אנחנו בשלהם! (חנוכה תשפ"א)

בס"ד

ביוונים נלחמנו ולנו הניצחון. יופי! ואנחנו הבנים של אלה שלא רצו להיות יוונים… יופי, מה עכשוו? מה קורה? זה נגמר? הסיפור הזה כבר ישן? חנוכה הוא חג של נוסטלגיה? ימים השייכים למדעי פולקלור המזרח העתיק? או צריך דחוף איזה מתתיהו?! ומה עם היוונים? נעלמו ואינם? או שהם חיים ועצומים, בשיא התנופה, עדיין נטושים בשטח. ואם הם באמת פה (בלבושי המילניום השני) האם יש לנו חשק להילחם בהם? נראה שלא, נכון? לו יצויר שהם עדיין פה, אנחנו נסתדר אתם, נכון? ככה זה נראה. הם יהיו בשלהם ואנחנו… בשלהם, גם!

כותב אהרון מרכוס (לפני 120 שנה בערך): "התקופה המודרנית היא המסוכנת ביותר שעברה על עם ישראל בדברי ימיו הגדושים בנסיונות קשים",  "מהי הסתערות התרבות היוונית לעומת עצמתה של הרוח החדישה אשר התפרצויות הרי הגעש שלה ערו את יסודות העולם הישן".

מעולם לא השתלטה תרבות אחת על כל הכוכב. לא היה אף פעם מצב כזה – כולם קונים בחנות אחת, מצייצים ברשת אחת, מחפשים סרטים או הנאות באתר אחד או שניים לומדים הכל בוויקיפדיה וצופים בסרטוני יוטיוב. כולם! אתם מבינים את הכוח של התרבות המערבית?! היא טאטאה כל תרבות אחרת. כל העמים מסביב לכוכב הלכת – מעצמם – חיבקו אותה ומשתוקקים אליה. היא כישפה אותם. הודים, סינים, בדואים… ואנחנו, ישראל, בלועים בה כמו הקנגורו הקטן בכיס של אמו.

כאשר יהודה ואחיו שלחו רצים דחופים לבשר לכל היישוב היהודי – ניצחנו! הם פתחו עיניים ושאלו: את מי ניצחתם? הרי גם אנחנו יוונים… מן הסתם אנחנו גם יהודים, זה נכון, וזה חשוב, אבל כבר טעמנו טעם אחר ו… מה בדיוק לא טוב בנו?

היום יש לנו כבר מכוניות עם כל מיני חיישנים ונווטים אוטומטיים, ווייז, מוביליי. לא שייך לזוז מזה, לחיות בלי זה! היום רואים סרטים בכמה ממדים, עוד מעט ירכיבו רמקולים חדשניים עם בסים נקיים חזקים כאלה גם בעגלות של התינוקות… ראיתי ב'פוקס ניוז' סרטון ביקורת של הכנסייה על יוזמה בחינוך להתחיל ליידע ולהדריך ילדים בגילאי 5 בנוגע למיניות שלהם. באותה תחנה הראו גם (בחדשות) נישואין של זוג נשים – ההורים שלהן עמדו שם מאחוריהן עם דמעות של התרגשות – והיא שואלת אותה האם את מתחייבת לכבד אותי ולהיות נאמנה לי? ונתנה לה טבעת וזרקו עליהן פרחים ואורז, ויצאו שתיהן יד ביד לירח דבש… אשקרה!

בית המקדש?! מה זה? איפה הוא בתמונה? מה הוא נותן? מה חסר לנו?

מה שצריך זה בריאות וספורט (שנהייה תמיד צעירים) וטיולים מעניינים, וצריך כמובן להכיר כל טכנולוגיה שנולדת, וצריך גם לשמור מצוות וללמוד דף יומי ולאכול טוב בשבת – אלה החיים היפים. בית המקדש, מה יש לו להוסיף?

אבל החשמונאים, כל מה שרצו זה רק עבודת המקדש. הם רצו רק את בית המקדש. עבור זה היו מוכנים למות עוד פעם ועוד פעם. לא עצמאות, תהילה או אדמות… גם השם חנוכה מורה על זה ופירושו: 'חנוכת המזבח'. אחרת זה לא מסתדר. כי מה הקשר בין השם לבין החג אם החג הוא זכר לניצחון לאומי, או זכר לנס השמן? דוד המלך נוהם בכיסופים: "כן בקודש חזיתיך…צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי",  "מה ידידות משכנותיך… גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה, את מזבחותיך השם צבאות. "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך השם". "מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי…ואבואה אל מזבח אלקים, אל אל שמחת גילי"… גם החשמונאים הרגישו ככה, כמו דוד המלך. איך אנחנו מרגישים?

הם, החשמונאים שמעו לתלמידי החכמים שבדור. למי אנחנו שומעים? לטלפונים החכמים?!

כמה שנים ייקח עד שיהיו מחשבים קוראי מחשבות, יודעי כל, צופי עתידות?! ואז יישתחוו להם כל בני האדם. ממש ישתחוו… ישתחוו למעשה ידיהם. לא יאומן. לך תמנע אותם מזה…

[לדעתי השכל שלהם הולך ונידפק. ממש ככה. הם מזהמים את כוכב הארץ ברמות מטורפות. בלי טיפת ריסון ואחריות. כלום. הפקרות. יש אחת בת 16 משוודיה, גרטה טונברג. אישיות השנה של עיתון טיימז באמריקה. 'הוצאתם אותי מבית הספר', היא טוענת כנגד כל הממסד הפוליטי-כלכלי, 'גזלתם לי את הילדות'. הכוכב הולך והופך מסוכן לחיים ואתם, שהיכולת בידכם לעשות משהו, מעמידים פני איכפתניקים אבל בפועל ממשיכים לפטפט ולא לעשות כלום, והמזהמים עובדים במשמרות. 'איך אתם מעיזים?' היא שואלת בכעס נורא עם דמעות על הלחי. איך אתם מעיזים? השכל נדפק.]

כמה צריכים את האי-ארציות של אור החנוכה. את הבשורה של החנוכייה. כמה צריך להתחנן אל הנרות, להבין מה הם מספרים, לפני שנשכח בכלל מה זה קודש. נשכח לגמרי כמה מדרגות של חיים עצומים ממתינות לאדם עד שהמלאכים מקנאים בו… רגע, על מה אתה מדבר? מה, יש משהו חוץ מהביולוגיה והתחזית המטאורולוגית? מה, יש יותר מאלקטרונים? איפה?

מישהו זוכר איך נראה טלפון ציבורי? משהו זוכר איך נראה פקיד בנק? עוד מעט כבר לא יידעו מה זה פינקס צ'קים, או אפילו שטרות כסף. זה יעלם! מי מאמין כבר היום שעוד כמה שנים נשכח איך נראית צורה של עט. בכיתה אלף כבר לא ילמדו לכתוב. ילמדו להקליד. חתימה? מה זה? עושים קשקוש על הצג בסופר או בדואר… שגיאות כתיב, זה מתוקן אוטומטי. משהו צעיר יאמין לך אם תספר לו שלפני לא הרבה שנים היו רק שתי מהדורות חדשות משך היום ושידורי הרדיו היו נגמרים בלילה? גם הטלוויזיה היתה נסגרת לפני חצות…  כלומר, למרות שכבר אז העולם היה מודרני, היום כבר אי אפשר להכיר אותו! הידעת כי במכולת היו עושים חשבון עם עיפרון (שהיה מונח אחורי האוזן)? משהו יאמין שלא מזמן רופא היה כותב מרשם בכתב יד על פתק והרוקח היה תוקע אותו על שפיץ ברזל כזה על הדלפק? בחורף היו מחממים עם תנור נפט. מי שרצה לדעת משהו על הנרייטה סולד היה צריך ללכת לספריה העירונית. או לקנות אנציקלופדיה מתאימה. המזכירה במשרד היתה מדפיסה על מכונת כתיבה עם מקשים עד שכאבו לה האצבעות וכשהגיעו מכונות הכתיבה החשמליות של איי.בי.אם. זה היה נראה כמו נס… משהו יאמין לך שעד לפני עשרים וכמה שנים לא ידעת מי מתקשר אליך, וגם לא ידעת עד לפני ארבעים שנה מה בבטן הנחמדה של אשתך בן או בת…

והנה, כל זה כבר לא רלוונטי, אז בית מקדש אתה רוצה? זה עתיק לגמרי. זה שייך למן צורת חיים מיתולוגית אי שם בעולם אחר. אנחנו כבר לא אותו אדם מזמן…

היוונים של היום כבשו את כל העולם לא עם חרבות ולא עם פילים או טילים – הם פשוט רצים "קדימה" ומניחים שובל של קסמי טכנולוגיה לאורך המסלול, והעולם מזנק אחריהם, אוסף את הצעצועים וטס הלאה באוטוסטרדה הקיומית מבלי לדעת לאן היא מגיעה

גם היום יש אנשים שזרקו טלוויזיות מהבית. היתה יוזמה כזו של הרב אמנון יצחק, ויש כאלה שזורקים מחשבים וניידים או חוסמים הרמטית את הדיגיטליה שלהם – יוזמה של הרב קובי לוי וחבריו. ויש כאלה שעדיין רק מדברים שיחות מהבית באיזורי חיוג  02,03 וכל' … אלה הם (אולי) החשמונאים של היום. אבל כמה כאלה אתם מכירים? טוב, גם החשמונאים היו בודדים.

אנחנו, רוב המחשבות שלנו טועות. נמצאות בתוך המצב של 'אני ישנה'. מחשבות של עולם פיזיקלי. רוב הדיבורים והמחשבות שלנו הם מבעד לפילטר של עולם כפירה, ספיקות, מלכות דין ודמיון. מחשבות מתות, פירושים עקומים מסורסים של המציאות שלקוחים מתכניות הרדיו… מחשבות היפך האמונה. אנחנו לא שמים לב, אמנם, זה כבר מתוך הרגל. תופשים את עצמנו לפעמים. אבל מתי לאחרונה חשבתי מחשבה בריאה, חיה, אמתית אחת? מחשבה שמביאה אתה שמחה, התחדשות, התעודדות. מחשבה שצופה צלול אל האמת שאני אמור לחיות לאורה, למות עבורה? גם כאשר אנחנו ברגעים של דביקות עדיין אנחנו רחוקים מאוד מהאמת הנוראה, המדהימה, שאפשר לנו להשיג…

אפילו המחשבות והדיבורים שלנו אודות משיח טועים. גם זה סטה אל הסרט המודרני, יותר נכון אל הסיוט המגושם. כולם אומרים היום: צריך משיח. חייבים משיח. הנה הוא בא. והם מתכוונים: מישהו שיציל אותנו מן הצרות, מן השיגעון, השקר, ההידרדרות – נכון שכולם מתכוונים ככה? כאילו משה רבנו לאחר שהוציאנו ממצרים לחץ את ידינו ואמר: טוב, אני את שלי עשיתי, סיימתי את תפקידי. נגמר הסיוט. תצליחו. מה יש לי עוד לומר לכם… מה, אגב, אתם מתכוננים לעשות? סתם סקרנות? אה, נדל"ן… הנדסה חקלאית… או, זה יגאל את העולם!

מי מקווה ליותר מזה? מי מעלה על הדעת שיש יותר מזה, בעולם משוגע כזה שאף אחד לא יודע מה ילד יום ולאן הדרכים מובילות. כן, יודעים שצריך מישהו שיעשה סטופ שלא נדרדר יותר, אבל מה יש יותר מזה?

ובכן, יש את אור המקדש! אותו אור נורא ומרומם, חזיון הקודש : 'הנרות הללו קודש הם'. 'ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו…', 'אלוקים יחוננו ויברכנו, יאר פניו אתנו סלה', 'אשרי העם… באור פניך יהלכון', 'שלוש פעמים בשנה יבוא כל זכורך לראות את פני האדון', 'אשר יאמר היום בהר השם יראה'. זה אור פני אדון הנשמות המחיה ומגדל את הנשמה, אותה בת מלך כמוסה הנמקה ברעב ובצמא במדבריות האלקטרונים וזקוקה בדחיפות למנת אור. אור פני השם, אור המקדש, אור שגורם לה לפרוח ולהאיר עולם ועולמות, מלמד אותה להביט אל הנצח ותעלומות השמחה, גני העוז וההדר, פנים אל פנים… לפרוש כנפי על-זמן ועל-מקום ולהפוך את העולם הזה לבסיס האם של רקיעים אינסופיים וחיי עד. וכשהיה המקדש קיים היה האדם מקבל שפע חיים לנשמה והיו נפתחים לו האופקים והיה יודע מי הוא ומה הוא ומה הוא העולם… והאור הזה גנוז בתורה.

ובחנוכה זה העת המסוגל, זה הזמן לכל אחד להביט אל פלאי-הפלאות האלה דרך הלהבות הקטנות ולהתחבר בעירוי חירום (על ידי דיבורים, דיבורים, בוערים) אל אור הנרות, אור המקדש, אור שבעת הימים, אור האמונה, זיו הנשמה, אפילו בתוך החושך, מדבר הדמיון, תוקף האפילה, הנה הנר… עד שיבנה המקדש ויהי אור.

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345