יום השישי, חדש ולא ישן, למקבלי התורה בשושן! יום א'דר כ'לולות (כ"א אדר)

בס"ד

כל עניינו של המן (התלוי ועומד) ורוח עמלק זה לגרום לך לחשוב שאתה חסר ערך, ממש כלום!

ולכן כל כך חשוב לצאת מן הדימוי העלוב שיש לי אודות עצמי שאני פגום ודוחה. להתנער מרגשות האשמה ותחושת המגושמות הנפרזת שאני חש כלפי עצמי. להביט ולראות כמה טוב יש בכל אחד ואחד מסביבי, ואני לא שונה – אני זכאי! אני קניון תוסס של עבודת השם! וכי החיוך שלי זה כלום? וכי תפילת שחרית שלי, עם כל האמנים והקדישים שאני עונה בה היא הבל? וכי ביתי, עם ספרי הקודש הרבים והמזוזות שבכל הפתחים והברכות שמהדהדות בו והצניעות שבו, הכל הבל? וכי כך נראים כל הבתים בעולם?

לא! אסור לי להיתפש לנטייה של זלזול באוצרות האלה רק בגלל שתיבתם עולה על גדותיה (יתברך שמו), אני עובר עליהם אחד אחד כמו על אוסף בולים יקר… אנו מתעסקים כאן עם דברים יקרי ערך מאוד, מופלגים ונדירים (למרות שיש לנו הרבה מהם) וכל תענוג שלנו בהם מרבה את התענוג בבריאה. והקב"ה מקשיב ונמלא חסד ושעשוע למראה שמחתנו שאנו לא עניים. אמנם חשבנו כך אך טעינו טעות דרמטית, מתברר שאנו בזכות גדולה בבנק הנצח.

ועם אוצרות כאלה, שנחשפו סוף סוף במלא יופיים לאחר שביערנו את עמלק, אפשר להתקדם אל יום ההולדת של מעגל השנה היהודית – הנה האביב והפסח כבר באויר! היציאה ממצרים שלי, ושל כל אדם בעולם, הולכת וצוברת ממדים, הולכת ומתקרבת, ואין שכרון כשכרון החירות – אנשים נולדו להיות חפשיים, לפחות אנחנו. באמת אין יגון כיגון העבדות ואין חדווה כחדוות היציאה אל החירות – אל החופש לדעת, לגדול, להשתנות, לזכות להשגחה שלמעלה מההגבלות, לחוות גם נשמה ולא רק גוף, ואולי יותר נשמה מגוף, סולם שרגליו בארץ וראשו מביט בענני הכבוד. איזו מתיקות! איזו סחרחורת! אני מקבל חירות להיות גומל טוב עם הרבים, להיות נכלל בנצח שמנצנץ כאן מן המחבואים…

יציאת מצרים המתוארת אצלנו בספר שמות והמתורגמת לחווייה אדירה סביב שולחן הסדר חרוטה בנשמתנו באצבע אלוקים. מי ידמה לנו ומי ישווה לנו. הנה, זה עומד לקרות שוב באנרגיות יותר טהורות ובגבורה יותר נעלה – הכלא יתפוצץ ביד חזקה והעבדים המשוחררים יצאו אל הר סיני. אל שיר חדש. כמו שנברך בע"ה בליל הסדר הבא עלינו לטובה, 'ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו'. שימו לב ללשון הכפולה: על גאולתנו – זו גאולת הגוף מעינויי השעבוד למיניהם, ועל פדות נפשנו – זו גאולת הנפש מזוהמת טומאת המצרים. חירות שלמה! נו, מי מאתנו כבר באושר של אותו אחד הנמק בכבלים המרחרח את החירות המתקרבת? יהי רצון שנאחז בחזקה בזרוע הנטויה אלינו להוליכנו אל החופש, אל סוד הווייתנו.

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345