יום הששי, הנה ניצב, כאילו עלה מאליו, כמו חלום רבים לא יידעו אודותיו! כ"ד סיוון עניין המרגלים, שלח לך

בס"ד

לאור הפיקשושים של עם ישראל (שמתחילים להיראות שוב בפרשת 'בהעלותך') אנו רוצים לברר לעצמנו מה הסיכויים של האדם להיות כרצון השם? עד כמה הוא מסוגל להחזיק ראש ולזכור שהוא שליח כאן? הדברים האלה שייכים לפרשת 'שלח'

ובכן, המרגלים האלה, הרי היה בהם משהו, נכון? מסתבר… אנשים שזכו להיות ראשי אלפי ישראל וגם היו תלמידים של משה רבנו, איך טעו טעות שכזו? היו מאוכלי המן – אוכלי מאכלות  מלאכיים כאלה… מוקפים בענני כבוד, כלומר, כל השנה הרגשה כמו בסוכה (אצלנו הסוכה זה רק זכר לענני הכבוד). וגם המשכן בתוכם ומשה רבנו בתוכם… נו, מה קרה?

עונה אחד מגדולי הדורות תשובה שכבר הפכה מוכרת: הם ידעו שבארץ ישראל כבר לא תהיה ההנהגה הזו. 'ארץ ישראל' זה להיות 'ישראל בתוך הארץ דווקא'. לעבוד את האדמה, לגדל פלפל חריף ובצלים, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ללמוד פרקי אבות, לומר קצת תהלים בשבת… אז הם אמרו, טוב, לא רוצים דבר כזה, לא רוצים הנהגה כזו… רוצים שיימשך שפע ישר מן השמיים. נכון שזה מחייב להיות בשיא כל הזמן, וברגע שאתה נופל אתה משלם ביוקר, אעפ"כ זו האמת, ומי שלא מסוגל – זבש"ו.

אם כך, שואל  אותו צדיק, מדוע נענשו כל כך? מה הפשע החמור? מגפה, נמלים, בכייה לדורות, חורבן העולם, למה?! מה קרה?! סך הכול רצו דרך אחרת בחסידות, רצו להיות אנשים רוחניים יותר?!

אלא, על פי המדרש, כאשר בא הקב"ה לברוא את האדם המלאכים התנגדו. הם טענו: הוא עתיד לחטוא! אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא! הוא יצור ששוכח. הוא נופל. מי צריך את זה? מידת האמת באה לפני הקב"ה ואמרה הוא מלא שקרים, והקב"ה השליך אותה ארצה. השליך ארצה את האמת כאשר היא אינה אמת אמתית. כי האמת של ההגיון והאמת באמת הם שני דברים אחרים. האמת הפשוטה אומרת שהאדם הוא יצור בעייתי וזהו. נקודה. השלימות הראוייה היא שהאדם יהיה צדיק וקדוש, אחד שמקבל צ'ק שמן מן השמים כל יום… זו האמת המתבקשת לשכל שאותה המלאכים מבינים היטב. הם עצמם עובדים את השם במדריגה הזו. כלומר, במדרגת השלימות שאותה הם משיגים. אך יש את האמת באמת – האמת שידועה אך ורק לקב"ה, היודע למה ברא את האדם…

רק הוא יודע למה עובר עלי כל מה שעובר. רק הוא יודע למה הוא צריך אותי באמת. למה הדברים הנוראים האלה: שבירת הכלים, ניצוצות נידחים, גלגולים, חלקי קדושה שאף אחד לא יכול לרדת אליהם עד שנבראה הנשמה שיורדת לתוך הגוף וכך היא יכולה לרדת למקומות הרחוקים, המדכדכים, הבוערים באש זרה האלה. וגם זה רק אחרי שהקב"ה הקדים בריאת י"ג מידות רחמים לבריאת העולם: חנון ורחום, ארך אפיים… כי האדם נופל כל כך וזקוק לרחמים רבים כל כך…

אם כן, מה ראית לברוא את כל זה, מלכי? למה בראת אותי, אבי? אלא זו האמת הגמורה שהי"ת רוצה שהאדם יעלה וירד. ואנו לא מבינים את זה! לא יודעים למה. וודאי שיהי רצון, הלוואי, שלא ירד יותר מדי, רק בגבול השולחן ערוך, לא יותר… אבל… ככה זה, לפעמים המוח מאיר לך לפעמים לא… לפעמים בוערת בלבך אהבת השם ולפעמים לא. ואפילו אז, כאשר אתה בתוך התאריך הלועזי, התקשורתי, הביו-דיגיטלי, עשה מה שאתה יכול. למד קצת… מצווה פה… צדקה פה… תהיה שמח!! מה איכפת לך שאתה לא מרגיש? לא שמח? תהיה שמח למרות שנדמה לך שאתה שדוד עד עפר דק, למרות שהיית רוצה לתלות את עצמך בשיא התסכול… מה איכפת לך מה קרה, אתה מפסיד משהו? לא! אתה מרוויח גם ככה! זכור את העולם הבא באופן פשוט.

זו האמת שהי"ת יודע והמלאכים לא יודעים. והם לא מסוגלים לקבל את זה. היא לא נתפשת להם ב'שכל' המלאכי שלהם.

ואם יבוא משהו ויאמר: אני נשאר עם האמת הפשוטה, המתבקשת לשכל (לכן הוא תמיד שבור), לא רוצה את האמת הגבוהה, אני רוצה תמיד לחיות כמו שהאמת הספונטנית אומרת! לא יכול להשלים עם האמת ה"אמתית", היא מקוממת אותי, היא מוזרה… האמת הפשוטה, המתבקשת, היא שהייתי צריך להיות כבר מסודר בעבודת השם, מסודר בפרנסה, מסודר בכול דבר. מסודר! ולמה לא הולך לי? למה יש לי בעיות כאלה? למה השני זוכה למאור פנים כזה או לילדים כאלה או לקלף כזה נוח בחיים? ולמה משיח לא בא? למה עדיין קשה ליהודים? למה אני לא מסוגל לשלוט בעצמי ולהתעלות ממש…

אתה לא מבין את כל האמת! אתה, אני, לא משיגים עדיין את האמת הפלאית שמקיימת את המערכת כולה. אנחנו מתבלבלם בדרך… מוכרחים לרדת שוב ושוב. לרדת ולעלות…

וואו! אני לא יכול עם האמת האמתית הזו. אני נופל לרוח נכאה שאני לא יכול לצאת ממנה. קשה לי לזכור את העולם הבא בפשטות. לזכור ששלחו אותי. לזכור מה אני… לזכור שהשלימות של האדם זו ארץ ישראל. כלומר, שקדושת ארץ ישראל פירושה להיות במקום שהארציות היא רוחנית, שהארציות מקדשת את האדם. בחו"ל יש ארציות כבידה, כפרת עוונות, אבל כאן הארץ היא טובה, ואומר הרמב"ן: טובה לעבודת השם. כי אין תחושת מגושמת כל כך כאן. אלה שרוצים עולם הזה ירגישו שלא בנוח כאן, הם יתגעגעו כל הזמן לחו"ל. בתוך הארציות הארצישראלית האדם ירד ויעלה… זו עיקר השלמות! משה רבנו ידע את זה, לכן התפלל על המרגלים.

האדם עושה את חלקו כאן ומשלים את הבריאה על ידי שיורד ועולה ואינו בועט ומתריס… וצריך שיהיה בשמחה תמיד על אף פי שיש לו ירידות. שימסור נפש לזכור את זה! ימסור נפש לחפש בעצמו נקודות טובות ויפחד פחד גדול פן תחלש דעתו ויחליט, חלילה, ליפול שדוד ולומר 'איני יכול ללכת עם האמת האמתית הזאת'… אוי, גיוועלד! איזה עונש הם קיבלו! נפלו לעניין חשוך מרפא כזה… לכן מזהירים אותנו להיות בשמחה אזהרה אחר אזהרה, אשרנו מה טוב חלקנו, הנה אני שומר שבת… יחזק עצמו להיות בשמחה! כן, אבל יש לי רוח נכאה, ודאגות, ופיקפוקים , טוב, זה גם חלק של הסיפור, אתה לא צריך להיות כל הזמן בעלייה. אבל כאשר אתה יורד השתדל לא לעשות מזה עניין. אל תתמה ואל תקשה קושיות ואל תאבד גובה במהירות גבוהה מדי… מצד שני הינצל מן הגבהות שפושטת בך (בכל אדם) כאשר אתה נוגע בדברים שלא במדרגה שלך. שמור את הלב שבור…

זוהי דעת צדיקים, תלמידיו של משה רבנו בכל דור ודור.

 

 

תגובות

  1. gs הגיב:
    gs

    באמת אין יאוש

    הקטע של הרמב"ן עם א"י והמן מרגש מאוד, ונותן הרבה כוח להמשיך, אני רץ לחפש את זה בפנים. וזאת הזדמנות טובה להגיד תודה לרב בר ולכל העוסקים במלאכה, האתר הזה הוא ממש בלון חמצן בים.


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345