יום רביעי, אורח רב משמעי, לא רעיון מדעי, הגיע בהיותי על יצועי. כ"ט אדר ערב ר"ח ניסן!

בס"ד

ביי, ביי אדר היו ימים שבהם היית נהדר, שבהם לא דאגנו מה יהיה מחר, ימי מגילה וויסקי ויציאה מן המיצר, ואז כיסה מן זיהום את כל הכוכב כשמיכה, החיים נחרדו וכל הארץ נבוכה, ועכשיו ערב ראש חודש ניסן, ואנו מצפים לאור, למצה ומרור, למקדש בהר המור, מעשה ידי אומן

הלו, הלו, מה קורה בעולמכם היותר אמתי? זוכרים אותו יותר מתמיד בימים אלה, נכון? יש בכלל עולם אחר? איפה אתם מניחים את המחשב? כבודו כבר לא במקומו הרגיל מן הסתם. מה עם החברה מהישיבות? חזרו הביתה לחופשת בין הזמנים וזה אחרת כשהם בבית, נכון? איזה כיף! תיראו איזה מהלכים גאוניים יש לתורה – להוציא אותנו מהשיגרה.

מה עם ליל הסדר? מסודרים? מתרגשים מההכנות או מתקדמים בעצלתיים? מי מנסה באמת לצאת ממצרים? לגשש, למשש משהו אמתי ולא מוותר, זוכר שגם היום יום, אירוע אמתי ולא חלום.

וברשותכם חברים, אגיש בפניכם רעיון שמרגש אותי, של הרב ש.ר. הירש בספרו 'מעגלי השנה', בעניין הנוגע לימים אלה (לא מילה במילה):

כשם שהקב"ה הראה לנוח ולבניו את הקשת בענן, הצביע עליה, ובישר להם שמעתה והלאה היא תהפוך לאות ברית בינו ובין האדם. כלומר, הוא גילה להם את משמעותה הכמוסה של תופעת 'טבע' שהיתה קיימת ומוכרת להם מזמן (כמו שכתוב: 'את קשתי נתתי בענן', "נתתי" לשון עבר) והעניק לה מובן חדש – אות ברית. כך גם עשה בשעת גאולתם של ישראל: הוא הראה למשה ולאהרן את הלבנה הידועה משחר ימי האנושות וקידש אותה מכאן והלאה להיות "עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו" ( מנוסח ברכת הלבנה). כלומר, העניק לה בגלוי משמעות שהיתה כמוסה בה, הקושרת אותה לחיי כל יהודי באופן עמוק יותר.

ובדומה ללבנה, עם ישראל נודד מידי פעם דרך תקופות אפלות ומאיימות בידיעה כי עתיד הוא להתחדש ולהכריז באופן חדש אודות מלכות השם. וגם לעינינו הצופות (בלבנה) נדמה בעליל שהיא אינה נעה בכוחות עצמה אלא נישאת על ידי כוח ערטילאי דרך הרקיע, כך גם עם ישראל מאמין ויודע שהוא נישא על כפיים מבעד לזמנים המתחדשים ובאים – בין יפים, בין קשים – אל ייעודו.

אם כן, שוב נקבעה תופעה מוכרת בטבע לאות ולסימן לישראל. הכול תלוי ונשען על אותו עמוד תווך קיומי: 'בשביל ישראל ובשביל התורה ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'. הטו לבבכם וראו, כיצד הלילות של הימים שסביבינו כעת, לילות אביביים של פריחות, מבשרים ומזכירים לנו שה' עתיד לברך גם אותנו בברכת האביב המיוחד לנו, אביב האדם, וייפח בנו רוח חיים חדשה כמו שמבשר לנו הפסוק ביחזקאל: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם, ובהעלותי אתכם מקברותיכם, עמי". הלוואי שנאמין בזה באופן שירגש אותנו. ולמה לא? הנה, האביב של הדבורים והציפורים תוסס מסביב, למה שיקפחו אותנו?!

האם שמתם לב כיצד לוח השנה היהודי מבוסס כולו על האיחוד והתיאום הזה שבין ההשתנות וההתחדשות המתחוללת בשדות ובכוכבים לבין החיים האנושיים. על בימת מעגל השנה היהודי מככבים שני שחקנים – החמה והלבנה. השנים סובבות עם החמה והחודשים סובבים עם הלבנה מלידה ללידה. וזה לא אותו סיבוב. צריך כאן מהלך אנושי יצירתי עצום על מנת להכניס את החמה והלבנה אל אותה מערכת. בלוח השנה שלנו אנו מאחדים ביניהם. דבר זה הוא כה עיקרי ביהדות עד שהשמירה על האחדות הזו (בין השנים והחודשים) נמסרה לידי הסנהדרין הגדולה בלבד!

 

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345