שבוע טוב! יום ראשון. לא רוצים לישון. רוצים להשתמע! הלב הוא שקובע

בס"ד

התקדמתם קצת במעלה החיים? עשיתם כברת דרך?

לרוב נדמה שאנו מדשדשים במקום ושום דבר לא קורה, וזה מדכדך. כי האדם בנוי כך שיש בו דחף פנימי לעשות משהו. אדם חש שלא בנוח כאשר אינו עושה דבר (הפוך מהחתול שמנמנם בשביעות רצון כאשר הוא שבע ואינו מוטרד). האם שמתם לב, למשל, שבחדרי המתנה לרופאים, בכל המקומות בהם אנשים ממתינים פרק זמן מבלי לעשות דבר, יש בדרך כלל כונניות עם ספרים או עיתונים לעיין בהם, או פינות תעסוקה לילדים (היום בדרך כלל זה מסכי טלוויזיה) למה? כי בני אדם נכנסים ללחץ, למן מתח סמוי, אם אינם עושים כלום. אדם בנוי להתקדם לאן-שהוא, להגשים איזו מטרה, כל המעלות האנושיות והכשרונות של האדם תובעים את יציאתם אל הפועל. בלשון חז"ל זה נקרא: 'בעל הבית דוחק'. צלם אלוקים שבאדם, דמותו של הקב"ה הנסוכה באדם, תובעת את מלוי שליחותה…

ובאמת שרוב בני האדם בהחלט עושים כברת דרך בחיים. שנים אחדות הם אפילו מצליחים להחזיק מעמד ולשמור על חלומותיהם, על הרצון להצליח, על ההחלטה לממש איזו שאיפה. אך הקשיים שבהכרח ניצבים בפני כל 'כח-חותר-אל-יעד' מתישים וכואבים ועד מהרה אדם מוצא עצמו מוטל על גדות נהר החיים, מלקק את פצעיו ואינו רוצה לשוב אל דרך הנהר. האכזבה, אחת מתלבושות העצבות, פשטה בלבו. הוא מוותר על הניגון שפעם ריגש אותו, הניגון שיצא לבקש באומץ ובנכונות להלחם, ועובר לחיות 'חיים של ייאוש שקט'. כך אמר אחד המיוחדים שבסופרים האמריקאים לפני מאה שנה, ואמר שרוב האנושות ככה… בייאוש שקט כזה…

והאמת, שזה לא נכון. כי האדם תמיד פועל משהו. בכל הנסיבות, ואפילו בזמנים מתים, או מיוסרים, ר"ל, הוא אינו מפסיק להיות אדם – יצור נדיר ומופלא אשר מעשיו ותנועות לבו עושים תמיד רושם בנצח. אבל לא מראים לו את זה. כי זה אחד מעמודי התווך של ההנהגה: שאדם לא יידע מה פעל והיכן הוא נמצא, מה מקומו בטבלה. כל זה, כמובן, לצורך הבחירה.

לפעמים הוא זוכה להתקרב לאנשים בעלי 'דעת תורה' שמלמדים אותו להתבונן ולהחשיב כל מעשה שעשה, שגרתי וחיוור ככל שיהיה, להעריך אותו נכון, לשמוח בו, להחיות את רוחו בו ואז זה נהדר. הוא יוצא ממוות לחיים. לפעמים גם משמים מעניקים לו לפתע ראיית-על והוא זוכה להביט לרגע ממבט ציפור אל דרך חייו ורואה בסקירה אחת מדהימה את הדרך אשר עשה, את המשפחה שגידל, את האישיות שבנה, את הטוב שהרבה בעולם, והכל לאור האהבה של הקב"ה אליו… זה רגע עם איכות של נצח, מסחרר כפשוטו, האדם עולה ממנו טעון חיים – גדוש בתחושת התרת הספיקות – הוא מתמלא רצון לפעול שוב! ואז, תלוי מה הוא עושה כדי לזכור את הרגע הזה. מה הוא עושה כדי להאמין שזה לא היה חלום. אבל הס"מ יודע טריקים משלו לסלק את 'המכשול' הזה ולהתקדם אל הרצח, ועד מהרה האדם שוכח את הפסגה ומתחפר בין קני הסוף המרשרשים על גדות נהר החיים.

בא חודש אלול ומרעיש את 'שלוות' ה snug as a bug in a rug (ביטוי באנגלית שפירושו משהו כגון: 'מכורבל ומוגן כמו חרק בין סיבי שטיח עבה), בא השופר ומרעיד את ההזייה המנמנת הזו: עורו ישנים!

אז, חברים, נפגשים עם רצונות חדשים.

sunlight-166733_1280

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345