יום השישי, כוכב הפילטר האנושי! ה' שבט, ינצרכם כמו בבת!

בס"ד

מצרים

מצרים היתה מדינה מלאה כבוד, רחבת ידיים, גינות, בניינים מפוארים, מרכזים ציבוריים, בוסתנים מקסימים עם עצי פרי וערוגות ירק, חיים בכבוד גדול… מצרים היתה תפארת העולם הזה (שהכל מזמזמים סביבו עד אפיסת כוחות איש סביב נברשתו וסביב ברק מכוניתו). לתיירים שהיו באים למצרים היו מתגלגלות העיניים, הם היו שוכחים לסגור את הפה – מראה פסלי הענק, פאר הארמונת, האירועים ההמוניים, זה היה משכר, משכיח כל דבר אחר… והנה, הגיע הזמן להסיר את המסך ולגלות את אמיתת העליונים, כבוד השכינה. גלוי אלוקות כזה חייב להנחית פגיעת מוות בכבוד המזוייף! העוה"ז נברא רק כדי לכבד את ה', לגלות את מציאותו, את אושר מלכותו.

ראשי החץ של הכבוד המצרי היו הבכורות. הם היו החידושים, ההמצאות, התענוגות החדשים. השם היה צריך להכות בבכורי מצרים כדי להראות שאין בכל זה תכלית, אין שם טוב, הכל דינים – בני ישראל לא צריכים את זה. בוודאי לא בעת התגלות האמת. בואו, הכירו עכשיו כבוד אמתי מהו – כבוד השכינה: כבוד אחדות הכל, זוהר הקדושה, הוד הנשמה. לאחר שנראה שנגמלתם מעט מהדמיון המצרי נצרף גם את הכבוד המצרי לחגיגה, הוא כבר לא יסנוור כל כך כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שתתעורר אל רוממות זיו השכינה (ואל מלך המשיח, יבוא מהר, אמן).

בכור מרמז, כאמור, על כוח המחשבה האנושית להוליד דברים חדשים. המחשבה הראשונה של האדם היא בדרך כלל אודות עצמו: מה יהיה אתי. אבל הלימודים העולים מיציאת מצרים אומרים שעם הכוחות שלך כרגע, מי ואיך שאתה, עבוד את השם! ולא מחר. היום! הוא, ראינו בוודאות, מכיר את ספור חייך מקרוב, לכן עם מה שקיבלת ממנו היום, עם זה תתחיל! ומה שעבר ועובר עליך – הצער, הבזיונות והעוני: הכל חלק מידיעת השם לטוב! הלאה כל הקושיות! עינינו הרואות כי מלא כל הארץ כבודו. הוא בקרב הארץ. לו כל הארץ. הוא מפלה בין עושק לעשוק. הוא שולט בכל. לכן עובדים את ה' תמיד ומצפים לישועה. אין מקום להתחיל להתבלבל!

הצער והיסורים שבאים על האדם, שהם מעין ווריאציה של שיעבוד מצרים, הם תמיד על מנת לתקן. היסורים מסתירים אמנם את כבוד ה' וזה וודאי מצער (לא עבדנו את השם בשמחה ובטוב לבב ועלינו עכשיו לתקן זאת) נכון, היה בוודאי נוח יותר ללא המכאובים, היסורים והטרדות המכסים על כבוד ה', אבל הקבלה באהבה זו הרפואה, ואז יגיע הרגע להכות את מצרים – כל סוג של מצרים – ולמצות את הנקמה מהם.

מכת הארבה היתה המכה האנושה ביותר לתפארת ולהדר של מצרים. מצרים היתה גינת וורדים, מוקד הגעגועים של העולם. עיקר המכה היתה לשפע הירק, הנוי המפנק של מצרים, ל 'טענה' המצרית שאין חיים טובים ללא רמת חיים מגונדרת טובלת בתענוגות (כאשר נחילי עבדים הם המפטמים את העילית). צריך, אם כן, לגמול אותם מזה – מכת ארבה!

ויש סוד בארבה שהוא תעלומה גם היום: הארבה – מעטהו החיצוני, לבושו, הינו בעת ובעונה אחת גם פנימיותו. כלומר, קליפתו ומהותו באים מיניה וביה! [כדי להבין מה כוונתי יש לקרוא אודות שלבי ההתבגרות של הארבה, כיצד המעטה החיצוני שלו מתבקע, נפתח כאילו לשניים, ומגיח מתוכו ארבה נוסף בדוגמת הראשון – תוקע את השכל! אנא עיינו בזה בספרים השייכים וראו את פליאת החוקרים. כלומר, עור הארבה הוא גם לבוש על גבי הגוף וגם חלק ואחדות רצופה של אותו הגוף בעת ובעונה אחת]. חוסר היכולת להבין זאת היא עיקר הקושיה שלנו אודות הבריאה ואודות מה שעובר עלינו… אבל יש זמן שהשם עוזר בגלוי (בסתר השם עוזר תמיד) ואז אנו משיגים קצת, באופן חווייתי, אינטואיטיבי, את אחדות הכל – את 'השם אחד ושמו אחד!

כי, הבה נשנן, שה' נמצא בכל דבר! כל המציאות, כל המדריגות, הכל זה ה'! אין ריחוק ממנו ואתה גם לא צריך להיות שום דבר. זה בסדר. רק השתדל ליהנות מעבודתו. עיקר הישועה של האדם בעולם היא התרת הספיקות: הדיבור הזה של "אנכי השם", תחושת קירבת השם, זה משבר את הלילה, משבר את הדמיונות! הבה נשבר את החושך: השם אתך. יש בך נקודות טובות. ה' לצידך ממש! גלות מצרים זה כאשר אין ידיעה שהשם אתי. אין תחושה שהשם קרוב, לא יודעים שהשם קרוב. לא יכולים לדבר אליו כלל! לכן הלב מחמיץ, המחשבה מחמיצה – רואים דברים שלא מסתדרים בעולם ומתחילים לחשוב מחשבות לא ראויות, דברים בטלים, כל מיני קושיות, ואפשר להעביר חיים שלמים ככה.

ובאמת הגויים כל חייהם וימיהם חמץ ועוד חמץ ורק חמץ! אין להם מצה. מצה זה מאכל יהודי. ביסקוויט יהודי. בלי גיאות. המצה היא סמל לביטול אל ה'! והיא כוללת לצידה את המרור. כי חייבים לטעום גם את המרור. אבל לא מתעכבים לחשוב על זה, להכנס ולחקור את זה, מקבלים באהבה כי זה בהשגחה. כן אבא, אל תשכח אותנו, לא יותר מדי מרור, לא, אבא! ואחר כך מתגלה החן, מתגלה הכבוד. מתגלה המלך. שולחן הסדר! ואחרי הפסח שוב הכול נעלם? נכון, אבל אני כבר מכיר את המצה ואני לא שוכח אותה. אני כבר יודע שאפשר לבטל את הרע. לבטל כרת, לבטל ריחוק. לבטל כל טומאה. מצה זה קיום הקדושה! אני לא מגביה עצמי. אני בטל אל ה'… הנסיון יעבור!… ואני יודע טוב טוב שאת כל ההתעוררות הנפלאה שהיתה לי, הגדולה שמצאתי בעצמי, הכל קיבלתי! זה לא ממני. נתנו לי את זה במתנה. בחרו בי ואהבו אותי. וואו! יללה, אל הר סיני!

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345