הנסיכה על השמיכה

בס"ד

בתחילת השבוע* יצאנו, בני ואני, עם שתי גיטרות לנגן לפני אשה בגיל העמידה החולה בניוון שרירים מתקדם (שלא נדע). סופר לנו אודותיה שהיתה אשה נעלה, מפקחת בכירה בחינוך העצמאי, אהובה עד בלי די, פעלה רבות בתחומים שונים, וכבר שנים שהמחלה הנוראה מחריבה את חייה.

בחרנו, מבין הקטעים שאנו יודעים לנגן, רפרטואר מתאים: קצת חסידי קלאסי, קצת מודרני וקצת מהעולם הגדול, וכך הגענו לבניין מגורים ישן בשכונה חרדית וותיקה, נכנסנו לדירה צנועה ולנגד עינינו, על פני חצי הסלון, מיטת החולה.

המיטה היתה רחבה והיתה בנויה כמין כורסה מרווחת, היא נראתה לי ברגע הראשון כעין מיטת מלכות. המצעים היו צבעוניים ומכובדים, רכים במיוחד (כנראה למנוע כמה שאפשר פצעי לחץ) ותנוחת המיטה היתה בחצי שכיבה, חצי ישיבה. הריהוט סביב המיטה היה צנוע ואיכותי והחדר נראה מטופח (עד כמה שאפשר בנסיבות כאלה). בעלה, יהודי מבוגר, תלמיד חכם, מעט שחוח (טוב, צרות כאלה), דמות מאלבום 'ירושלים של פעם', קיבל את פנינו בחום ובענווה. וכך גם מטפלת סיעודית נחמדה, שמחה, מאיזשהו מקום בקצה אסיה שידעה עברית והיתה לבושה באופן צנוע וכמעט שלא הפסיקה לחייך (וגם לטפל)…

החולה היתה שרועה על המיטה בחוסר אונים, לבושה בשמלה יפה, אפילו חגיגית, עם כיסוי ראש צנוע ומטופח. היו מחוברים אליה מספר צינורות החייאה למיניהם והיה צריך להשגיח עליהם כל הזמן. מן מפוח היה מונח לה על הצוואר ומידי פעם היו נופחים בו, ולא שאלנו מה ולמה אלה… היא היתה מבוגרת (חיתנה שני נכדים לפני שבוע) אך לא מבוגרת מידי, ועיניה היו מאירות וידידותיות. מבע פניה היה מתחלף מכאב וסבל למבע ערני, נהנה, חי – מבט של בעלת בית סקרנית שמקבלת אורחים בלב טוב. אשה שמיד מחבבים ומעריכים (וגם רוצים שתדע זאת), פיה היה חסום במין בד או נייר סופג, אך לפעמים היו מסירים את זה ואז היו רואים בבירור שהיא לגמרי בעניינים. היא כבר אינה יכולה לדבר, אך היא מתקשרת בדרכים אחרות.

כאשר הגענו היא היתה צופה בווידיאו של זמר חרדי מודרני במחשב נייד שלידה והחדר היה מלא זמר (זה הסוד! שמחה זה הסוד, כמה טוב היה לראות שהיא יודעת את זה). איך היא מתקשרת עם הסובבים אותה? המחשב קורא את עיניה… בקיצור, המראה היה לא יאומן: קיצוניות של סבל שהדעת נרתעת מלחשוב אודותיו, והצלחה בעליל לעשות כל מה שניתן על מנת להשאיר את הנסיון בגדר האנושי, וגם לזכור (כל העת) שמדובר באנשים צלולים בדעתם כמוני וכמוך, וזה העיקר! כאן הכבוד והצלם! את הנפש האנושית אנו מיקרים מכל יקר!

אנו החלנו לנגן, עשינו את שלנו, ומידי פעם נסחפנו בתחושה עילאית של קדושת המעמד. הלוואי, הלוואי, שתהיה לה הקלה, אנא, שיזכו היא והטורחים סביבה למעט אושר, בעצם, להרבה אושר! לשכוח, להסיח דעת מן החורבן, אנא, אנא, רפואה שלימה, אנא, פועל ישועות, אנא, על נסיך ונפלאותיך שבכול יום עמנו… איזה צער על-אנושי זה, אנא רחמים…

ואני ניסיתי לומר לה בלשון מגומגמת, חנוקה ברגשות, עד כמה אנו מודים לה… כלומר, אמרתי לה, שאין לי ספק, שום בלבול, שייסורים כאלה לא באים על אנשי אמת נעלים כמוה מבלי שיתנדבו לזה (כמו שראינו אצל נחום איש גמזו). מה פירוש? לפני שהנשמות באות לעולם אני משוכנע שהקב"ה פונה אליהן ושואל מי מהן מוכנה להתנדב ולגלות בחייה (באחד השלבים) את הקצוות הקשות, המזעזעות, של הייסורים בעולם כדי שאפשר יהיה לכל שאר האדם לחוות את הקצוות המאושרות, את תענוגות גן העדן עלי אדמות שהחיים מעניקים. כי בעולם היחסי של הנבראים אין דרך להכיר, להשיג, לחוות, דבר אלא על ידי היפוכו. וכדי שנדע לזהות את הפסגות של האושר והתענוג חייבים להיות בני אדם המתבוססים בצער שכזה… ואף על פי כן לא נמחקים, לא צוללים אל הדיכאון האנוש, אלא מקבלים את הייסורים באמונה, באהבה, במאמץ עצום לשמור על צלם וכבוד אנושי. מראים שהכל רחמים. לא יאומן. אני בטוח בביטחון וודאי שהנשמה שלה התנדבה! נשמה אצילית שכזו התנדבה, בשל אהבתה הטהורה לאדם ולחיים, התנדבה ללקות באופן איום. ועל זה אנו מודים לה ומצדיעים לה. אין מילים. (הערה עכשווית: שמעתי שהרבה אנשים מכל הגילים התנדבו להיות 'שפני ניסיון' במאמץ למצוא חיסון נגד הקורונה. כלומר, נענו לפנייה של המעבדות העוסקות בכך, מתוך אהבה לאדם, הכרת טובה לאנושות ואחריות טהורה. לא מעט מהם, כאמור, בגיל סיכון מתקדם. מה נאמר. מה נאמר)

לאור זה נראה מחריד ומזעזע מה ששמעתי הבוקר (בהשגחה) ברדיו, כיצד מראיינים נכה גמורה, בכיסא גלגלים חשמלי, גיבורה בנשים, מדברת באופן מרתק, אמתי, אנושי כל כך, הקובלת על מה שעוללו לה ולחבריה פראי שוטרי אדם בהפגנת נכים באשדוד לפני כמה ימים. והיא יודעת להתבטא באופן בהיר, דוקר לב, ומקוננת על כך שמדינת ישראל אינה ערוכה להתמודד עם סבל. אין כאן רחמים. אין בגרות וגדלות נפש להושיט יד לאחים הצולחים גהינום…

איזה ביזיון?! בוז! בוז לנו! איך נהיינו כאלה? היא שואלת, ואנו משפילים עיניים… איזו כהות וגסות נפש מתפשטת כאן, ביורוקרטיה ואטימות ברוטלית הרומסת את כבוד האדם… היה מטלטל לשמוע ואני תפילה שרבים שמעו.

[ולאור זה יש עניין ורווח גדול לשמוע את קטעי השידור שמופיעים תחת הכותרת: 'עם במכאובי חשבון נפש'  במדור 'העם והארץ אז והיום' – הם מדברים ומתארים בדיוק את זה! שמעו את הגב' ד"ר לניאדו כיצד היא מגדירה נפלא את המחדל הארצי הזה, כואבת את הידרדרותנו ומציעה פתרונות אמתיים. שמעו את כל שלושת התכניות.]

אהרן בר

*כ"ד מנ"א תשע"ז

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345