ספר החיזוקים – ספר הרפואות

בס"ד

הקדמה

ספר החיזוקים – ספר הרפואות

נתאר לעצמנו שאנו מביטים בציור נאה של קובייה גדולה והיא מוצגת לפנינו מוטה על צדה, בשלושה ממדים, כאשר הצלעות והאלכסונים שלה משורטטים בהדגשה ואנו מתבקשים להתבונן בה בריכוז כחצי דקה…

והנה לאחר מספר שניות היא משנה תנוחה לנגד עינינו… אנו מבינים אותה אחרת.

לתדהמתנו היא עשתה מעין קפיצה. יד נעלמה כאילו סובבה אותה ולפתע אנו רואים אותה מזווית אחרת. הפתעתנו שלמה, תדהמתנו אמתית. מה קרה כאן? ובכן זו נקראת 'הקובייה המתחלפת' והיא ממחישה תופעה הקשורה בתעלומות תפקוד המוח – איני יודע לומר יותר מזה על התופעה אך החוויה היא מתפעלת ואומרת דרשני.

אני ראיתי את הציור הזה על גבי גיליון של עיתון 'ניצוצות' שהיה מופיע לפני שנים רבות פעם בחודש, כך זכור לי, ושם הם השתמשו בו כדי להדגים עד כמה הקשר שלנו עם המציאות הוא שרירותי וחמקמק, ואילו אני משתמש בתופעת הקובייה המתחלפת כדי להדגים כיצד מצב רוח לא רצוי אשר התפשט בנו יכול להתחלף בבת אחת, ברגע, הופ, ונפשנו רואה הכל מבעד לצוהר חדש שנפתח אליה – צוהר חיובי, קורן מתקווה, שמח. אנו מרגישם אחרת, הלב שינה זווית והוא, הנה, מול השמש. יצאנו מזה!

כן. כאשר מדובר בהתקפות ההתשה של רוח הנכאים – הצלילות על הלב, גל אחר גל, של מטוסי אוייב נושאי צבעי עמלק, זורעי פצצות דכדוך, כפירה, חרדה, הרי שאפשר לצאת מזה בצ'יק.

וואלה?! איך?

התחזקות! כאשר הקובייה והעיניים ניצבים זה מול זה המהפך קורה מאליו, 'באופן מכני', והוא למעשה חסר כל משמעות, אך כאשר הלב נידח אל מצב רוח מעונן (לעיתים מעונן כבד) זה וודאי משמעותי ואפילו מסוכן. יתכן, אמנם, שהשמש תצא מבעד לעננים מאליה והניסיון עבר, אך אפשר גם אפשר לא לחכות אלא לפזר את הענן באופן 'ידני', כלומר, לחתור חתירה אל השמש על ידי התחזקות, תהיה אשר תהיה, וזה לא יאומן עד כמה הדבר פשוט, מדהים ועובד!

היום בבוקר, בהליכה בסביבות שש בבוקר, בקרב השקט הטהור, ברחובות השכונה השקועה בשנה, מביט אל ההרים המקבלים בהערצה את הקרניים הראשונות של יום חדש, שואף מלוא ריאותיי את הברכה הרעננה, רואה את משאית העירייה מניפה מן הבור את שרוול האשפה הענקי ושומע באוזניות את אחת התוכניות שהעליתי לאחרונה לאתר – 'שלוש השערים של רומי', תכנית שכולה התעוררות ברוח חסידית… והנה, אני עומד נפעם לנוכח יקרת המתנה המושטת אלינו מאת הבורא – מתנת ההתחזקות! תוך כמה דקות קבלתי לב אחר. אני משתתף בזמן אמת בעצם סוד הסודות של התחדשות החיים. אני יודע שתחיית המתים הפלאית היא מציאות. כמה יקרה, נהדרת, אלוקית היא ההתחזקות. עד כמה קל לזקוף את הקומה. קל לעורר לחיים את הנפש החלושה, הכבולה בפחדים ודאגות, הנופלת אל תרחישי עלילות חסרות מוצא, אל נופים צבועים צבעי חרדה למראה קיום חסר סיכוי, חסר תכלית ואור. והנה אור. והנה חיים, והנה דבש וזמר של שמחה. הקובייה התחלפה, והפעם היא היתה, הלב!

מה עשיתי אני כדי לזכות לזה? פשוט הכרחתי עצמי לכמה דקות לשמוע דברי אמונה, לראות איזה ווידיאו מחזק, לקרוא כמה דברי טעם של קדושה, הזמנתי כמה מילות רוויות דעת להגיע אלי, ואולי שירה ונגינה ערבה שמצד הקדושה, וזה למרות שהרגשתי מודאג, כועס, עלוב עזוב ועצוב, מיואש – מהתקרה ועד הדש. ואז לחצתי על איזה כפתור לשמוע משהו, פתחתי ספר… והופ! – הנס חזר על עצמו.

עשיתי סטופ לשוטטות הזו בין הגזירות והכפירות שאליהם נידחתי. במאמץ של רזרבות כוח רצון  פעלתי נגד הדיאגנוזה של הלב ונתתי קרדיט למהלך שנראה הזוי אבל נקודת אמונה קלושה, חלשלושה, כן העידה עליו, וניסיון החיים כן אישר אותו, וגררתי את נפשי אל איזו התחזקות… וואו! ברוכים ובאים ארצות החיים! הדמיון התפזר. הו תודה, אל מסתתר, כמה טוב שאתה עוזר.

אז, הנה לפניכם "ספר החיזוקים"! כמו מזנון שירות עצמי יוקרתי בלובי של מלון מהודר, מעלה אדים חמים, ריחות ניחוח של תבשילי התחזקות. שורה ארוכה של אגניות עם הפתעות טעימות מכל הסוגים. אתה הופך דף, כאילו הרמת את המכסה מעל תבשיל טרי, מהביל, של התחזקות, והנפש רעבה, או הו, כמה רעבה… אכלו רעים, שתו ושכרו דודים… מעדני התחזקות.

קודם שאפרט את התפריט שבמזנון, אני רוצה לספר לכם עוד משהו חשוב.

זה היה באלול שעבר (תשע"ט, אנחנו כרגע אלול תש"פ), ואני נותן שיעור באנגלית (על פי המערכת) לקבוצת חיילים על סף שחרור, ומידי פעם אני גולש אל דיבורי התחזקות, כהרגלי (בלי קשר לאנגלית), והדיבורים רלוונטיים לנשמות הצעירות המתלבטות, ואני אוהב אותם והם נהנים מזה. ואני מספר להם:

"להווה ידוע לכם שהיו שני אחים צעירים באמריקה ששמם היה ווילבור ואורביל רייט והם הטיסו את כלי הטייס הראשון (הכבד מן האוויר) בדברי ימי האנושות. הם בנו את המטוס הזה בעצמם ואחד מהם, אורביל, היה הטייס, וזה היה במקום הנקרא קיטי הוק בארה"ב. באותו יום המטוס היה באוויר כדקה ועבר מרחק של פחות מ 300 מטר… נו, ניצחון או לא? מה אתם אומרים? למרות שהם פרסמו אודות האירוע והזמינו את הציבור, מחוסר עניין ציבורי הגיעו רק 5 אנשים – הכל היו בטוחים ששום דבר לא יצא מזה. זה מגוחך! האדם לא יודע לעוף וזהו! אבל האחים היו נרגשים והמשיכו להרים את המטוס לאוויר פעם ועוד פעם, מחפשים רוחות ומזג האוויר נוחים יותר. זה היה מן דאון גדול עם כנפיים כפולות ומנוע של וספה והיה לו פרופלור, והם בנו עוד כלי טייס דומים, משופרים, וניסו למכור אותם לממשלות… וההמשך ידוע.

רגע! עצור! האמנם?! האמנם ההמשך ידוע? האם הכל יודעים, האם הכל שמו לב מה היה ההמשך? הקשיבו ונראה אם שמתם לב אתם, הקשיבו ואמרו לי אם אחרים שמו לב, הקשיבו והודו שאתם לא מכירים מישהו ששם לב באמת: שההתחלה הזו, כל הסיפור הזה של הטיסה הראשונה, היה ב 1903. אתם שומעים – 1903. אתם יודעים מה היה בשנת 1969? מי יודע איזו נקודת ציון חשובה בתחום התעופה היתה בשנת 1969? פחות מ 66 שנה אחר כך?

האדם הגיע לירח!"

וכאן עצרתי. ונתתי לדברים לחלחל. היה שקט עצום בכיתה! שקט עצום. כמעט שכחו לנשום. והוא נמשך… שקט של אמת מתנפצת ברעם אילם בנפשות, בלבבות, בנשמות. שקט של עליית המסך, והנה: פני האל המסתתר.

ששים ושש שנה – מטיסן-דאון כזה עם מעין מנוע של וספה לחללית שמורידה אדם על הירח!

כולם הבינו מה פירוש הדבר. זה היה וודאי לכולם. שום מחשבה אחרת לא תתכן. אין שום הסבר אחר. זה מעשה כביר של הבורא פנים אל פנים. הקב"ה עשה את זה בגלוי. רק שזה נעשה באופן כזה שנדע ויקרעו עינינו לרווחה ואף על פי כן לא נבין מה ראינו. לא נשים לב, לא נזכה להבין לגמרי מה קרה. למי שירצה, הכל יראה טבעי והגיוני ומסתבר, כלומר, ימציאו לכסיקון חדש לתאר באופן רציונאלי השתלשלות מופלאה כזו של מאורעות.

למען השפיות! מי קולט את זה?! הרי זה לא יאומן! אנחנו חיים בעידן לא יאומן שבו עברנו גילגולים של עשרות דורות במשך עשרות שנים. חז"ל אמרו שמשיח יגיע או באופן של 'בעיתה' כלומר, בזמן הנקבע לגאולה מששת ימי בראשית ללא תנאים מעכבים הנוגעים למתרחש כאן, או, אם זכו, אם זכינו, הוא יגיע באופן של 'אחישנה', כלומר, בנסיבות מופלאות שלא בדרך העולם, מה שנוהגים לכנות: ניסים גלויים. ואני חושב לעצמי האם האופן של 'אחישנה' ייתכן היום? האם יש איזה אופן שייראה מופלא היום? את הכל כבר ראינו וחווינו ונדהמנו עד שכמעט השתבשה דעתנו, מה היום יכול כבר להיחשב כניסים? הרי אנו נמשוך בכתפיים ונישאר אדישים, יהיה אשר יהיה. עד כדי כך התחלף עולם בעולם סביבנו מבלי שזכינו לעצור ולהבין מה קרה. ואולי גאולת 'אחישנה' היא בעיצומה?

כל זה לספר לכם ש'התקופה הגדולה' הזו, גם היא באה לידי ביטוי בחיזוקים שבספר הזה. הם ספוגים ברוחה. הם מנסים לגשש ולגעת בחווייה הזו של חיים שנעתקו ממציאות אל מציאות, לנסות להבין למה? איך? לאן הדברים מובילים ומה חובתנו בשעה זו?

ובכן אלה הם אוצרות ההתחזקות אשר תמצאו בספר הזה:

*חיזוקי יסוד, שווים לכל זמן לכל נפש – לרוב ברוח חסידית.

*חיזוקי פירות העונה – סביב מעגל השנה

*רשימות אישיות ממחברות חשבון הנפש שלי – תמונות של עולם יהודי, וגם תיאורים הקשורים בעבודת המידות.

*חיזוקים ורשימות אודות השמחה, האהבה ומידת הביטחון.

*חיזוקים והארות הנוגעים לעידן המודרני, טכנולוגי, שאתו אנו מסתחררים – תחזיקו חזק!

*ידידי, רעי ואלופי, זוהר ברנע, תרם מספר ניכר של יצירות ערך ספרותיות משעשעות (יישר כוחו וירבה חילו. תהיה משכורתו שלמה מלפני עוטה אור כשלמה.)

*חברי האהוב, יעקב וונטורה, הספיק גם הוא להעניק מעט מפירות לבבו הטוב. חבל שלא יותר.

*חיזוקים שנכתבו בימי הגל הראשון של הקורונה (החל מסביבות הפסח) – איך מעכלים דבר כזה!

*סידרת רשימות הנקראת, 'עידן האדם' – פרקי התחזקות (במסווה רשימות היסטוריות) שנכתבו בימי שלושת השבועות ובהם ניסיון לחולל בנו חוויה מתקנת, מאלפת, כאשר ניווכח ששינוי עצום התחולל בתרבות האנושית בימינו – קשור מאוד במלחמת העולם הראשונה. אני מחשיב סדרה זו כענק יהלומים.

הספר בנוי כך שהחיזוקים סובבים סביב לוח השנה, מההחלטה להושיע את נפשי בחודש אלול, אל המאמץ בעשרת ימי תשובה והניצחון בחג הסוכות. משבת אל שבת, מחודש אל חודש, מחרישה וזריעה, לבבות פונים אל נדידת העננים, אל שמחה וחירות, קציר ובציר, ספירה ותורה, חורבן ובנין, מצבי הרוח משתנים, המידות שעל בימת הלב מתחלפות, הנושאים מגוונים ומפתיעים והנה אנו מוצאים עצמנו שוב על קוו הזינוק… היינו כחולמים… לא יאומן! חזרה אל המשבצת הראשונה. אבל הפעם אחרים לגמרי, החיים לצדנו, בקרבנו, אנו נישאים אתם…

אהרן בר

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345