יום שני, ה' צלי על יד ימיני, רגליי ארצה, ולבי אל מגיני. יום כ'וסית ו'ויסקי בניסן! (צריך לפעמים)

בס"ד

קראתי פעמים אחדות באיגרות של הרבי מחב"ד, זת"ע, שכתב לאלה הרחוקים מתורה ומצוות ומתעניינים בזהותם, מנסים להקשיב מה אומרת להם יהדותם, מנסים לרחרח מרחוק את עולם התורה, שהדרך הנכונה להתקרב אל הקב"ה היא להתחיל לקיים מצוות בפועל. כך היא עצתו של דוד המלך: 'טעמו וראו כי טוב השם'. חבל על ההיסוסים וההתלבטויות, הדיבורים לא יפתרו ולא ממש יעזרו כאן, אלא מה? טעמו וראו: עשו והווכחו. עשו ותיראו מיד שמדובר במתנה אמתית. בדרך שכולה חיים. מי שטועם, כבר יידע להבא להבדיל בין הנאה שכלית או חושנית, או אפילו רגשית, של העולם הזה, לבין התענוג הטהור, דרישת השלום מן הנצח, שמקבל מקיים המצוות.

באמת הרבי צדק. כך, ויותר מזה, מרגישים בהתחלה. כאשר מתקרבים אל עבודת השם. זה חלומי. זה מטיס. זו חווייה השמורה לסופרמנים. אבל היצר נכנס למתכונת חירום ומוצא עד מהרה דרכים לצנן את כל העסק, והוא מצליח בגדול. אבל זה רק לזמן מה, עד מהרה הנשמה מוצאת דרכים להחיות את עצמה.

באמת, אין שמחה בגשמיות. אותו מגושם הלועג לאדם המאמין, הוא אמנם מרוצה וטוב לב כרגע, כל זמן שהולך לו, אבל עד מהרה מתחיל להיות לו יותר קשה ויותר קשה עד שנהייה אצלו בלגן רציני ואז הוא מתחיל לחפש נחמה, הולך ומחפש עד שמגיע אל מעיינות המרפא של דברי הצדיקים. הם, ספריהם, דבורי תלמידיהם… עולם חדש, עלתה השמש על נוף מבטחים.

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345