הידד! הוא נוחת! חדש ללא חטא! יום שלישי, דנדשי! ח' תמוז.

בס"ד

יום נוסף במסע אל שמחת המצוות של זוהר ברנע

גיליתי על עצמי שעם הגיל… אני מגיב באופן מוזר לדברים שקורים סביבי-
לדוגמא:
במקום בהלה, שמחתי לראות (בצילום שהבן שלי שלח לי)
נהג שפוגע בפעוט…
ולא זו בלבד, אלא יורד מהרכב שלו…
נותן, לפעוט שהיה שרוע על הרצפה, מכה על הראש!
לאחר מכן
הנהג, חוזר חזרה לבימבה שלו ועם חיוך ממשיך לעשות סיבובים בסלון כאילו כלום לא קרה… אני מניח שעד שלא החליפו לנהג דנן טיטול, הוא לא הפסיק.
אגב הפעוט "הדרוס" היה נראה כולו שמח. "לכוחותנו שלום" וברכה.
בסוף, הנהג שם יד על העיניים, כאומר קריאת שמע, בלי כיפה (במהלך הנהיגה, הכיפה, כנראה עפה… או אולי ערבבתי בזיכרוני בין הצילומים שהבן נתן לי…)
הנקודה:
מאחר והנהג דנן הוא קטן, ערך מעשיו נקטן בעינינו (לא ממש קטן, כמובן, אבא שלו אומר לו שהוא ילד גדול…)
אם אדם מבוגר היה עושה זאת היינו די המומים..
לפי גודל העושה, כך גודל המעשה…"גדול המעשה לפי העושהו"
הנה חלון לראות דרכו את עצמנו שמחים עם המצוות… הכיצד? פשוט.
אם נבין שהמצוות, הן דבר בעל ערך רב, אזי זכיה בהן שווה יותר מכל זכיה אחרת. מכל הון וכל הצלחה, ולכן "מצדיקה" שמחה, נכון?
על מנת שנבין, קצת, כמה מצווה שווה, צריך להבין קודם
מי ציווה?
כמה הוא גדול?
כמה הוא חשוב!
ומי היצור שציוו עליו?
ככול שנבין יותר עד כמה, "לגדולתו אין חקר", (גדול כ"כ שהוא יותר גדול, אפילו, מהבטן שמקרקרת…והעיניים שמרגלות והלב שמתפטם… ודי לחכימא) כך יהיה ערך לציוויים שלו, בעינינו!
איך נבין כמה ה' גדול?
התבוננות.
הקדשת זמן למחשבה.
כמו שאנו נמשכים אחרי הממון כי המחשבה שלנו כל הזמן מתבוננת מה ממון יכול לעשות: "לו הייתי רוטשילד…" (עד שזה הופך להרגל), כמו שאנו נמשכים אחרי הכבוד, כי אנו מתבוננים וחושבים, וואוו הלואי והייתי יושב שם כמו פלוני או עומד ודורש מול הקהל כמו אלמוני וכו'
כל אחד היכן שמוחו משוטט…
 נרד מה"בימבה" הרוחנית, "נתבגר" ונבין, שבאנו הנה לעולם הזה רק בשביל שנתבונן ונכיר את ה' ית'!
[אמנם לזה צריך את הרבי הגדול ביותר שיוכל לקרב לדעתנו המצומצמת את גדולת ה'. לצמצם להשגתנו שיש משהו יותר גדול ממה שאנו מבינים.
אבל ברוך ה' זכינו לרבי כזה! הוא אמר אני השגתי, "תסמכו עלי, שה' גדול מאוד"… להבין גדולתו ית' באמת, לא נוכל. צריך לסמוך על ההשגות של רבינו. ככל נתקרב אליו יותר, נבין יותר. כי בשביל לשמוח עם המצוות באמת מכל הלב, צריך כמה וכמה עצות אמתיות ובזה תלוי הכל… "הכסף לא גדל על העצים הוא גדל על העצות"]
התפילה, למשל, מלאה בהתבוננות בגדולת ה', התהילים, ליקוטי תפילות ולמעשה כל פרט ופרט בבריאה, מלא מלא בגדולת ה' , רק להשקיע רצון, מחשבה ומעט מעט זמן..
כל כמה שנתבונן בזה, כך ביצענו יותר את תפקידנו בעולם.
זו התכלית שלשמה נבראנו עם שכל כזה ולב כזה… ובטן כזו  ויצרים כאלו וכו'…
כל דקה ביום, שאני "מבזבז" להתבונן בגדולת ה', (שזו מצוה) זו דקה שנכנסת ל"בנק נצח הנצחים"!!!
זו דקה נוספת שמרחיקה אותנו מלהיות ממורמרים על מר גורלנו ומצבנו,
זו דקה, שמקרבת אותנו, לשמוח עם חלקנו! גורלנו הפלאי שאנו יהודים!!
שבורא כל עלמין, בחר בנו, לקיים ציוויו, והמצוות "שוות" לפי גדולת המצווה עלינו! הוא יתב' "יודע" מה שהוא מצווה. יודע שזה שווה! שווה יותר מכל הון!

זוהר ברנע

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345