יום השישי כ"ו תשרי. ר"ת: כ'תיבה ו'חתימה, ושבוע חופה, הכל שמור בקופה!

בס"ד

מתוך יומן חשבון נפש של הימים האלה

ההקפות הראשונות ב 'יחווה דעת' היו לא מהעולם הזה. אתה ריחמת, אבא, כמו שמעולם לא ריחמת. אתה ברכת והארת בלבי וברגליי ובנפשי כמו שמעולם לא ידעתי וחשתי. ושמחתי וברכתי על חלקי הטוב… ידעתי לראשונה, במעין רוח עילאה ועד לשד העצם עד כמה אני עפר מגושם ומכוער, חומר גלם, והנה אני עם ספרי תורה סביבי ובית מדרש מלא אוהבי תורה מכל הגילים… והספרים לוחשים אלי ואני מעביר בדעתי את הכתוב בם ולבי גואה ושפתי שואגות תחינות אליך, השם, והודיות… ואני יודע שאתה מאיר בלבי המגושם ומעניק לי רגעי שיא של קדושה ודביקות והשגות נצח… מה טוב חלקי, כמה רחמים, כמה קרבה מוענקים לי, אתה קרוב לקריאותי ואין לי לדאוג כלל. אתה שומע אותי! אתה תמיד בעזרי! וראיתי עד כמה מגוחך כל הכעס על (…) וכל התחבולות שלי לשנות כיוון, עד כמה זה ילדותי, מיותר ואווילי. עולם ענק של קודש מחכה לי. מעשים נפלאים, אמתיים כל כך מחכים לי, הם שייכים אלי, השאר טפל…

ואני מביט אל הרוקדים ורואה את הצעיר לבית (…) מחבק את התורה באושר ובנעימות אמתית כזו שאי אפשר שלא להביט כמהופנט, ואז אותו אברך (..), שהיה אורח במניין, בעת ששרו 'הללו קודש קדשים קדוש ומהולל השם' החל לקפוץ כמחושמל… ואחר כך כאשר הגיע הספר לידו לא הרפה ממנו וכשהחזירו את הספרים נשאב יחד עם ספר התורה בידו אל תוך ארון הקודש… בקיצור קבלתי 'גדלות' שמעולם לא חוויתי, ורציתי רק את זה!! ואנו חוזרים הביתה מאושרים, מאושרים, וכך עד חצות הלילה עדיין בגדלות.

בבוקר, המניין מתקדם כתיקונו ולאחר סיום התפילה, כאשר הציבור ירד לקידוש ההמוני בקומה התחתונה, גמלה החלטה בלבי ללכת לד"ר באקשט לראות את שלומו ולקדש שם (אם הוא במידת הבריאות לקיים את מנהגו). והיה נפלא שם, אינטימי ומיוחד, ושתיתי והשתכרתי באופן נפלא וחזרתי להקפות ביחווה דעת והייתי הולך ומדבר אתך, מלכי, אבי, מושיעי, ובקשתי על קרבתך ואתה נתת שמחה בלבי וקלילות ברגלי ונתנו ספר תורה בידי והתורה נחה והתרפקה על כתפי וידעתי כי הוא זה והייתי סחרחר מאושר ולאחר זמן פרשתי אל ההקפות שב'דאבח' (הבטחתי שאגיע) וזכיתי לעוד כמה דקות של אמת וסיחרור כאשר רקדנו לבדנו, ניסים לביטן ואנכי, לפני הפרוכת, לאחר שהציבור עזב, וצעקנו בשירה 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא'…

והמנחה באמרי שפר, תפילת החג האחרונה, היתה רטובה… אמתית… ויצאו להם הימים הנוראים, נוראים, אבא, הוי אבא, נוראים, האלה. אוי, אוי, אוי.

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345