דברים כדרבנות

בס"ד

נאמר ביום הזיכרון תשע"ו ברדיו 'קול חי'

(ועוד קודם לכן ברדיו 10 זת"ע)

כל מה שקורה כאן בארצנו: המבוכה, אזלת היד – זה בגלל ההססנות הכרונית של האוחזים בהגה. אין להם מטרה ברורה. אין להם תמונה בהירה של מי אנו ומה אנו רוצים, הם לא החליטו מה אנחנו מחפשים כאן.

פשלה!

אכן, לאחר כל כך הרבה כאבים וטלטלות של השנים האחרונות (האמורים לעורר למחשבה), לאחר שכאילו היסטוריה שלמה נדחסה אל תוך כמה שנות השגחה גלוייה, השגחה המזמינה עריכת חשבון נפש עוד פעם ועוד פעם, הם עדיין מתעקשים להשאר בערפל, באי החלטה, בהתחמקות מלברר דברים באופן עמוק ומחייב.

למה הגעת דווקא לכאן? איך לא היססת להיתקע בגרון של מאות מליוני ערבים חורשי רע? מה היה הרעיון מתחילתו? זכור את זה!!

אבל הם לא זוכרים! הם מהססים מלומר משהו שנשמע השקפתי (וכל שכן מסורתי או משהו מעין זה), הם לא רוצים להגיע לשום מסקנה. מושכים ומושכים בלי להחליט מה אנו רוצים באמת. יש שעשו את החשבון והסתלקו מכאן. הם לפחות עקביים. אבל כל הנשארים (ובעיקר מנהיגיהם) מתמהמהים באופן מקומם מלעשות את החשבון!

ואוייבינו מרחרחים את החולשה הזו והריר נוזל להם על הסכין

כל משחרי הדם יוצאים מסוגריהם, כמו חיות. מחריבי העולם יוצאים אל החוצות, כלי המשחית בידם, הרצח בלבם, ניצוץ השיגעון בעיניהם. הקדושה היהודית (הדם היהודי) מזיל את רירם ומעורר אותם להשתולל, להעכיר את שלוות החיים, אנחנו מדממים והארץ נבוכה.

כך נראה המצב, לכאורה, ברשתות התקשורת. אבל יש לזכור שלהם יש עניין גדול שהתמונה תראה קודרת ומאיימת ומהבהבת באורות אדומים. יש כל כך הרבה לסקר, לדווח, הם הרי מפרשים הכל כפי נפשם המאובקת, השרוייה בחוסר הכרה, המשקיפה על הנעשה דרך הכפירה המודרנית – העדשות המפוייחות הרואות רק שחור או שחור משחור, חוסר סיכוי. הם נסמכים באופן בלעדי על כוחי ועוצם ידי. ואף אומרים זאת ישירות בטון רציני, ידעני, הגיוני כזה: שאל לנו לצפות לשינוי בעתיד הקרוב, או אפילו להקלה משמעותית, כי, באמת, אין מה לעשות – מי שיכול שידאג לעצמו, והשאר ש…

איזה חצופים!

כלומר, אישי הציבור שהם מראיינים אומרים כך. חצופים! עד מתי תוסיפו לאסוף לכיסכם כספי ציבור מבלי לעשות דבר. תנו את המשרה לאלה שאומרים שיש מה לעשות. איזה רעיון מבריק זה לקבל שכר ולטעון שאתם חסרי אונים. ווללה, הברקה.

וזה כמובן מדרדר את המורל ומצייר תמונה שהכל על סף התפוררות, חלילה. וזה גובל בשערוריה.

ולאמת יש עוד פנים (והן יפות(, אנו ראינו במו עינינו, כל הדור כולו, כיצד הקב"ה מגן עלינו, מרים קרנינו, עושה לנו ניסים לעין עולם ומלואו, במלחמות הגדולות האחרונות, במפעלי תקומת העם, במלחמות המפרץ, זה לא יאומן. בתנועת התשובה – היינו כחולמים. בשחרור בני הישיבה משירות צבאי, כדי שתהיה תקומה לתורה. בחורבן מפלגות שכל כולן באו לנאץ את הקודש. בתמיכת אמריקה – אומת גויים חזקה – בנו, לגמרי. בהתעוררות רוח גבורה והקרבה בקרב העם במבצע צוק איתן, למשל, למרות ההזרקה של תרבות אבדון אל הווריד העממי ורכרוכיות ההנהגה. בגילוי משאבי גז גדולים (השמיים, לפחות, עשו את שלהם), בכך שכל העולם הערבי סביבנו עולה בלהבות, מי פילל ומי מילל, לעושה נפלאות גדולות לבדו, ומצריים עויינת לחמאס ואף היה שלב בו הכריזה עליו איגון טרור והציפה את המנהרות במי ים ונלחמת בטרור בסיני, ועוד… ועוד…. אתם יודעים יותר… (וכל זה כבר היה מזמן, ויש עוד).

כלומר, הקב"ה ברחמים עצומים מנסה שוב ושוב לעורר אותנו. כי עת אחרית הימים הנה הגיעה ויש רחמים גדולים על כל המנומנמים ושקועים ביריד הדמיון המתערבל, והשנים חולפות וישראל בהמוניהם מתמהמהים מלסלק מעליהם את כל המרססים אותם בספריי שינה מידי יום ולילה, אלה המסמיכים להם חדשות ספורט לדיווחים על שפיכות דמים… הם צוללים אל טיוח החדשות ומקבלים כמובן מאליו את ה 'תהליכים החברתיים' הבלתי נמנעים של שנוי טבע האדם וחורבן המשפחה וחורבן הצניעות ומקבלים בחוסר מעש את השינוי ביחסי הורים-ילדים ואת דהירת העולם אל מצבים סביבתיים ואקלימיים מסוכנים, כאילו הכל גזירה החקוקה בDNA של החיים.

והקב"ה ברחמים רבים מבקש את תשומת לבנו כבר עשרות שנים שוב ושוב: אינטיפאדה, ועוד אחת, וטירור, ופיגועים, והולך ונהיה ברור יותר ויותר שעל הפרק עומדת אותה ההחלטה ואותה השאלה שעמדה בפני העליות השונות במאתיים השנים האחרונות, כלומר, מי הוא העם היהודי, מה גורלו המיוחד, איך הוא מעלה על נס את זיהותו, מה הם הרגשות הכרוכים בארץ מולדתו? מדוע אין בורחים מכאן כל המליונים שלכאורה אינם דתיים? והתקשורת מנסה להחניק את כל האמת הזו, להעמיד פנים בעקשנות עיוורת שעולם כמנהגו האבסורדי נוהג, נומי, נומי ילדתי… אבל הערבים לא נותנים מנוח ולא מסתירים את הנושא האמתי to be or not to be והם ממלאים את שליחותם נאמנה אבל המנהיגים שלנו חסרי רוח, מטושטשי זהות…

הגווארדיה השלטת כולה רק מחכה מתי יחזרו הדברים לתיקונם, מתי תשוב השיגרה ויחזרו החיים למסלולם, למרות שהמסלול הזה כולל דקירות שגרתיות של צעירים במועדונים בשבתות, ונהיגה פרועה אלכוהולית, ותופת תאוות העריות במועדונים בתל אביב וגניבת כספי ציבור בשיטתיות של עלוקה אימתנית.

הכול מתפללים מתי יפסקו המהומות ואפשר יהיה להמשיך לחיות כרגיל. אבל הקב"ה לא רוצה שהשיגרה תחזור, חס ושלום. כי אם כן, כל הדם היה לשווא. והשם יתב', ועמקי נשמתנו, ועמקי לבבם של כל ישראל באמת רוצים שלא נחזור אל הטמטום והתוהו של השיגרה. רוצים לנתק את רצועות הערלה האלה שעל העיניים ועל הלב ולהתחיל לשנות את חיינו, להנחם על הטעויות הארורות שנפלנו אליהן…

כוחנו גדול. ברגע שנחליט מי אנו ומה אנו רוצים, קל ופשוט יהיה לסלק כל מכשול מדרכנו, עצות טובות יבואו למכביר ונוכל להתקדם… הנסיון הזה יוכל להפוך לקרש הקפיצה ההיסטורי האדיר והמאושר ביותר שידע ישראל מימיו, אם רק נרים את הכפפה.

אני בטוח שאתם יודעים שאיני מדבר אודות לוחמנות, נפנוף אגרופים והסתערות על מרכזי האוייב על מנת למגרו אחת ולתמיד… את זה אנו משאירים לעצתם והנהגתם של גדולי הדור, כל אשר יורונו הוא דבר השם. אני מדבר אודות הבהרת המטרות, העלאת דגלי הרוח של עם השם אל מרומי התורן קבל עולם ומלואו. הצהרת אמונים של כל היהדות כולה אודות היותנו עם השם וזכותנו על ארץ ישראל היא נצחית מכוח ספר שהוא אבן הפינה לצלם האדם, ואהבתנו אל ירושת אבותינו – אל היפה והטהור שהם הנחילו לנו ולעולם כולו – נצחית גם היא.

בינתיים, הבה ניזכר שאנו אומרים בנשמת כל חי, 'בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה', כלומר, גם עתה, בעת נסיון ומבוכה אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה – לא הדרג המדיני ולא הדרג הצבאי! הם רק שליחים… ו 'עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך' כלומר, נושענו עד עתה לא בעבור זכויותינו וצדקותינו ומעשינו הטובים, אלא רחמיך וחסדיך הם שעמד לנו והם יעמדנו לנו גם עתה… ויהי רצון שיאבדו כל אוייביך השם, וישראל עושה חיל. ואם נתעשת ונדע להתלכד בעקבות הנסיון הזה, לערוך חשבון נפש מרענן ומגרש עצבות שיכיר בסגולתנו ובברית הנאמנות של עמנו זה לבד כבר יתן לנו אושר כזה שהמלאכים יקנאו בנו.

אנא, הביטו למעלה, הביטו סביב והביטו פנימה – העומק והחיות של החיזיון הפנורמי של שמים וארץ  הוא החשק והאהבה של הי"ת אל אותו חלק ממנו (כביכול) שנקרא שכינה, שהיא כנסת ישראל, שהיא אנחנו. וזה צריך להיות נר לרגלנו בעיקר בימים אלה כאשר קורה לנו מה שקורה. שאין ספק שלטובה, ובוודאי גם לטובה גדולה! אנא, הבה נשנן זאת. לי זה פשוט שכל יהודי מרגיש את האמת הקיומית הזו בווריאציות שונות (הדרש הרמוז בפסוק הראשון שבבראשית), אחרת מדוע אינו בורח?

אני לא קולט מה קורה לכל אלה שאינם דתיים וכי הם איבדו את שפיותם? הרי מבחינה טבעית, הגיונית, בטחונית, כל מה שתרצו, אין כאן סיכוי! כלום! גורנישט! זה הולך לקראת אסון, ר"ל. הם היו צריכים לקחת רמקול גדול ולרוץ ברחובות ולהריע, 'יהודים המלטו על נפשיכם, קחו את המזוודות ועופו מכאן לפני שזה יקרה. מה קורה לכם? אתם לא מרחמים על הילדים שלכם?!'. מליונים כבר עשו כך? מה אתה דואגים, שלא תסתדרו בקנדה? באוסטרליה? בבלגיה? מליונים מרחבי העולם מצאו דרך לעשות זאת ואתם עם הראש היהודי שלכם לא תמצא דרך? אני מתפלא עליכם.

אבל,באמת, אתה יודע, ידידי הלא חרדי, למה אתה עוד פה? כי במעמקי לבך אתה מאמין שהקב"ה יעזור!

נעצרה הנשימה לרגע, הא? כן ידידי, אתה מאמין באלוקים. אתה חש במעמקי לבך שהוא ישמור עלינו ויעשה לנו ניסים. רק שאתה לא אמתי עם עצמך. אתה לא מודה לעצמך שזה מה שאתה מרגיש. אבל אין הסבר אחר.

היי, אבל אני לא דתי?! זה לא קשור. כאן לא מדובר במילים והגדרות וקשקושים. אתה יהודי ואתה מתנהג באופן אינטואיטיבי כיהודי, אלא שאתה קצת שקרן, וקצת עצלן. מתעצל לברר מה קורה באמת בלבך, ומשקר לעצמך שאתה לא מאמין כדי לא להסתבך עם מה שנראה לך לא רלוונטי, או אולי מפחיד. אבל לחינם הפחד! כי הקב"ה הוא כל מה שחלמת וגם מה שלא העזת לחלום… האלטרנטיבה היא לומר שאתה מטורף, או לפחות לא רציונאלי ומהמר על חייך וחיי משפחתך.

אני מדבר, חברים, גם על השמאלנים וגם על אנשי התקשורת יפי הנפש, ובוודאי על כל עמך ישראל שהם בוודאי כבר קרובים לנפילת האסימון הזו. ואין ספק שהקב"ה ימשיך לטלטל אותנו ויקיץ אותנו משנת ההזיות שצללנו אליה כעם, אבל, אנא, אבינו מלכנו, ברחמים! אנא עשה זאת בדרכי הרחמים ולא בשפיכות דמים ח"ו. אבל להתעורר נהיה מוכרחים כי עלה השחר של אחרית הימים. לא?

בשבילי זה כבר יותר מדי אמת לפעם אחת, אז אני מסיים. בשורות טובות.

תגובות

  1. רן הגיב:
    רן

    צ'ה גווארה קטן עליך !

    העלאת דגלי הרוח של עם השם אל מרומי התורן קבל עולם ומלואו…


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345