יום השישי, א תמוז, אתה לא איזה סרט בלשי, וגם לא איזה דמיון נשי, אתה אירוע ממשי!

בס"ד

עם האגרופים קמוצים – זיכרון מהחופה של מאיר ומירי

נתחיל ונאמר שזו היתה חוויה שלא כל מי שהיה שם הבין או הרגיש אותה באותה מידה. היא נשגבה, ויכול אחד להביט בה מבלי שיפתחו לו השערים, כמו פרה שמתבוננת בלוח מודעות ואינה מבינה מה שרואה (וגם לא יודעת שלא הבינה), ולמעשה כל החיים כך, לא?

כאשר מירי התקרבה על גבי השטיח הלבן היא היתה מול שערי הרחמים. קודם, באופן הכי טבעי היא עדיין דברה וצחקה עם חברותיה אבל כשהתחילה החופה והחתן התקרב לכסות את פניה היא נכנסה עמוק אל תוך קדושת השעה והחלה להקיש על השערים… היא והוא עומדים לקיים מצווה גדולה, יש בכוחה לברוא אותם מחדש, לכן מתוך אחריות שעולה מן האמונה הגדולה הזאת היא פוסעת וממלמלת בתפילה את הרצונות העמוקים שלה ועד מהרה היא כבר מעבר לגוף, מעבר לאולם, גבוה ברקיעי האמונה…

הרצונות האלה, הבה נעריך נכון, הם לא מהיום ולא מלפני שבוע. אלה רצונות ההולכים ונעשים צלולים וברורים יותר משנה לשנה, מגיל לגיל – רצונות נפלאים של נערה מאמינה, צנועה, לבנות בית שיהיו בו אהבה וכבוד ומסירות יומיומית לאותה אמת שנחלה מהוריה וגם בחרה בה מעצמה בכל לבה… היא, אם כן, שקועה ומרוכזת לא באיזה טכס או הצגה ולא במין טרנס רוחני, אלא בהתקרבות מתחדשת אל אביה שבשמים, והשמים, היא יודעת, הם בלבה…

ובכן, היא מתקרבת על השטיח הלבן, רגליה הולכות מעצמן ואגרופיה קמוצים ומכים בעדינות על השמלה התפוחה משני הצדדים בתנועות מתחננות מעלה ומטה… היא בתפילה מרוכזת כאילו מול קודש הקודשים, מנותקת מן המתרחש, או יותר נכון מחוברת אל הנצח של מה שמתרחש ושפתיה לא מפסיקות לנוע…

ואז היא נעמדת ליד החתן והפה והאגרופים ממשיכים בלי להפסיק… עולם בתוך עולם… מסביבה הצלם והחופה והחברים והחברות והמלצרים והאורחים והמוזיקה והרב המקדש – המולה שלמה – אבל היא… אגרופיה עולים ויורדים… היא עכשיו אצל הנשמה.

וגם הוא, שבתור גבר עד עכשיו היה יותר במגע עם החוץ, הרגיש גם הוא שהגיע הרגע ובאופן הכי פשוט נטש הכל וצלל (או המריא, איך שתרצו) אל התחינות העצומות האלה… הנה, חתן ירא שמיים, אוהב תורה, יודע שהוא קרוב אל מלך מלכי המלכים, יודע שמקשיבים אליו במרומים, הוא בטיסת אקספרס עומד מול כסא הרחמים… וגם סבתא אורה לצידם, בלי להתבלבל מהקלחת לרגע, מתנועעת עם הסדור הקטן שלה ביד, עיניה פקוחות ולא רואות, הולמת על שערי הרחמים כמו שליח ציבור בראש השנה…

וזה נמשך לא רק כמה שניות, ידידי, אלא שתיים שלוש דקות ארוכות של דביקות וחירות כזו.

מי לא עמד המום, מי לא הביט מהופנט אל המראה הזה. למול עינינו יצאה כאילו ממחבואה, התגלתה לרגע ביופייה, אותה אמונה יקרה שרב נחמן קורא לה אמונה פשוטה ומשבח אותה כל כך ולא מפסיק להתגעגע אליה.

וזה עבר… כן, הרגעים הנעלים האלה חלפו באופן טבעי ורגיל, והזוג פקח עיניים וחייכו אחד אל השני בהתרגשות קרובה והחליפו מילה או שניים והחתן, כאשר עמד לברך על הטלית החדשה, ולא ניתן היה לפרוש אותה כי משהו תקע את העסק שם, לא איבד את עשתונותיו אלא התכופף אל מקום הפלונטר, חיפש וחיפש, ושלף משם סיכה שנשארה נעוצה, חתן לעניין.

תגידו: כל חופה ככה! לא נכון! אצל החילונים אין כלום מזה, הרגשות שם לא מבוררים. בוסר. לא מבושלים מספיק. מה, הם לא רוצים להיות מאושרים? בטח, רוצים! מי לא רוצה?! אבל סומכים על הנס, על משאלות הבטן, קופצים על-עיוור. המהומה שמסביב עם האולם החגיגי, הרועש, היא כל האירוע ואין מעבר לזה… בקושי מתרוממים.

אצל הדתיים זה הרבה יותר טוב! אבל לא אצל כולם זה באותה עצמה. זה משתנה.

ובכן, למנהג האשכנזים, כאשר הכלה מתקרבת אל החתן ומתחילה לסובב אותו, אומרים כמה פיוטים מרגשים בעניין החתן והכלה ומבקשים מן השם שיאחד ביניהם. הידוע שבהם מדבר בדיוק על מה שניסיתי לתאר כאן:

'מי בן שיח, שושן חוחים / אהבת כלה, משוש דודים / הוא יברך את החתן עם הכלה'. פיוט שלא מובן מיד.

והפירוש: כותב הפיוט מתלהב, מתרגש, מן הכלה הדתייה השונה כל כך משאר הנערות. הוא שואל בהתפעלות: מי הוא זה שיכול להבין את מעמקי סערת לבה (מי בן שיח)? מי הבמאי שיוכל לתאר את תהומות משאלותיה הטהורות והבטחותיה היוקדות לקראת חיי נישואיה? היא אחרת כל כך מהנשים הגויות, או הטועות, כמו שושנה בין החוחים (שושן חוחים). אין פלא שהחתן יהיה כרוך אחריה כל ימיו.

והשם יתברך, זה שמבין, זה שמתענג על רחשי הלב האלה על אהבת כלה, ועל משוש דודים של בני הזוג הרעננים, התמימים, הוא המעניק את בני הזוג אחד לשני, הוא יברך את החתן עם הכלה. אמן.

החתונה היתה בראש חודש תמוז, ממש טרי. (שניהם מבוגרים יותר מהמקובל בחברה החרדית, היא מעט יותר, הוא הרבה יותר)

 

 

 

 

 

 

תגובות

  1. run הגיב:
    run

    חופת הרקיע !

    מרגש .
    לפחות בחופה אני מרגיש שהייתי !

    תודה.


    דירוג: 5 / 5

  2. יקי הגיב:
    יקי

    הנה מצאתי!

    יפה ומרגש!


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345