יום חמישי, חילקתי אותך בקשישי, לצהוב ללבן, לכושי – אבל היהודי הוא רכושי! ח' תמוז, חן בתמוז!

בס"ד

 

היי, יום חמישי, מה קרה? למה התחלת לגמגם? אתה הרי כוכב הבימה?! למה אתה מדבר בלי לחשוב, כזה? אה… אני מבין… פגשת יהודים. אז זה העניין? כן, נכון… לפגוש יהודים זה מרגש. זה עלול לבלבל. אנחנו לצערנו התרגלנו ולכן אנו מפסידים בגדול אבל אתה חדש ואמתי, נועץ עיניים בכל אחד… טוב, תהנה.

קראתי בספרים שכיוון שאתה יהודי, הקב"ה משתעשע בך ומקבל תהילה ממך איך שאתה. וגם אם אתה נמאס בעיניך מאוד, עדיין לא פסקה החביבות שה' מחבב אותך, הוא נהנה ממך באיזה אופן פרטי… 

כי האמת המתוקה היא שאם נכנסת יפה בראש השנה וביום הכיפורים אל העניין הזה שה' הוא המלך, אתה בפנים כל השנה. יש עליות ויש מפולות, יש שליחויות בעל כורחו של האדם וגם בלי ידיעתו אל מקומות מטונפים או מסוכנים, כפרת עוונות, אבל האדם בפנים. זה הכול קורה במגרש הבית. גם ברגע זה מחבבים אותך מאוד. אז, יללה, קום ורקוד קצת. כן, עכשיו… תתפלא באיזו קלות אפשר להפוך הכול לטוב. אל תתבלבל מזה שלהרבה אנשים התזוזה מן הייאוש, מן הדאגנות היתה איטית ולקח להם הרבה שנים עד שהם הודו שהם טעו בגדול. זה לא חייב להיות כך,  המהפך יכול להיות צ'יק צ'ק. קום!

כאשר עומדים בשערי יום חדש פעמים קורה שאי אפשר לפתוח אותם. הכוונה שהאדם מזהה שלבו מלא חשבונות עקמומיים ומטומטמים כאלה שתופשים אותו כמו פלייר פטנט והוא אינו יכול לזוז. מה שבאמת קרה זה שהוא הגיע אל נוכח שערי ארמון חדש ושולחים כנגדו את הכלבים. והוא צריך שלא להבהל ולא להסתלק ח"ו. כלומר לא להיות כזה ממהר להיות פרופסור ולקבוע שהיום אין לו ראש ואין לו לב וכבר לא יקרה כלום היום… הדרך להימלט מן הכלבים האלה זה פשוט לעבור אל מחשבות אחרות. זה תמיד יראה בלתי אפשרי בשנייה הראשונה, אף על פי כן נסה למען השם… או פשוט שלח יד באופן הכי מכני ופתח ספר כלשהו שאתה יודע שבזמנים אחרים הוא מחזק אותך (או מוסיקה, בוודאי, שבדרך כלל מחייה אותך). אתה הרי עכשיו בלב הניסיון ולכן שום דבר לא נראה לך כבעל סיכוי, אבל שלח יד כנגד חוות-דעת לבך הבטוחה, ופתח את הספר (באי חשק) והתחל לקרוא… אתה עומד לראות תחיית המתים! שערי הארמון החדש יפתחו.

הלוואי שנדע שיש בכוחנו להמלט מהמחשבות השוממות האלה שהורגות לנו את החוויה של יום חדש.  העולם הזה רוחש גנבי ימים ושעות ושנים… למה? למה יש כל כך הרבה מהם? כי יש הרבה מה לגנוב! הרבה דברים נדירים ויקרים לעד. היום הזה מגיע עמוס וגדוש בסטות עם סחורות חדשות. על ידי התחזקות, תחנונים, כמה דמעות, אתה משסף את כל הגנבים האלה שעטו עליך. המחשבות הארורות תעזובנה אותך. אתה תצא מכל המועקה של, 'למה אני בתוך הצפרדע הירוקה הזאת שמשליכים עלי את כל סלי האשפה?'.

במלחמה הדבר הכי מסוכן זה: 'אוי! אוי! יורד לי דם מהאצבע…! מה אתה נבהל? תמשיך! תמשיך! אל תיבהל. בסוף יחבשו לך את האצבע. אבל אל תאבד את הראש בגלל האצבע.

קשה לאדם לצאת מן התחושה שפספסתי את הרגע. ההזדמנות שלי חלפה. אצלי זה כבר לא יקרה, איבדתי הרבה זמן, חסרות לי שנים רצופות. זה נסיון קשה לכולם. כאילו הדין הוא: 'או הכל, או כלום'. הו, מי יידע למחוק מלבו את השטות הזו. מי יאמר בקול רם: 'אני מסתכל עכשיו על מה שיש לי. אני משנן את דברי הצדיקים שאומרים שריקוד, עכשיו, במקומי, הוא דבר טבעי ואמתי ומתבקש להפליא'.

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345