עידן האדם (ז) – הסוף של ההתחלה!

בס"ד

 הסוף של ההתחלה – עידן חדש לאדם!

עליזה בארץ הפלאות! אנשים ראו במאה ה20 דברים שלא האמינו שייתכנו: טלוויזיה בצבעים, אנטיביוטיקה, גלולות למניעת הריון, לוויינים, DVD, מספר מזוהה בטלפון, קריסת הקומוניזם, פלאפון, מחשב ביתי, צילומי אולטרה-סאונד, השמדת עם, פצצת אטום, אדם על הירח, וזה רק על קצה המזלג – מה קורה כאן? היינו כחולמים!

כדי לראות יותר מגבוה ניקח מעט אחורה: אירופה על סף העידן החדש – לונדון לקראת המאה ה20 הפכה להיות ציר המאורעות של העולם. היא זינקה מ 2 מיליון איש ל 6.5 מיליון תוך חמישים שנה! זה פשוט מדהים! הגידול הזה מצביע על ההתפתחות הכי חשובה של הזמן – המעבר מאורח חיים המבוסס על בעלות על קרקע ומגע עם האדמה, לכלכלה עירונית המבוססת על מסחר (מרכזי קניות) וייצור. מישהו מקבץ את בני האדם אל ריכוזי מגורים ענקיים.

"חיינו חיים של 300 שנה ב 30 שנה", כך התבטא אחד העיתונאים בלונדון בסביבות 1850. אבל כאשר נוצלו היכולת והאפשרויות של כוח הקיטור במלואם להניע רכבות מהירות וספינות ברזל, מכונות אריגה ומכבשי דפוס, מכונות חקלאיות… ולאחר שהטלגרף והכבל הבין יבשתי, וחומרי הרדמה, וחומרי הדברה וחוק חינוך חובה באו לעולם, משקיף מן הצד יכול היה להרגיש ש 3000 שנה נדחסו לתוך חייו ולא 300! (וזה עדיין לא העולם שאחרי המלחמות). האם נוכל לעכל אי פעם שכמות האינפורמציה שקלטה עיירה שלימה משך חודש תמים בימיו של אותו עיתונאי לא היגיעה אלא לחלק קטן של כמות האינפורמציה הכלולה בעיתון אחד של ימינו (ולא עיתון שבת).

ובכן, יש לדעת שהרפתקה זו עלתה במחיר כבד, מחיר המחירים של אובדן אושר אנושי שאנו אפילו לא מכירים – "קדמה" זו הושגה רק על ידי נטישת מקצבי החיים המסורתיים, נטישת דפוסי יחסי האנוש המסורתיים, אלה אשר תמכו והעמידו את החברה האנושית משך מאות שנים. "סיבוב מדי פעם ברכבת הרים יכול להיות מלהיב וכיף, אך להיות קשור באזיקים לאחד הקרונות כל ימי חייך זה סיוט." כך התבטא אחד ממשוררי הדור, בסוף המאה ה 19. אוכלוסיית אירופה גדלה בשנים האלה מ 150 ל 270 מיליון נפשות. יותר מאשר ב 1000 שנה (זה בעיקר בגלל ירידה בתמותה בזכות ההיגיינה ובזכות ייצור ואספקת מזון משופר).

השינויים התכופים שלא הפסיקו, הלם רודף הלם, הפתעה והסתגלות, הפתעה והסתגלות, הללו שוחקים את החיים ומדלדלים את האנרגיות גם של הנפשות הכבירות ביותר. אעפ"כ הדור של המלכה ויקטוריה הצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולשלב את האדם המתועש, אפוף הטכנולוגיה אל חברה דמוקרטית ששמרה עדיין על אורח חיים שמרני וכיבדה את הערכים המקודשים מימים ימימה. זו אכן היתה הרפתקה מרגשת, נועזת – ניסיונית להפליא. לפחות בני אותו הדור הצליחו לשמור על חיים יציבים עם גדולה ושלום, והעולם קינא בהם על כך במסתרים, העריך זאת בלבבו, למרות כל הביקורות שהומטרו עליהם (אודות צביעותם וגינוניהם המגוחכים וכל'), זה היה הקיץ האדיר של התרבות האנושית. אנחנו לא הצלחנו לעמוד בזה. אותנו הטכנולוגיה סחפה. לא עמדנו בלחץ המערבולת והראש הסתובב, הלך לו.

אלפי ועשרות אלפי המצאות, פיתוחים ושיפורים שינו את פני החיים כאן לגמרי. המכונית והמטוס שהיו כלים פשוטים בהתחלה השתנו לבלי הכר… היום רוב אנשי העולם מקבלים מטוסי סילון (לנוסעים) כדבר המובן מאליו, וכך גם צוללות אטומיות, לוויינים סביב כדוה"א, מכונות אוטומטיות, טלוויזיה, רדיו, מערכות סטריאו, נגנים, מחשבים זעירים, סרטים, טלפונים חכמים למיניהם, מקררים, מכונות מטבח מתוחכמות, וכמובן אור החשמל, חימום החשמל, קירור ומיזוג, כל אלה הפכו חלק טבעי מהנוף. אך כל אלה שינו באופן עמוק את ראיית העולם המסורתית – את הגישה והעמדה כלפי עבודה, זמן פנוי, הרגלים אישיים וחברתיים. הכול!

כותב ההיסטוריון הנס קוהן: 'התוצאות של מלחה"ע ה 2 שוב הסיטו את כובד המשקל. תקופה חדשה של רדיו וטלוויזיה, אלקטרוניקה ומחשבים, מטוסי סילון וטיסות חלל הפכו את העולם של 1960 חדש יותר לאין שיעור עבור האדם של 1860 מאשר היה העולם של 1860 חדש לגבי האדם של 1760 (למרות אינספור החידושים המדעיים ושפע המהפכות החברתיות שהתחוללו בו. ומה נאמר אנחנו בשנות העשרים של המאה ה- 21, מבולבלים, מסוחררים מבלי יכולת לגשש אפילו). חדשה ומפתיעה היתה גם המהירות ללא תקדים שבה התפשטו ההתפתחויות האלה מן הקצה אל הקצה. העובדה שהפיתוחים החדשים הפכו אוניברסאליים באופן כה גורף היתה ביטוי לעוד תופעה חדשה של שנות הששים – הצטרפותם של המדינות המתפתחות באפריקה ואסיה אל מעגל ההיסטוריה העולמי. ההשקפה האירופאית מפנה מקום למושגים כלל עולמיים חדשים. וכך, בבוא שנות הששים זמנים חדשים בהיסטוריה האנושית הולכים ונוצרים.'

ההיסטוריון תומס גרייר: "קיצור תולדות המערב", 1972. סיכום הספר (תרגום שלי מאנגלית):

'המוסיקה והאמנות מספקים אישור קולי וחזותי שהחברה המערבית נכנסה לעידן חדש. כמה סופרים מתארים אותו במושג שהמציאו -"מעבר למודרני" (פוסט מודרני). אך מה שנהיה לאחר 1914 זה יותר משינוי תקופה. זה מסמן חתך מכריע, ניתוק מוחלט, ממה שהיה קודם, כמו זה שבין הזמן הטרום תרבותי והזמן התרבותי. האדם סיים עם עולם שבו הוא היה כפוף לכוחות הטבע והוא עומד על סף עולם חדש, עולם שהוא באופן נרחב יציר כפיו ונתון לשליטתו.

מוטציות רדיקליות בתרבות האנושית

אנו מודעים רק באופן עמום למשמעות העמוקה יותר של שנוי זה, אך וודאי הוא שהספרות בת זמננו, האומנות, הפילוסופיה והדת מראים על נתק מעברם בין בצורה בין בתוכן. בתחומי המדיניות והכלכלה סוגים שונים של קולקטיביזם שולטים במקום הליברליזם והקפיטליזם החופשי שהיו עד מלחה"ע ה 1. ביחסים בין המערב לבין שאר האנושות ההכרה העצמית הגוברת של העמים החליפה את ההשתלטות הלבנה. אך הייחודיות של הציביליזציה בת ימינו נובעת מיותר מאשר תנודות במערכות היחסים ובצורות בלבד. יסודות חדשים לחלוטין התפתחו בתרבות האנושית: אחד הוא הגורם של תאוצה עצמו. כלומר, שינויים בכל תחומי החיים הולכים ובאים, כך נראה, בהתקדמות גאומטרית – לפני שאנו מסוגלים לזהות בעיה נתונה ולגשת אליה, הבעיה משתנה או שהיא מטשטשת על ידי בעיות חדשות. אף דור קודם לא עמד מול האפשרות של קיום בלתי מוגבל על גבי צנטריפוגה תרבותית.

המכונה שהיתה כלי פשוט במקורה, אחראית במידה ניכרת לקצב השינוי המהמם. זה הגיע לשיאו ב 'אוטומציה' – מערכת של מכונות משולבות המחליפות את עבודת האדם. גם המחשבה האנושית מוחלפת כבר ברוב המצבים ב'מכונות' חושבות: מחשבים יותר ויותר גאוניים. ההשפעה הסופית של אלה ושל פיתוחים טכנולוגיים אחרים אינה ניתנת לחיזוי. המדע שחרר כוחות קוסמיים לשימוש החברה האנושית. התחומים המתרחבים של גנטיקה, וויסות מזג האוויר, כימיה סינתטית ואנרגיה גרעינית (מווסתת) הם אחדים מן הגילויים של יכולת האדם לעצב את עצמו ואת סביבתו.

מטוסי סילון ולוויינים מחקו את  מרחקים על פני כדור הארץ והזניקו את האדם לראשונה אל תוך החלל. ממשלות מעודדות תוכניות מחקר מאויישות רחוקות טווח של מערכת השמש. מאות מליוני בני אדם סביב לעולם חוו ביחד את הרגע הלא יאומן ב 1969 כאשר האדם צעד את הצעד הראשון שלו על הירח.

איש אינו יכול לצפות עד היכן יגיע האדם בחלל ומה ימצא שם, רק זה אנו יודעים שספרות המדע הבידיוני הופכת למציאות במהירות, וכל השערה אין להזניחה כרחוקה. ובינתיים חרב דמוסתנס תלויה מעל החיים עצמם: כלי נשק גרעיניים, כימיים, ובקטריולוגיים עברו את הסף של הרג המוני והשימוש בהם יוכל לשים קץ למין האנושי כולו.

האתגר של השילטון וההישרדות

העידן החדש מציב בפני האדם את האתגר העצום ביותר בהיסטוריה הארוכה שלו: האם יוכל לשמור את עצמו מהרס עצמי. האם יוכל לכוון את עצמתו החדשה כך שייצור חיים משביעי רצון לכל? כיוון שהאדם גבר על הטבע חובתו כעת היא להתגבר על עצמו, כלומר על ערכיו, הרגליו ומוסדותיו המסורתיים. כי ההיסטוריה של האדם תמיד הצטיינה בתחרות ובמלחמה אינסופיים. אך כעת נראה שעליו ללמוד לשתף פעולה על מנת לשרוד.

מלחמה גרעינית היא האיום היותר מיידי, אך לא האיום היחיד לקיומו. יש המתריעים על פיצוץ אוכלוסין שאם לא ייעצר בקרוב יעבור את כמות המזון החיונית הנצרכת. האוויר, המים, היבשה והים מדרדרים לרמה של ניוון וזיהום שעלולים להתגלות כקטלניים לחיי אדם ולצורות חיים אחרות. המשבר של איכות הסביבה שכה מדובר בו דורש שיתוף פעולה של כל העמים אם ברצוננו לשמור על הכוכב שלנו כזירת חיים. פעולות מידיות של שימור ושיקום הסביבה בהיקף נרחב נדרשות על מנת לא לתת לחרקים לרשת את ארצות החיים. ספינת החלל של כדור הארץ, ביתו היחיד של האדם, מאותתת באורות אזהרה אדומים.

בפרספקטיבה כזו, ההבדלים וחילוקי הדעות הנוכחיים אודות אידאולוגיה ומטרות לאומיות צרות (של עם זה או אחר) נראים קטנים וחסרי חשיבות באופן יחסי. ווכוחים ואי הסכמה ללא ספק יימשכו אך יהיה עליהם לפעול בתוך מסגרת שבה הקדימויות להישרדות התבססו היטב והמלחמות בטלו.

השיקום והשמירה של הבריאות הסביבתית, ובניית מערכת יחסים עולמית שתחליף מלחמה – שתי אלה תהיינה משימות לא קלות כלל ועיקר. אנו עלולים בוודאי לא להשיג אחת מהמטרות האלה, או את שתיהן, ובמקרה זה הציביליזציה כפי שאנו מכירים אותה תכחד! אך אין מטרות דחופות מאלה שעל האדם להשיג.

אם בעיית המלחמה, האוכלוסין והסביבה תבאנה תחת פיקוח יוכל האדם להתקדם לקראת הענקת תנאי מחייה הוגנים לכל תושבי הכדור. השגת מטרה זו תדרוש דברים רבים אך פירושה קודם כל צמצום הריבונות וצמצום הזכויות הלאומיות מסורתיות. הרעיון של מדינת רווחה, שכרגע מוגשם בדרך כלל בתוך מדינות מודרניות, יצטרך להתרחב אל הרעיון של עולם רווחה! סוכנויות, גופים בין ממשלתיים, לתכנון כלכלי, פינאנסי, חינוך ותקשורת, על בסיס כלל עולמי הן עניין שאי אפשר בלעדיו אם נרצה לתת לעניי העולם את ההזדמנות להתפתח. עולם רווחה, ולמעשה, כל סוג של עולם בר קיימא, יכפה הגבלות על החירויות והזכויות הנוכחיות של כמה אנשים ומדינות. איש המערב אשר הצליח לנצל הרבה מהכדור למטרותיו העצמיות עלול לראות סיכוי זה כלא מזמין במיוחד אך אין אפשרות להתעלם מן האתגר. אולי ימצא איש המערב תנחומים בהתרגשות וההרפתקה שבעידן החדש שהוא ברא. בכל מקרה אינו יכול לחזור אחורה, הוא נושא כעת עם כל העמים בעול של ידיעה אלוקית וגורל משותף. (וכל זה נאמר עוד בשנת 1972).

ועוד לא סיימנו לסקר את האודיסיאה של האדם בעידן החדש.

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345