יום השישי, את חיי מיררו בקושי, אבל ברכי נפשי, הגיע יום ג'אל י'שראל בניסן!

בס"ד

מה נאמר ומה נדבר, אנחנו מתכוננים לקראת דברים שגדולים עלינו בכמה סקאלות ואף על פי כן משמיים רוצים שנבוא אתם במגע, שנחווה אותם ונהנה מהם… יעזרו לנו!

אנחנו נכנסים לתוך העניינים של יציאת מצרים מכף רגל ועד התספורת. מנקים, לומדים, קונים (וקונים), מבשלים, נותנים צדקה, ועוד, ועוד. לא מרגישים איך לאט, לאט הדעת של יציאת מצרים נכנסת בנו. בליל הסדר הקב"ה ילוש ויאפה את לבנו כך שנסתובב עם געגועים אליו כל היום ונימשך אחריו אל המדבר. נגלה שיש דברים שאנחנו אוהבים יותר מאוכל… בבת אחת ניעלם מהעין של הגוגל.

הלו, יריד החירות, אנא אל תחלוף בכזו מהירות,

אדון הזמן הבה נגיע לפשרה, אחרת לא נוכל לעכל את כל מה שקרה,

הו, מוציא ממצרים, מעולם עד עולם אתה אל – רחם על נגופי כהות וערפל,

הו, הפוקד את הארץ הדלה – האר עוד את האפילה!

ואני מנסה להמחיש לעצמי את חג הפסח, הנה אחד האופנים:

הבה נחשוב על עיר אחת בלב איזור מוכה ערפילי-עד שיושביה לא ראו אויר צלול, אפילו לא של לילה בהיר, כלומר, דווקא כשהשמש זורחת הערפילים מתעבים…

והם מתאמצים להחזיק בחיים ולשרוד למרות התנאים הנוראים. המועקה בוודאי מכריעה רבים והייאוש פוער את לועו, אך רבים מתגברים להאמין למה שקבלו במסורת מדורות קודמים: 'שיבוא יום והערפל יעלה ואז יראו ירח וכוכבים ולילה בהיר, וגם יראו למרחק של כמה מאות מטרים, הם יידעו להכיר קצת גם את המקום והסביבה בה הם חיים'… הם מאמינים באמונה שלימה שזה אכן קרה בעבר ואף הם יזכו לזה כאשר יגיע הזמן המיועד. כך הם מאמינים, יום ושנה ודור עוברים והם מגששים בערפל את ימיהם…

והנה בא אחד נכבד ומבשר להם שזה מתקרב, השינוי הנכסף במזג האויר, אבל אז הערפל הופך כבד וסמיך מאי פעם והם כורעים תחת הדכדוך, והדיכאון עושה בהם כלה… והנה, הערפל באמת מתחיל לעלות והוא מתפזר, ולנגד עיניהם – הקרועות מאימה של אקסטזה – מעל העיר הולכת וזורחת מן גחלת זהב אגדית בוערת בשמי התכלת, הם בפנטזיה של צבעים ובסחרחורת של נפלאות, הם בהלם! הם לא ידעו מעולם על קיומה של השמש. הם גם לא ידעו לחלום על דבר כזה. הם כאילו נולדו אל מימד אחר, הם בעולם חדש!

יכול להיות שזה יעזור לנו להבין את אחד המסרים הנצחיים של חג הפסח, ואולי האדיר שבהם – לידת הדעת! התרת הספיקות! עליית פרגוד הטבע מעל מה שקורה באמת – ביטול ההסתרה. עצרו וחשבו על זה!

ויש עוד המחשות ומעמקים לחג הנורא הזה, העצומה שבהן היא זו של הנביא יחזקאל בציור הגביר – הגואל והתינוקת (המושלכת בביזוי וחוסר אונים וכל') – אנו מזכירים את המשל הנפלא הזה בהגדה של פסח והלוואי שנזכה לעבור עליו עוד פעם עם אחד המפרשים. אשרינו!

הרב ש.ר. הירש מתפלא איך זה שלא התנגדו העברים להשלכת ילדיהם אל היאור? מה בדיוק קרה שם? הם הרי היו מרובים וחזקים מן המצרים כפי שמעיד פרעה באוזני יועציו. התקיימה בהם הרי בירכת השם: 'פרו ורבו… ויעצמו במאוד מאוד', כלומר, גם רבים וגם חסונים, אז מדוע הם נתנו למצרים לעולל להם זוועות כאלה? הוא, הרב הירש, נשאר בצריך עיון. אבל התשובה כפי שעולה ממאמרי הזוהר וחז"ל היא שהם היו נתונים תחת כישוף, כישוף כבד של חרטומי מצרים. אלה כוחות המשבשים את מצב הרוח הטוב ומזרימים אל הלב מחשבות של ייאוש ואזלת יד: 'זה לא ילך', 'אין לנו כוח נגדם', זה ייכשל מיד', 'הם מסוכנים, הם כל יכולים' (האם אנו בימינו מחוסנים בפני כוחות מרושעים דומים? או שאנו עושים רצונם מבלי שנדע, לקוחים אל השחיטה?)… הם היו בטוחים כשמש בצהרים שיש נחשים איומים בחוץ, אורבים לכל הפוסע החוצה. היו בטוחים שאין כל אפשרות לעבד להימלט ממצרים. זה יגמר לאלתר באבדון נורא. זה היה מבעבע בנפשם… מידת הדין רצתה להשאירם במצרים לנצח…

אבל יש רחמנים עצומים כמו משה רבנו שמרחמים על כל כבש תועה כל שכן על אח ואחות יהודיים משועבדים. הם מעוררים רחמנות עצומה בשמים עליהם ועלינו, והם עדיין אתנו… אז האמן באמונה שלמה שליל הסדר הזה ישנה אותך! "כל דצריך ייתי ויפסח" – יבוא ויקפוץ אל התחלה חדשה, ידלג מעל כל המעכבים!

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345