יום חמישי בשבת – כ"ט בשבט. לזוהר ולנזהר: מחר חודש אדר!

בס"ד

יום שני בשבת, אתה לא מעט. אתה לא פשרה – אתה כירכרה: אתה מרכבה, לסיפור אהבה.

ואנו מתקרבים באמת לחג הפסח וכבר צלילי תוקף האינסוף בלבבות, אבל קודם יש את פורים. וואו. איך נתקרב אל פורים? איך ניגשים אל יום כזה?! נתחיל לחפש פתחים להכנס. אנו בוודאי נצליח. יש מספיק זמן.

צריך להתחיל להכריח עצמנו לשמוע את קולם של צדיקי הדורות שאמרו שעיקר נס הפורים היה כאשר החליטו לשמוע למרדכי (למרות שהיה אפשר לבוא אליו בטענות שהוא סיכן את הרבים בהתנהגותו) ונאספו כולם לימי תענית ותחנונים עד שזכו ל 'ונהפוך הוא', וזכו לשמחת עדלאידע… אם כן, יש צדיקים בישראל! וזכרון נס פורים פירושו לזכור שיש מי שיוציא אותנו בגדול מהשיגעון הזה שאין אנחנו שמחים עד בלי די עם המלך, שאין אנחנו חדורים חיות. צריך להאמין שהם כאן ולבקש אותם, לנסות לשמוע את קולם בתוך בליל הרעש של העידן הקולני הזה, נתקדם (בהתרגשות) כבר עכשיו אל הגאולה הפרטית הזו. ניזכר בצדיק, בכמה מדבריו, בכמה מתלמידיו… בינתיים ננסה לחיות חיים טובים לאלתר, כמו שאומר הפסוק בתהלים: 'בטח בה' ועשה טוב….' עשה שיהיה לך טוב! איך? הנה, המשך הפסוק: 'רעה אמונה והתענג על השם', כלומר, גדל את האמונה והיזכר בה', בכוחו, במתנותיו… כיצד הוא ששת חושיך, הוא נפשך ושמך עלי אדמות. הכרת את נפלאותיו אתמול והיום, ראית כיצד שבועותיו לאבותינו מניעות את הגלגלים, שמחת בחגיו ובמועדיו, ראית שזה לא בלתי אפשרי… כך אתה מקיים 'התענג על השם'! ואז מגיע  סוף הפסוק: 'ויתן לך משאלות לבך'. זה מובטח, רק סבלנות! אם כן, הבה נשתדל עכשיו להסיח את הדעת מן הבעיות שלנו ונחמם עצמנו קצת למחיאת כף וריקודים.

כותב לנו ידידי זוהר ברנע: הבה נלבב את המצווה. איך מלבבים מצווה? נחשוב מחשבות של אמונה (הרי מחשבות האדם בידו) ונאמר לעצמנו: עד כמה יקרה המצווה הזו. עד כמה זכיתי שהנה ה' שמח במעשיו (בי). אני הרי מאמין במצווה, ואני מאמין שמי שנתן אותה הוא הכל! אני מכריח עצמי לומר (כרגע) בפה: 'או הו, איך זכיתי! מלך אני! מיליונר אני! איך עפר מגושם זכה לקבל עול מלכות שמיים? חיי הם סיפור הצלחה! הנה, עפר עם חולאי האדמה זכה ללמוד צימצומים של מחשבות הבורא ולהבין מעט מזה: אפילו כוכב שביט, אינו כזה להיט!', ואני מלווה את הדיבורים האלה בגינוני שמחה, כלומר, בחיוכים ובתנועות גוף עליזות של שמחה.

חלק חשוב מכל מצווה היא הכוונה והשמחה בה (כפי שתיארנו כרגע), אינכם חושבים? אחרת, איך תאיר כראוי המצווה? וכך גם מתורצת הקושיה מדוע אין אנו רואים בחוש את כל הברכות והישועות המתלוות אל כל מצווה. כי אין אנו עושים אותה בשלמות, אין בה מספיק חיות ושמחה. אוצר יקר שכה, שלל אור שכזה… אפשר לזכות בהגרלה הגדולה כמה פעמים ביום ולשמור על השמחה הזו לאורך זמן.

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345