יום חמישי ד' חשוון – ד'ביקות בחשוון! פרקי מבול ג'

בס"ד

פרקי מבול (סיום)

אדם בחודש תשרי מתעורר להיות אחרת… מתחיל מחדש. איזה כיף! איזו גאולה! אבל התעוררות זו נחשבת התגרות ברשעים (הרשעים העליונים) והם מחוללים מיד רוח סערה שעוקרת אותך מהקבלות הטריות שטרם העמיקו ומסחררת אותך בכל מיני תקלות וטירדות עד שחודש תשרי נראה כמו חלום שנגוז…

אנחנו בלועים בעפר, מים, רוח ואש (כנגד ארבע אותיות שם הוויה) כלומר, המציאות הזו מהווה ומרווה את המידות שלנו. האדם בלוע בתוך העצבות ואינו יודע איך לצאת משם (למה אין לי פרנסה? למה כואבת לי השן? ובעייה יותר גדולה – למה לשני יש?) בלוע בחדשות, בסיפורים, במקרים המתחדשים… מסביב יהום הסער… והי"ת רוצה שנתקן את המידות האלה ולא נרים ידיים. איך? קודם כל ברח מהמקומות שם מתחוללת הסופה. התלווה אל הצדיק – בא אל התיבה! בוא אל דיבורי התחנונים והאמן בהם. עם אנחה אחת אתה כבר משנה חזקה. דברים גדולים אתה חושב שאינך יכול לקיים אז הבה נתרכז ב'דברים הקטנים'. כן, כך נעשה. נחשוב על כך שאינך, למשל, ישן על איזה ספסל ברחוב העיר… כך העבר בראשך את כל מצעד המחשבות מסוג זה. זכור ושנן שאין מקרים, קבל את זה.

עבודת השם היא חיינו, כפשוטו, ופירושה להלחם נגד העצבות! עצבות היא סוף הדרך. היא הסטרא אחרא ללא לבוש. זה כבר אחרי הגהינום. גשש אחר איזה ספר שמחזק… באצבעות רועדות פתח אותו… הבא את מי האמונה (שזורמים שם) אל פיך, הם יגיעו אל לבך. אשרי מי שלא מתרחק מהם אלא חוזר ולוגם. אל תתן לשיממון הנורא שסביבך (כל החברה האובדנית הדוהרת אל תהום הטכנולוגיה) לגרוף אותך אל המערבולת הבולענית. זה נראה לך כרגע לא מעשי? דע שאתה לא מקבל רוח חיים מהצדיק! לכן, המשך להתחזק ולבקש על זה. קרא שוב אודותיו, את דבריו… אתה תמצא אותו.

תמיד יש לחזור אל המשבצת הראשונה – מה אני עושה כאן? מה חובתי? מה אחריתי? כן, אבל אני תמיד חשבתי שאני אהיה… שהמצב יהיה… אז טעית! טעיתי! וראה שהטעות הזו לא תעלה לך בחייך. שלא תתחיל להגמל ממנה רק עוד עשר שנים. חבל! יצר הרע תמיד יזכיר לך את העבר, אבל הצדיקים אומרים שזו הזייה. אין דבר כזה. מה שבכוחך תקן עכשיו. בלי חשבונות מסובכים. ראה, ראה והודה שעוזרים לנו! פעם, לא מזמן, אנשים עבדו שעות רבות עבור פרוסת לחם. לא היה מה לאכול. היום, אם אדם רוצה ללמוד ולא מסתדר לו על המקום, הוא מתפקע מטענות: למה שמיים לא נותנים לו ללמוד?! זה הזוי לכל מתבונן. אלא, זה, בוודאי, חלק מההשגחה הטובה וזה וודאי יסתדר.

הבה ניווכח – מציאות האדם היא משהו מעין מרקחת קפה שמוסיפים לה קצת חריף וגם קוקה קולה וקצת ברנדי, וקצת, אולי, איזה תבלין מהודו – 'קפה בוץ'. כל עניין עבודתנו את השם זה לצאת, להתרומם, מהעפר. וזה תלוי ממש בחוט השערה, ובאופן ששערה מצטרפת לשערה… לא כותרות אולימפיות! והשערות האלה, ראה זה פלא, נשזרות והולכות לאריגים חגיגיים ובגדי מלכות. לא אנו עושים זאת. אנו חוטים טרופים. אך הצדיקים ממשיכים עלינו את כח השלמות. הם אנשי אלוקים. אנחנו עובדים ומתגברים לצאת מן הנוגה והצדיקים מניחים אותנו במקום אחר – על צוק איתן. הצדיק זה מן מפעל של סרט נע כזה – הוא אוסף את כל המעשים הפרטיים, המנותקים לכאורה, מכל חלקי המסלול אל שלמות מלכותית.

'מעודד ענווים השם'. אם אתה ענוו – מקבל מה שבא עליך – השם יעודד אותך. והנה, אתה מוציא את השכינה מן השבי… אבל בדרך כלל אנו לא מקבלים את מה שעובר עלינו בציפייה תמימה לישועה. לא באמת נחלצים למצוא בעצמנו נקודות טובות כדי לזקוף את קומתנו (ולהיות עוסקים בזה אפילו כל היום אם צריך).

לא כך הצדיק האמתי. הוא טורח כל היום להעלות את הבריאה, לברר את הנוגה, להוציא את השכינה מן השבי ופונה אליך, 'עזור לי', ואתה עונה, 'איני פנוי כרגע, אני צריך לבכות!'… אברהם, יצחק ויעקוב והצדיקים כמותם, אלה שעלו אל הקדושה בשלמות, רק הם יכולים לעזור לנו. אלה שביטלו את הרע בכל ארבע היסודות… כל שאר המון המדרגות הם כמובן צדיקים ויהודים נפלאים אך להגשים ולהשלים את עיקר החיוב עלי אדמות הם אינם יכולים. אם כן היה נלווה אל הצדיק השלם, לבך יוליך אותך אליו! עם מה תבוא אליו? בדיוק עם מה שעובר עליך… זה קטן עליו. יהיה בסדר.

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345