הניגון שכל אחד יכול – זוהר ברנע

בס"ד

הניגון שכל אחד יכול 

במסגרת המאמצים של אימי ז"ל לשמור על בריאות נפשה (והגוף), יציבות רוחנית, ושלווה, היא מאוד אהבה חוגים!!
חוגי נגינה, חוג דרמה, חוג מתמטיקה!

כשאני אומר שאימי ז"ל אהבה חוגים, הכוונה שהיא אהבה לרשום אותי אליהם…
(כנראה מצאה מתאם, בילדותי, בין השתתפותי בחוגים ובין בריאות נפשה)

בכל חוג, ברדיוס 40-50 ק"מ, הייתי רשום – כולל חוג למתמטיקה ,חוג לאקורדיון, דרמה, מלאכת יד, ג'ודו, כדורסל, כדורגל, הייתי הצעיר בארץ אי פעם ב"נוער העובד". בקיצור: תגידו חוג, הייתי שם (האמת שלמקהלת בית הספר אבא ז"ל לא הסכים שאצטרף, טען שיזרקו אותי מבית הספר, אם אשיר). "חנוך לנער על פי דרכו כי ברבות הימים תמצאנו" או שישאר שם..  (באותם ימים,"שהתורכים שלטו בארץ".. אני חייב להוסיף לקוראים הצעירים, היו משתקים את הילדים ע"י הטלויזיה, אבל אני, ב"ה, ב"ה, טלויזיה, לא ראיתי…עד שבכיתה ד', הלכתי לבדיקת עיניים וגילו שאני לא רואה טלויזיה ולא רואה כמעט כלום..)

תכלס היום אני רוצה לדבר על אחד החוגים לנגינה.
אחד מהחוגים האהובים על אימי ז"ל היה חוג לאקורדיון, המורה לאקורדיון אם כי אהבה מאוד (יותר מידי לטעמי) את האקורדיון, לא אהבה כלל לראות את זיו פני..

המורה דנן, הייתה עולה חדשה מרוסיה, עברית עוד לא דיברה, שוטף, נראה לי שגם ברוסית לא שלטה, אבל תווים היא ידעה גם ידעה וקללות.. (פה מקום "סמיילי" של לבבות)

התהליך היה חוזר על עצמו..
הייתי מתישב על כסא "הנאשמים", מחבק את האקורדיון, לוחץ על כמה כפתורים בעיקר מהשחורים, במקביל על כמה לבנים (בשביל הגיוון) ואז כמו בכור הגרעיני הפעלתי בלחיצת כפתורים שרשרת תהליכים.
מורתי היקרה היתה נעשית אדומה, בהתחלה היתה צועקת משהו כמו לא, לא, לא, לא, לא, לא, NO, NO, NO, NO, NO (מוזר, זה חוג לאקורדיון לא ללימוד אנגלית..) אח"כ נעשית ירוקה.. בהתחלה מתנשפת קשות, אח"כ ממש לפני שהיתה נחנקת, היתה עוזבת בחמת זעם, נכנסת למשרד שלה בסערה, אח"כ הייתי שומע דפיקות ושריטות על הקירות (??) ושמעתי,כך זכור לי, יבבות ויללות.. בכל אופן היא היתה חוזרת אדומה,עיניה אדומות…הצביעה על דלת היציאה, עם בוז בעיניים, אז ידעתי שנגמר השיעור, ב"ה, כי מיהרתי לחוג הבא – "קרמיקה מפלסטלינה".
אימי ז"ל לאחר תקופה קלה נקראה לראות את פני המלכה-
המורה זימנה את אימי בנסיון לשכנע את אימי להפסיק להתעלל ולהרוג את המוסיקה העולמית, שחבל על הכסף והזמן, והיא חייבת להוציא אותי מהחוג, ולא לשלוח אותי לשם בשום פנים ואופןןןןןן מהיוםםםםם וכו' וכו'.
אימי ז"ל, נראה לי שנפגעה מהיחס העוין לתכשיט שלה ומנגד השיבה מלחמה שניסתה להסביר לה שאין כבר עוד חוגים אחרים באזור…
ועוד שבשיחתן האחרונה הרי המורה אמרה שיש לי שמיעה אבסולטית!! (מה שנכון נכון, אמא תמיד מכירה את בנה – יאללה אימה על תוותרי על קריירת האקורדיון שלי…עוד יום יבוא ויצא ממני מפעילה יצירתית בגן ציפי!)
אבל המורה לא שמעה כלום וצעקה בהיסטריה וברוסית משהו כמו no no no no,absolutely no (הרבה NO) ובתרגום- שמיעה אבסולטית לגמרי!! אבל בצד הלא נכון…

תכלס, המורה החליטה להרוס לי את עתידי המוסיקאלי ואם כמה שנים מאוחר יותר, לא היו מחביאים חבריי לחדר את החליל שלי, מי יודע אולי היום עולם המוסיקה העולמית היה נראה שונה.. מי ש"חי" מוסיקה, המוסיקה היא..חייו…

אבל, זה לא סתם שאנשים כל כך מחשיבים נגינה.
לניגון כח עצום, למשוך אדם לתענוג רוחני, דבקות ל"רוח" אחרת, עילאית.
לניגון כח להחליף מחשבות טורדניות ולאפשר לשמחת הלב להנהיג את המוח.
וגם הפוך…
יש ניגון של צפרדעים וחתולות, של תופים שדופקים בראש ומורידים את שומעיהם לעולם מגושם ומבולבל..

ענין הניגון צריך להיות מורחב..ניגון זה לאו דווקא זה עם התווים, אלא כל דבר בעולמנו יש לו את ה"ניגון" שלו, המסר שלו, המסר הפנימי שאותו הוא מעביר לנו..
לכל בגד יש את ה"ניגון" שלו,
לפירסומות יש את ה"ניגון" שלהם… יש שיש להם בפועל את המוסיקה או השיר המתלווים אליהם, יש לניגון שלהם (ג'ינגל בלעז) "ניגון"..
לבתי המרזח יש את הניגון שלהם ולהבדיל לבתי הכנסת יש את הניגון שלהם.
ומתי הניגון הכי "חזק" ומרוכז? כאשר האדם שר ומנגן, אז התשדורת משפיעה הכי הרבה.
כאשר אדם מושפע מהניגון של "היצר הרע", הוא לא יכול לשמוע כלל את הניגון של הקדושה, הוא שומע רק "חתולות וציפורים בראש", יללות של פחדים, דאגות והשתוקקות לעונג התאוות. הפיטפוטים של כל אחד מהרחוב עושים אצלו רושם ומבלבלים את חייו. דבר רוחני נהייה מר לו מר, כבד, משעמם או קשה!

הקול קול עשיו והידיים על הראש…

והפוך, הפוך, כשישמע נעימות וניגונים מאחד שמחפש להמליך את ה' מגרונו, (או את ה"ניגון" של כל דבר שבקדושה) יתנגן אצלו ניגון של שמחה מכל מצווה שעשה. הפסוקים והמעשים טובים יהפכו לתווים ואקורדים ויתנגנו במוחו. בלאו הכי הקדושה, האמונה, המצווה תמשוך את ליבו יותר מכל דבר בעולם והשאר יראה לו מיותר ואף קשה, כבד ומר.

הבעיה היא שה"ניגון" של "המנגן הרשע" מתנגן כל הזמן ובכל מקום, האם אנו נידונים תמיד להיות בבית הסוהר של התאוות והפחדים??

רב נחמן נותן לנו עצה נפלאה.
בלילה, כשחשוך בחוץ, או אחרי חצות לילה, שאז שיא הלילה, אם נכניס את עצמנו למציאות שה' מולך על כל הפרטים הקטנים של עולמנו, ע"י שנלמד הלכה (גברים גם משנה וגמרא) באופן כזה, בו אנו זוכרים, למה אנו לומדים – בשביל להתחבר לקדושה, לעשות לה' נחת רוח וכו' (כל אחד לפי השגתו) אז נכנס למציאות שיש מלך בעולם ושהוא נמצא בכל "ניגון" בכל שדר וניגון ולכן גם אם ל"אוזנינו" הרוחניות ו/או הגשמיות תושמע "מנגינה" של הרשע, תתורגם אצלנו אוטומטית לכבוד ה' , להמלכת ה', לשמחה בה' ובמצוות שלו…
הערה: לילה זה כל זמן ש"חשוך" לנו, ש"רע" ומר לנו, גם בנפש או ב"נשמה", ולא רק בזמן החושך הפיסי.
כמה זמן או כמה חומר צריך ללמוד בשביל להתחיל לשמוע את הניגון הנכון ולהפסיק לשמוע "בלאגן"?
גם קצת זה מועיל אבל הכי טוב זה בקביעות ועד שמרגישים ששטפנו את הראש עם מספיק פרטים של תורה שבעל פה, מספיק רעיונות או הלכות שאנו מרגישים שיש בעל הבית לעולם, יש מלך שולט אחראי ובלאו הכי אני בן בית בעולמו ומה יש לי למרוד בו או להתענין בדמיון שאני המלך או שמשהו או מישהו אחר הם "המלכים".
ברגע שמתחילים לשמוע את "הניגון", להרגיש שכל דבר שבקדושה הוא נעים ומושך אז זה האות שהגעתי לאן שהוא…ואם אני גם משתוקק לקיים מה שלמדתי אז קיבלתי כוחות אדירים…(עד כדי כך שרבינו מזהיר שתדע שיהיה לך כח כזה שכל מה שתבקש או תרצה, יהיה!  אז אל תבקש לפגוע במישהו, כי ה' לא חפץ לתת לך עצות להרוס את עולמו אלא להצטרף אליו בבנינו…
והעצה הזו עובדת גם עובדת!! אחרת לא הייתי יכול בכלל לכתוב לכם עליה..(וד"ל)

תכלס, עכשיו אפשר לשיר ולשמח את עצמך… וגם את אחרים (ואם הם בורחים בריצה, זה גם טוב…"כושר זה בריאות")

זוהר ברנע

(המאמר מובא כאן בקיצור – אהרן בר)

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345