוקי עד העפר המעופש של ייאוש מודרני. איזו מניפה של שירת לב שמעולם לא היתה, נשמעת היום בשמיים.

יום שלשי, יום נפלא, אמר קדושי. ב'ונה י'רושלים בכסלו!

אושר בהכרח תלוי ביציאת האדם מארבע אמותיו ולהיותו נכלל במשמעות יותר גדולה, חוצה לו. ולכן החיים במדינת ישראל יפים לאושר כי הם בהכרח מאלצים את האדם לחיות במעגלים גדולים יותר מעולמו הפרטי.

יום שני, י'ותר א'ור בכסלו, אנא! הצדעת כבוד לחני ווינרוט ז"ל (היום יום היארצייט)

הגב' המופלאה חני ווינרוט ז"ל, עשתה זאת בדרכה שלה לגמרי. אני לא הכרתי כלל את השם הזה עד שאמרה לי אשתי ביום ששי האחרון, 'כדאי לך לראות את הסרטון של הראיון שלה בתקשורת. זה משהו מיוחד, לא תתחרט'. ראיתי ונפגעתי!

יום הששי, שוב מבשר על משהו שאינו מוחשי... ח' בכסלו, וחנוכה מתקרב!

קוריוז: ... הוא היה שקוע בהתבוננות בספר שבידו (התפילה עוד לא התחילה), ואני באי נוחות מרגיש צורך להעיר לו על התפילין, והוא שקוע...

יום חמישי. אתה הוא כל רכושי. על עיני ועל ראשי!

אותו זקן נכה שהפיליפיני מביא כל בוקר בכסא גלגלים אל המניין שבו אני מתפלל, אני עוצר רגע לחשוב, איך הוא מתייחס אל היום החדש הזה? איך נרשם בדעתו, בלבו, הבוקר הזה? כמו שאצלי?

נא לעמוד! לא, לא רעיון טפשי, הגיע יום שלישי! ה'ללויה בכסלו - יהי רצון שיהיה נעלב ולא עולב!

התחלת הקדושה היא שאדם יאמין שיש דבר כזה שנקרא להמתיק דינים.

נא לעמוד! כן, אני רציני... ברוך הבא יום שני. ד' כסלו.

והנה, היא מסבירה להם על אחד העצים הגדלים מעבר לגדר הגן: "העץ הזה נמנה על משפחת העצים הנשירים. מה זה עצים נשירים, ילדים?"

יום השישי, ר"ח כסלו, שיהיה רטוב בחוץ וחם בלב! חודש טוב!

ונסים פירושו שאני יודע ומאמין בוודאות שהחושך שמולך כעת בלבי, שתולה פלקטים של כניעה וייאוש על כל קירות החושים והרצון, מסתיר מאחוריו אור חדש, נפלא, שעומד לפרוץ למרות שאני לא רואה דרך ואפשרות איך...

יום חמישי, כ"ט חשוון - חודש הולך וחודש בא ושום דבר לא מובן!

תודו שהפתעתי אתכם! לרוב אנו לא מוכנים למהתלות כאלה, לא נורא... אבל בעניין דברים חשובים באמת, כדאי להיות מוכנים. כי בגלל שאנו לא מתכוננים כראוי לפעולות שאנו מבצעים מידי יום אנו מפסידים המון... למה אני מתכוון?

יום רביעי, בא לעולם - שלא יהיה כמו כולם, לא יום סתם, כי הוא מלא כוח! כ"ח בחשוון!

כל העולם כולו הוא שפע אלוקי... למרות שהוא מגושם הוא בא ממקום קדוש.... למה לך לקחת את השפע הזה ממקום שעושה לך בעיות? או ריחוק? או גהינום לשליש ולרביע? קח מהמקום ששם זה מתברך. קח והחזר את זה אל השורש: תברך, תודה, תקשר, תחבר... אתה יכול. אלה חיים אחרים!

יום שלישי הולך ומתגבש! נשמע מרגש? כ"ז בחשוון ר"ת: כ'פתורי ז'הב, כ'רבולת ז'קופה!

עד היום חשבתי שעצם זה שאני מבקש מה' להיות מליונר.. או שעל כל פנים שיחלץ אותי מהחובות בבנק, שלום בית, חינוך הילדים, נופש בצרפת משהו... זו היא עבודתו! מה זה להתחנן בכל מיני אופנים להתקרב לעבודתו??

יום שני, השם מגיני, צלי על יד ימיני! כ"ו בחשוון (זוהר ברנע)

הקב"ה דווקא ברא את העולם עם המון בחירה, אבל פשוט שיש כמה דברים שצריך להיות שוטה גמור לחשוב שאפשר לא להתיחס אליהם

הידד לשבוע שאין לו שני! הגיע ללא מגע ידני, האם הוא דמיוני או סימן של קירבה בינך וביני? יום ראשון כ"ה בחשוון.

כי באמת, לכל דבר יש עצה. וזה נכון! כך אומר הרב נחמן מברסלב וכך מלמד אותנו באריכות תלמידו המופלא הרב נתן. וכמו שכבר כתבתי "הכסף לא גדל על העצים הוא גדל על העצות". אבל העצות שנקבל מאנשים רגילים הם לא מה שאנו מחפשים! אנחנו ודאי צריכים עצות אבל עצות שעובדות...

יום השישי, כ"ג חשוון. ראשי תיבות: כ'בוד ג'דול! (זוהר ברנע)

העולם הזה מלא ב"כוכביות" ו"כוכבים", מלא ברמאות ושקרים...אחיזת עיניים. וגם מצוות מלאות בכוכביות וכוכבים אבל בדיוק הפוך... מה שנראה לנו גדול, חופשה חלומית, בית מלון.. זה קטן מאוד לעומת, לעשות רצונו של בורא עולם!

משל הבושם

ועכשיו מה? האם ניחוח החיים, האושר, השמחה, יתנדף שוב? יגמר הבושם ויהיה כלא היה? חזרה אל השגרה האפורה? אל מלכודות חורשי המזימות? אל עוולות בעלי הזרוע? אל פגעי הביוכימיה? אל התוהו המאיים בדממה?

יום שלישי, קמתי בסגנון חופשי, אל כ' בחשוון - כ'לניות, כ'וכבים, כ'יסופים...

כאשר אתה יודע שאתה יודע, זה ממלא אותך בתחושה עזה של סיפוק. כאשר יודעים בבירור משהו ששווה לדעת, זה מעניק תחושת ביטחון ושמחה. אפשר להתחיל, למשל, עם התאריך.

יום שני, ט'רם י'קראו ואני אענה בחשוון!

ואני יודע שהעצבות קורמת שלשלאות מוות סביבי בעורמה ובמקרים שלא נגמרים, לא נגמרים, ואני נשאב אל חיקה - כדג החוזר למים בשקיקה. לכן אני אהיה היום זה שמעיז, לברוח מה- deep freeze!!!

יום חדש שווה מצמוץ! שבוע חדש הנה בחוץ! לא לדחוף אבל אפשר לרוץ! יום ראשון, ח'יים י'פים בחשוון!

כאשר אליעזר מספר באוזני המשפחה את פרטי הפגישה שלו עם רבקה הוא אומר: 'אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יוצאת...'. שימו לב, חברים ורעים, כיצד הוא מגדיר את התפילה - 'מדבר אל לבי'.

יום השישי נברא לשימושי, והוא כל מבוקשי, ז'יו ט'ובך האר בחשוון, ותאיר גם נפשי

לא ראינו שהקב"ה חזר והתגלה לאברהם ולשרה בעת לידת יצחק. פעמיים הוא חוזר על ההבטחה והיא אכן התקיימה בעיקרה אך היכן החלק הנוסף שלה, 'אשוב אליך'? התורה לא מספרת על ביקור חשוב כזה. אלא...

יום חמישי, מגיע לא מעובד, כל מה שעושים בו זה לעדי עד! ט'עם ו'דעת בחשוון (יארצייט של החזון איש)

לכבוד יום היארצייט של החזו"א בסוף השבוע, סיפור השגחה והמשמעות לגבי אבא שבבית חולים. ואגדת הירח ומסעותיו המפתיעים והמשמעות לגבינו.

בוקר טוב! עוד גוון בחשוון, יום רביעי י'ונת ד'ואר, עם בשורות טובות, כמובן!

העולם מלא פטפוטים- אנשים חיים בתוך סרטים- הם מפסידים הרבה פרטים.

יום חדש! קשה להאמין, אבל קשה יותר שלא להאמין, כי המחזה שואג אמונה! יום שלישי, ג'אל י'שראל בחשוון.

רק עכשיו נודעו לנו דברים מדהימים, שאנחנו לא סתם חגבים, מדדים על הרגבים, זקופים על שניים תחת השמיים של כוכב בלי שם, אי אי אי שם בקצוות הריק הדומם, יום אחר יום, אינספור ימים... לבי לוקח אותי אל אותה מנגינה שנשמעת אלי מכל פינה: אמונה...אמונה... אנא קבלו זאת בהבנה.

יום שני. פותחים דף לבן בחשוון בי"ב חשוון! ב'ונה י'רושלים בחשוון!

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו, 'ואעשך לגוי גדול'. מה פירוש? מה יש בגוי גדול? גוי נשאר גוי. מה לי גוי קטן, גוי רחב? מה, קוזאק? נפיל? אלא יש כאן רמז נפלא: יהודי הרי עושה מצוות. נזהר לעשות רק מה שמותר, פורש מן האסור, ניכר בלבושו, כסוי ראש, זקן, פיאות... רואים שזה יהודי. אך יש דברים שבהם היהודי והגוי שווים. נראים אותו דבר

יום ראשוני, לא פלוני אלמוני, מתנה מעם ריבוני. שבוע טוב! י'הי א'ור בחשוון!

נחשול זעם ללא סיבה, רק בגלל התענית, אך הפעם, הידד! השם לא נתנני בידי המפתה והבוגד הזה (ואז, הלועג והנוקם) ושמעתי את צעקת הייאוש שלו כאשר גורש לחרפות. איזה אושר

יום השישי, הכל מוכן? שולחן לבן, ברכת הזן והלב כמובן? ט'הורים בחשוון!

הוא לא יודע שכל כך מוקדם בחודש הירח עדיין נמצא סמוך לשמש... (קוריוז)

יום רביעי, ז' חשוון, נתראה שוב מעבר לזמן!

חלק מהשקרים שאנשים מרבים לקנות בשמחה גדולה הם "שיטות ופטנטים" איך לשלוט על העולם, או איך לפחות לטפל באורח פלאי במצבי. מגוון הנוכלים מציע לנו: קורסים, טיפולים, ספרים, סדנאות, טיולים, סרטים ושריטות... השיטות דומות להפליא ברוב הענינים, וב"ה, חגיגה שלמה.

יום שלישי ו' חשוון וכלום לא מובן! פרקי מבול ג'

אדם בחודש תשרי מתעורר להיות אחרת... מתחיל מחדש. איזה כיף! איזו גאולה! אבל זה נקרא להתגרות ברשעים והם מחוללים מיד רוח סער שעוקרת אותו מהשורשים הטריים, טרם העמיקו, ומסחררת אותו בכל מיני תקלות וטירדות חזקות עד שחודש תשרי נראה כמו חלום נגוז...

יום ראשון, ד' חשוון, ד'ביקות בחשוון! פרקי מבול ב'

זה לא שאתה עומד על האדמה ומביט בה כמו איזו פרה המנענעת בראשה, אתה עצמך עשוי מעפר והאדמה תופשת אותך ואתה מרגיש משיכה כבידה ומגושמת. משהו אוחז ומושך את לבך ואתה לא יודע בדיוק מה קורה ואיך לצאת מזה...

יום השישי, ב' בחשוון. סימן: בלגן בחשוון, האמנם? פרקי מבול א'.

מבול עובר עלינו. אנו מיטלטלים בעוצמה, הלומי רעד מכל נחשול: נסיון מצוקה בגשמיות, נפילה ברוחניות... אנו עולים ויורדים תהומות. את המצב הזה אפשר לשנות עם דעת ועם אמונה. כאשר זוכרים: נתנו לי שליחות כאן.

בשעה טובה - א' חשוון: א'שרינו! חודש טוב!

ודוד המלך אומר, 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא'. ושואלים, מדוע ישועות בלשון רבים? לכמה ישועות הוא צריך? וכי לא מספיק אחת? אדם צריך וודאי לישועה, והיא הרי כוללת הכל, אחרת אינה ישועה, והקב"ה לא עושה עבודה לחצאין? אז מה הוא מבקש? ועונים, והתשובה עמוקה עד כדי צמרמורת...

יום שלישי כ"ט תשרי - וכ'ל ט'וב לכולנו! כן, כל טוב סלה!

פנינו מועדות עכשיו אל חורף שבו אמנם יתקדרו השמים הפיזיקאליים ויחשכו המאורות, אך זו הדרך בה הברכה יורדת לכאן. אצלנו שמי הנשמה ורקיע הדעת ישארו בהירים כזוהר מתנות תשרי. אמן.

יום שני כ"ח תשרי - ר"ת: כ'מו ח'לום!

החודש המיוחד בחודשי שנה הזה עבר כמו חלום. מה, נעלם ונגוז? לא, הוא בקרבנו. קרה בו משהו? או, הו! מה, משהו נצחי? כן. ובמובן הכי מצוחצח של המילה.

יום שני כ"ז תשרי: כ'ל ז'מן שהנר דולק אפשר לתקן!

היום הגיע אלינו (למרכז קירוב בגילה) אחד, דוד בן ס. שמו. שבור ורצוץ, מדבר לעצמו, עלוב, נגעל מעצמו, לא רואה שום תועלת בתקשורת עם אחרים, סגור ומסוגר, אפל ולא מאופס. אבל ניכר בו שהוא בחור פקח...

כבר יום השישי, כ"ה בתשרי. ר"ת: כ'דור ה'ארץ. או: ה'וא (יתברך) כ'אן!

ואם לאחדים החוויה סביב היא רק תוהו של אלקטרונים - מהומה של קרינות שסופה פיח - לנו היא אור של אמונה שישועות מצמיח.

יום חמישי, כ"ד בתשרי, וכבר יומיים אחרי...

ואנחנו עשינו זאת! אנחנו חרשנו את שדמות הלב עוד ועוד! תלמים ארוכים, ישרים ורעננים...

יום אחד מיוחד, כ"ג תשרי. ר"ת: ג'ביע כ'סף! אסרו חג!

כ"ג תשרי ראשי תיבות - גביע כסף. הגביע הוא שלנו. גנבנו אותו ממלאך המוות בימים נוראים ובחג הסוכות. קוריוז הסוכה הישנה וצלילי הדומייה.

שמחה - המתנה הגדולה ביותר. הושענא רבא.

כ"א תשרי. יום הושענא רבא. עכשיו נחכה שנה שלימה. זה המון זמן. זה אינסוף זמן. כל כך הרבה דברים קורים במשך שנה, וכבר היינו כאן, וקנינו את המינים הרעננים, המלבבים, האלה, והשכמנו למניין, אבל הלב, מה עם הלב? האם ישן מחוץ לסוכה?

יום השישי, ח"י תשרי - חיים כולנו היום! יום ההילולא של רב נחמן מברסלב זת"ע!

כותב רב נתן (תלמידו הגדול): 'אני משמח עצמי בכך שאני חפץ ומתגעגע על כל פנים לשמוח, ולסלק המרה שחורה מעלי. כי גם זה טוב, כאשר חפצים בזה. כך שמעתי מפיו הקדוש'.

איפה הם? הנה תחת הסכך!

דווקא התזכורת הזו, בדמות הסוכה - שהחיים כה עראיים (כה חמקמקים עד שטרם הספקת ליישם כמה לקחים אמתיים שלמדת, והנה אתה כבר מבוגר מדי או כבר לא כאן) - היא נקראת זמן שמחתנו. איך זה? מה אנו יודעים שגורם לנו להיות שמחים כל כך בביטול היש?

או טו טו חג הסוכות תשפ"ב! יש! נכנסים גוף ונשמה אל הסוכה!

הסוכה היא זכר לסוכות הדלות, הפשוטות, שבהן הושיב הקב"ה את היוצאים ממצרים בימי הנדודים במדבר. המדבר - מקום מסוכן ומאיים. והיא גם זכר לענני הכבוד שהיקיפו אותם, כלומר, לתחושת ביטחון מרוממת, תחושת קירבה והגנה שחשו ישראל במדבר למרות התנאים העלובים החיצונים.

יום השישי, י"א תשרי, ר"ת: אשריך ישראל! ושוב, שנה טובה. והפעם זה כבר חתום!

חג הסוכות, אנחנו בדרך! אבל, עוד מבט לאחור - יום הכיפורים עשה לנו משהו. ומי יעיז לתאר יום כזה.

ערב יום הכיפורים ת'היה ש'נת פ'לאות ב'ארץ! ת'ן ש'לום ב'עולם פ'ליז (please)! גמר חתימה טובה.

שאלתי את הכלה הצעירה שהתארחה אצלנו ביוה"כ זו הפעם הראשונה: 'נו, איך היתה התפילה שלנו, האם הסתחררת קצת?', וענתה,'אני עדיין מסוחררת'. וגם אני מסוחרר כמו כוכב לכת עתיר אנרגיות... לא נפל דבר מכל אשר השם הבטיח. התקיימה השבועה שהשם הבטיח לאברהם 'והייתי להם לאלוקים והם יהיו לי לעם'. זה קרה היום, וגם אחרי ארבעת אלפים שנה לא נס ליחה ולא נחלשה בשורתה.

יום שני, אלומת התקווה אליך, מה הבאת בכנפיך? ז'בחים בתשרי? יופי, אנו אחים לזבחים!

הקורבנות בבית המקדש היו ציור חי, מוחשי, של הדרך בה אנו מתקרבים אל השם. אנו זובחים לפניו זבחים! הזבחים האדירים, המתנשאים כהררי בראשית, שאנו זובחים על המזבח העליון הם המידות הרעות שלנו.

יום שבת, עבר באופן חרישי, והרבה הרהורים בראשי... ה' בתשרי - הרהור

וכי מה הוא הרהור? כלום. הבהוב קלוש של חיים. צללית קלילה של פעולה. אבל כיוון שאיוושת חיים זו קורה אצל האדם, כולנו מאמינים, לא יאומן, שהיא יכולה להיות התחלה למשהו דרמטי, וכך מתייחסים אליה. פלא, חברים.

יום השישי, ד' תשרי (תשפ"ב) - דיאלוג בתשרי

הקב"ה קרוב אלינו בימים אלה יותר ממה שהאור קרוב לעיניים והאויר לריאות.

ת'היה ש'נה פ'לאית ב'יותר! ועכשיו אל אי המטמון!

נו, איך נולדה השנה החדשה? איך היתה ההכתרה? הקול של השופר עדיין מהדהד? זה היה אמתי או רק פרפראה? איך היה להיות חלק מציבור מופלא שגולל הצידה את ווילונות הדמיון?

ערב ראש השנה!

הדרישה הזו מאתנו, לעמוד כבוגרים ולענות אודות חלקנו בעתיד ממלכת השם עלי אדמות, זה בונה אותנו.

יום השישי, כ"ו אלול - הזדמנות לעוד טילטול לכל הנמצאים בטיפול! ראשי תיבות: כליות ולב

היצר הרע ינסה באופנים הכי גאוניים לצנן בקרבי את האמונה הזו. האמונה שהשם רואה שאני רוצה, שאני מתגעגע. שאני שונא את הזלזול והעבירה. השם רואה שאני לא מזיד.

יום חמישי ברוכים הבאים! כמה טוב שמתראים! איך אומרים, כולך דיבורים!

כאשר התורה מתארת את בריאת האדם היא כותבת, 'ויהי האדם לנפש חיה' ומתרגם האונקלוס 'לרוח ממללא' כלומר, לנפש מדברת. זה כל עניינו. שליחותו תיעשה בעיקר על ידי פיו.

יום רביעי, היה שותף להביאי, אל דודי ורעי. כ"ד אלול: ר"ת: כ'רם ד'שופרא!

אנו כרם השם צבאות. אנו נקראים כך בנביא. והכוונה בזה, לדעתי, שיבול הענבים שאנו מניבים - תפילותינו ואמונתנו ואינסוף ההתגברויות שלנו להשאר יהודים - משמחים אלוקים ומלאכי עליון כשם ששאר כרמים שביישוב משמחים אותנו ביינם, וזו קריירה מהאגדות, חברים.

יום שלישי, כ'ור ג'רעיני (כ"ג) באלול - welcome!

כל תינוק יודע שהלב של האדם הוא הכור הגרעיני האמתי. המעצמות צריכות לנסות להגיע להסכם אתו. מעצמות העל במרומים מנסות באמת לעשות זאת כל הזמן (כל שרי מעלה).

יום שני כ"ב אלול. ר"ת: כרטיס ברכה!

באמת כל יום שמגיע הוא כרטיס ברכה. אין סיבה אחרת שיעלה מעבר לאופק אם לא כדי להביא עמו כמה מתנות חדשות. מה המתנות שאתה מחכה להן ביותר?

יום השישי בשבת, והיום יום י'פת ט'והר באלול, לעיניכם מתנות שהיגיעו מחו"ל!

טבעי לנו לפנות גם היום אל התדהמה ולא אל המושגים האנציקלופדים.... וכי הפרופסור יודע יותר טוב ממך כיצד לנשום את האויר של הבוקר? הוא למד כמה שנים במוסד להשכלה גבוהה לכן הוא יודע לתאר בלשון פיסיקאלית, סמלית, כמה תהליכים, אך מה זה קשור להיותו מוקסם מעצם החוויה של בוקר חדש?

יום חמישי ח"י באלול: ראש השנה בכותל (תיאור)

לעתיד לבוא תבואנה כל משפחות האדמה אל חצרות השם. כל אלה שנאמר בהן 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' תגענה בתלבושות המיוחדות להן עם כלי השיר האהובים עליהם ועם שירת ההכנעה המקובלת אצלם. ואז, חצר המקדש תצרף אותן לאנושות אחת, אנושות מרננת, ואנחנו נהיה ממלכת כוהנים המשמשים בקודש.

יום רביעי, י"ז באלול. היום ז'וג י'ונים באלול!

השופר הזכיר לי הבוקר שכבר אלול. וזה חייב להיות נכון כי היינו בנופש לפני כמה שבועות אז משמע שזה באמת אלול. וואו, איך הוא כבר הגיע. וגם עובר בלי שאצליח לתפוש בבגדיו ועוד מעט...המלך!

יום שלישי, ט"ז באלול, ר"ת: ט'בעת ז'הב או ז'ריקת ט'שטוש? צריכים לבחור!

טבעת זהב או זריקת טשטוש. האם נדע להיות מסוחררים מרגשות כמו אותה כלה שקיבלה טבעת זהב מאהובה, וזה מספר לה על חיים אחרים, חיים שיש עבור מי לפתוח עיניים בבוקר... או שנהייה כמו המיליארדים המטושטשים המתרוצצים עלי אדמות, צוחקים אוכלים, בוכים, קונים, מוכרים, מנפנפים בידיים, שוכבים, מתפוררים.

קצת על היום: היום יום שני, ט"ו באלול, ראשי תיבות: טוב ורע!

היום יום 'טוב ורע' באלול. והוא, באמת, אחד מהימים של בחירה אמתית. הבחירה שלנו להתחזק בימים האלה תהיה בחירת זהב לכל השנה כולה. לא קל לצאת אל התנופה של מפנה במצב הרוח. אבל עוזרים לנו כאן באופן שההצלחה בטוחה. נא לשנן: עוזרים מאוד למי שקופץ אל מה שנראה בלתי אפשרי.

יום ראשון, י"ד באלול, ר"ת: י'ורדי ד'ומה!

האדם חושב שהוא יכול להחליט לחיות כפי שבא לו, לצפצף על קולות הלב העדינים שאומרים לו שלא יתכן שלא תהיה איזו תעודה לאדם, שלא ייתכן שלא מבקשים ממנו איזה דין וחשבון על משהו. אבל זה לא הולך.

יום הששי, עוד שבוע חלף - עף כמו ציפור כנף. האם נעלם, האם נאסף?

פגשתי אתמול לפנות ערב ידיד ערני בדרך לתפילת מנחה והוא מספר לי שכרגע נודע לו שהכניסו לשירות בארץ מונית בלי נהג. כלומר, ידוע לו שיש כבר מונית כזו. ואולי כמה...מה שיעשה העולם עם ההמצאה שלהם, או הטכנולוגיה החדשה שלהם, זה לא מעניין אותם. כלומר, זה לא אחריות שלהם.

יום חמישי אתה כל רכושי! השם, שמע לחשי! י"א באלול, ר"ת: א'מן י'תומה!

אנו אומרים היום אמן יתומה על כל אותן ברכות וישועות אמתיות שוויתרנו עליהן, שהפסקנו לבקש, כי חדלנו לקוות שנקבל, כי זה לא בא בקלות.

יום רביעי, י'ין באלול. זה אנחנו!

גפן זה עץ משונה כזה. אתה עובר בחורף אתה רואה בליל של מקלות מפותלים חסרי תואר והגיון. בא בקיץ, לא יאומן! נטעתיך שורק. אתה חושב שאינך יכול להשתנות?! התורה תיתן לך כוח לעשות הכל. אל תתחכם להיות שבור.

יום שלישי, בא לגני, חדש ניגוני, גרש יגוני! ט' אלול: ט'יפה - טיפה של אלול.

כאשר הטיפה, טיפתנו, חוזרת אל הים הגדול אליו הולכות כל הטיפות, היא לא הולכת לאיבוד בו. היא לא נבלעת בקרבו ונעלמת אל משהו אחר. אלא, היא נכללת בו! היא גדלה להיות הוא! היא התמזגה לטיפת ענק..

יום שני, לא סתם יום של חול, עם בוקר כחול, סובב על כוכב בעיגול, אלא אחד מימי אלול, מלא ח'ן - ח' אלול!

לכאורה ידענו על בואו זה עידן ועידנים, אעפ"כ זה לא דומה למפגש פנים אל פנים. למה אתה אומר לכאורה? הרי וודאי ידענו שהוא עתיד להופיע בזמנו, לא? כי החיים זה נס.

שבוע טוב! יום ראשון. לא רוצים לישון. רוצים להשתגע! הלב הוא שקובע

אז איזו כברת דרך עשיתם?... בטוחים?!... זה מה שרציתם? לרוב, נדמה שאנו מדשדשים במקום ושום דבר לא קורה, וזה מדכדך מאוד. כי האדם בנוי כך שיש בו דחף פנימי מתמיד לעשות משהו.

העולם הסתובב, כאילו שאנו מבינים איך, וכבר יום השישי ה' באלול!

בכל התעוררות שלך למצוה, כגון, מחשבת אמונה, לימוד, הסחת הדעת מאיזו טומאה, לך מיד לבנק לפרוע את הצ'ק.

מברוק על יום רב שימושי - יום חמישי! ד' אלול, הקץ לכל תעלול!

. האולימפיאדה שלנו תימשך 10 ימים, מר"ה עד יוה"כ, ואחר כך יהיה שבוע אדיר של חגיגות הגביע! חברים, אלה ימים נפלאים! נוראים! נוראים במתנתם, באהבתם. ימים שמי שמשקיע בהם מאמץ איזה שהוא - העיקר שיהיה עקבי - ימצא עצמו במוצאי יום הכיפורים מאמין בתחיית המתים.

הנסיכה על השמיכה

החולה היתה שרועה על המיטה בחוסר אונים, לבושה בשמלה יפה, אפילו חגיגית, עם כיסוי ראש צנוע ומטופח. היו מחוברים אליה מספר צינורות החייאה למיניהם והיה צריך להשגיח עליהם כל הזמן.

ספר החיזוקים - ספר הרפואות

הלו, יום ראשון, הלו ראש חודש אלול - העולם עדיין בטיול!

כל הכלבים הקליפיים האלה לא יודעים, לא משיגים בדעתם המקובעת, שמטאטא יכול להפוך כינור. קח מטאטא ועשה כאילו אתה מנגן עליו, הם ילגלגו וילכו לישון ועד מהרה במקום המטאטא תראה שיש לך כינור ביד. האמן ועשה למען השם!

יום הששי, הפח נשמה בעפר גושי! כ"ח במנחם אב, ר"ת: כ'יף ח'יים!

ומי ימלוך היום? צור הלב העליון – או, הפחד יליד הדמיון? למי נקשיב, את מי נשמע? את הנסיכה, את הנשמה – או את מהומת גויי האדמה? אחרי מי נלך ? אחר טבע אילם, רקיע חרש ותרועת השיכורים – או אחר השכל והלב המתעוררים? נו, מי מהמר על תוצאות היום הזה?

יום חמישי כ"ז אב, בין לראש, בין לזנב, השם כאן ולא עזב! כ"ז: ז'וקף כ'פופים באב!

השורה התחתונה של הקבלה זה: דע, במצב בו אתה נמצא כרגע, יהיה אשר יהיה, יש אלוקות! יש כאן משהו לעשות עבור רבש"ע: איזה יחוד מתוק עם החתימה שלך, יש כאן איזו פעולה שלשמה נקלעת אל הדקה הזאת.

בוקר טוב. שיהיה בוקר מאושר, נתקדם אתו כמה שאפשר! יום רביעי, כ'פתור ו'פרח בחודש אב!

ולכן, אפילו אם היה שם יצור אנושי באיזשהו מקום הוא היה נבלע למוות בתוך היסודות הגשמיים. בלי התורה הוא לא היה נשאר אנושי, הוא היה מאבד את הרצון לעשות טוב ולאט, לאט הוא היה מפסיק להיות בן אדם.

יום שלישי על כל המסך - נגילה ונשמחה בך! כ"ה מנ"א. ר"ת: כ'יף ה'תקווה!

סדר הימים ההולכים ובאים הוא שהנגינה המתוקה שבעולם משחקת מחבואים בתוך רוח הנכאים. כמו צלילי השיר הכלולים, נחבאים, לאין תכלית, בתוך עמוד האוויר שבחלילית. הנקבים שבחליל מבררים את נעימת הניגון כרצונך... אותו רצון יברר גם את השמחה הגנוזה בתוך הענן והערפל שבלבך.

יום ראשון כ"ג במנחם אב! ראשי תיבות: ג'יבור כ'ארי! מידת הביטחון!

לב גיבור זו המתנה הכי נחשקת שיש לחיים להציע, והיא מוצעת לכל! רבים לא מעלים על הדעת שיש בכלל דבר כזה, אחרים לא מאמינים שהם מסוגלים להגיע אל המתנה הזו, והרוב לא יודעים מה לעשות... מאמר על מידת הביטחון

יום השישי כ"א מנ"א, ר"ת: א'יזה כ'יף! המשחקים הלב אולימפיים - המשך!

"המשחקים הלב-אולימפיים" (המשך): אנחנו מתעמלים במרומי החבלים של הרוח, אנחנו בני אלים, מעלים את החומר מתוך הגללים, גואלים את הרקמות מתוך מדבר הפחמימות. מגלים את הסודות בתוך היסודות.

יום רביעי, י"ט במנחם אב, אתה עוד פלא נשגב, הוצא אותנו למרחב!!

'לב רואה עקום, לב מבין עקום', זו המחלה הכי נפוצה בעולם. לנסוע בכביש חוצה חיים בלי שמחה זה כמו לנסוע עם צמיג בלי אוויר.

יום שלישי י"ח במנ"א: ח'זק י'ותר - המשחקים הלב-אולימפיים! (ראה בפנים)

אנו, יראי השם, אנו אלופי המשחקים הלב-אולימפיים! כי 'רחמנא ליבא בעי', כלומר, הי"ת רוצה תענוג מן האדם דווקא מכך שילטש את לבו. כל השאר זה רק פרפראות. הלב האנושי הוא המהפנט את הבריאה ביופיו.

יום שלישי, על עיני ועל ראשי! ח'יוכים בכסלו!

יראה באה מראייה. זו אותה מילה. מי שמביט נכון ורואה מה שצריך לראות מקבל יראה. ומי שירא רואה למרחקים. אשריך הרב מוצאפי שלא התבלבלת וראייתך צלולה לומר לנו דברים אמתיים כאלה שבוודאי יפליאו להפוך לנו הכל לטובה. ויראו וידעו כולם כי שווא כל ההמולה של כוחי ועוצם ידי והאמת נסתרת עד בלי די, ובעיקר בדור הזה, אך גלוייה לצדיקים ולבעלי אמונה.

יום רביעי כ"ו תשרי. ר"ת: כ'תיבה ו'חתימה, וזה לכל השנה! זה קרה!

וחזרתי להקפות ביחווה דעת והייתי הולך ומדבר אתך, מלכי, אבי, מושיעי, ובקשתי על קרבתך ואתה נתת שמחה בלבי וקלילות ברגלי ואחד הצעירים נתן ספר תורה בידי והתורה התרפקה על כתפי

בכור ההשגחות

והשם ראה את ידי המושטת אליו כל כך נלחמת לאחוז במעט ישוב דעת בלב הגעש והרעש ודופק לב הצבור, ואחז בה פתאום, והשער נפתח, ובבת אחת עלו הדמעות והלב גאה והגרון נחנק וצעקתי להשם במין צהלה של דביקות תודה לך על תשס"ז! תודה לך על תשס"ז! ועוד פעם ועוד פעם הרבה פעמים...

אומן כמו בפעם הראשונה

ואז, בנסיעה חזרה, יושב לחוץ בסוף האוטובוס, מאושר מעבר לרישיון, היה לי רגע של התרת הספיקות, כלומר, מן ברק של שמחה, וידעתי שאני נוסע לאומן, ידעתי שזה מה שאני רוצה, וידעתי גם שהרגע הזה עומד לעבור והעצלות והפחדים ישובו וידכדכו אותי עד מבזק האמת הבא, אבל השכל יזכור.