יום חמישי י"א בשבט והלב נצבט

בס"ד

חיוך של חיים

(מיומן שלי לפני שנים)

היום הגיע אלינו (למרכז קירוב בגילה) אחד, דוד בן ס. שמו. שבור ורצוץ, מדבר לעצמו, עלוב, נגעל מעצמו, לא רואה שום תועלת בתקשורת עם אחרים, סגור ומסוגר, אפל ולא מאופס אבל ניכר בו שהוא בחור פקח…

מתלונן מדוע הוא עדיין חי, למה השם נתן לו להרוס את עצמו ולהרוס אחרים, הוא בחושך, רע לו, רע לו…

'בן כמה אתה?', אני שואל אותו.

'אני כבר מת!' הוא עונה. 'כולי טינופת, כולי זימה, כולי בצק של תאוות.'

'מה לדעתך השם רוצה ממך?'

'רוצה לקחת אותי'.

האם הוא מכור לסמים? אני שואל את עצמי. או אולי איזו בעיה נפשית? ואני מחפש  קצה חוט אליו…

ואז נכנסים שניים, בעלי תשובה מפורסמים מאוד באזור גילה (אחד מהם, בעיקר, מוכר וחביב לי), שני אחים שמקדישים את רוב מרצם לקירוב… הם חסידים, כלומר, פאות לא מסודרות, כיפות לבנות סרוגות גדולות, מעילים ארוכים שלומפרים. הם היו דמויות ידועות בעולם נוער השוליים של גילה לפני שנים, ואפילו יותר מזה, ועכשיו הם שמעו עליו ובאו לראות אם שייך לקחת אותו לישיבה שלהם. אין לו איפה להיות…

ואני אומר לעצמי: מה כבר אפשר לעשות איתו בישיבה? אבל הם מסתכלים בו… רציניים… בעיקר הגדול מן השנים, פנים מאירות, שמחות כאלה, ערניות להפליא, מסתכל בו רגע ארוך, בוחן אותו בעיון, שואל שאלה קטנה, רציני מאוד, ועוד אחת… ואז, מחייך חיוך רחב.

הדיאגנוזה נגמרה.

'ניקח אותך', הוא אומר. 'אתה תהיה בסדר, אל תדאג, תהיה מאה אחוז!'.

'אני?!, מי אני?! לא נשאר ממני כלום. אני כבר לא פה!'

'אל תדאג אחי, אנחנו היינו יותר נמוך ממך. תאמין לי.' והוא מתכוון ברצינות.

ואני בבת אחת נמלאתי שמחה כזו. הוא דיבר בביטחון פשוט וקולח כזה. והוא גם סיפר לו סיפור נפלא על רב נתן מברסלב שחלם מן 'חלום הסולם' משלו בימי ההתקרבות שלו לרב נחמן, סיפור מחזק להפליא…

ואחר כך הם הלכו. והמשכתי אני לדבר איתו ביתר הקלה עד שהוא חייך… כן, הוא חייך. זה היה אמנם לרגע קצר, אבל זה היה חיוך אמתי של חיים.

נו, מה אתנו?!

 

 

 

 

 

 

תגובות

  1. רן פ הגיב:
    רן פ

    כותרת

    אבל מה הוא שאל אותו ???


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345