יום שלישי, הייה דורשי ומבקשי, והרחק את ייאושי!! כ"ח באדר. והכח שלו יתב' אתנו היום ע"פ אינסוף סימנים.

בס"ד

יום חדש עלי אדמות, ואנו תלויים בין תהומות. רסיסי סלע בתוך אי-מקומות… אבל אנו בחיק יודע תעלומות.

ניצולים, הא? ניצולים, נכון?

תודה, תודה, הידד! – ניצולים משממות העד!

אשרי מי שזכר הקב"ה גואה בלבו והוא מתמלא עונג, שירת החיים עולה מאליה: אשירה לה' כי גאה גאה, כלומר – זיו פניו גאה בלבי.

כי יש לאדם נשמה והיא ניבטת מפניו. היא צלם האל המסתתר באדם ופניו מבשרות אודותיה – בזמניו המאושרים חותם הטוב העליון הזה ניבט בהם. לכן רוחצים את הפנים בבוקר, לכבוד הפלא המסתתר בהם, ולעיתים אף קורן מתוכם ממש… ואם האדם יורד אל הבהמה, חלילה, אז הוא אינו מסוגל (וגם אין לו רשות) לחשוף, את פניו. לכן הוא כובש את פניו בבושה. הבושה היא כוח נורא. שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד… וזה גם אחד הפירושים למה שכתוב במגילה: 'ופני המן חפו', כלומר, נתכסו – באו מיד המשרתים וכיסו את פניו. כי 'באור פני מלך חיים', בראיית פני המלך מקבלים גל נפלא של חיים, והוא, המן, הרגיז את המלך, לכן אין לו זכות לראות את פניו – כלומר, להביט בצלם האלוקים הניבט באנשים שמולו (לכן אדם משפיל את פניו כאשר הוא מתבייש, ואת פני המן כיסו לגמרי).

אז יש לנו יום אמתי, חברים, יהי רצון שנמצא בו את שנפשנו מבקשת ולא נתור אחר זרועות השקר הסוגרות על לבנו בדמיונות של עונג או פחדים, אותן זרועות המזרימות בנו את הפולסים של תת ההכרה נגועת הגאווה והתאווה שאנו זונים אחריה. אבל צריך שנדע שגם היא והתמכרויותיה משל הם! ונושיט יד אל הנמשל – אל התענוג (שעין לא ראתה…) השמור לשאפתנים האמתיים. היום הנאה הזה הוא מקדמה נדיבה למקצוענים – לאלה הבנים שנגמלו קצת מהבריכה של הקטנים.

ויש לנו רגעים חדשים היום וגם מחשבות חדשות רעננות מהאין הנצחי, זה שלנו, אבל יש לנו את הבחירה לשפוך עליהם את המריצה המלאה פסולת מאתמול, או ליטוש את המריצה ולהיכנס חדשים אל השער שנפתח…

אנו על סף לידה חדשה של האני שלנו. התחדשות גילוי הדעת הישראלית שבכל שנה ושנה – פסח! אנא, אבא, תן בנו כוח לפעול – בתוך העול!

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345