יום י"ז בתמוז – צער מר שלא נגמר… אבל לא מאוחר…

בס"ד

הקב"ה עדיין אתנו?

הנה, תחליטו אתם.

טרי מהתנור! ידיד יקר שמזמן לא ישבנו יחד הגיע לביקור. הוא אינו שומר מצוות, ואנו יושבים ומגששים איש לקראת רעהו. בקבוק הוויסקי שיוואס (משיוואס נפש) שעל השולחן אמור לעזור לנו, והנה דפיקה בדלת… נער צעיר, ילד בן 11 בערך, מילדי השכנים, בהיר, חביב, חייכן, מבקש להשאיל לו (עבור אמו) רום שקוף… אשתי כבר ישנה לגמרי, ואני שואל אותו מתוך ערפילי הוויסקי:

'אתה מתכוון לבקבוקונים הקטנים האלה שמשתמשים בהם לאפיית עוגות?'

'כן!'.

אז אני אומר לו, 'שמע אין לי מושג איפה הפריטים האלה במטבח, את זה אשתי יודעת והיא לא פה. וגם, אני לא יודע אם יש בכלל… לכן תתפלל, חבוב, תתפלל! זה מה שצריך עכשיו!' ואני אפילו לא בטוח שאני מתכוון ברצינות אבל אני מתחיל לחפש באופן מנומס, בלי כיוון מעשי, פותח ארון סתם, ואחריו עוד ארון, וקורא אל הילד (הוא נשאר סמוך לדלת) בקול רם, טיפה משועשע: 'אתה מתפלל? התחלת להתפלל?', והוא עונה לי: 'כן!' ואני מרגיש שהוא באמת התחיל (הם משפחה יראת שמים)…

ולמרות שלבי עדיין מתבוסס בבוץ כפירתו, הנה, התחדש בי איזה זיכרון עמום לגבי הבקבוקונים, וידי נשלחת כאילו מאליה אל ארון אחר ומוצאת שם מאליה את הקופסא עם הבקבוקים האלה, רק שהם כולם בצבעים שונים… ואני מביא אותם אליו ואומר לו, 'זה אלה, נכון? אבל הם לא שקופים! רגע, אני חושב שיש כאן עוד…' ואני ממשיך לחטט בתוכם, ושם מונח לו בקבוק רום שקוף לאפיה… מה אתם אומרים, צירוף מקרים??

תגובות

  1. אוהב נאמן הגיב:
    אוהב נאמן

    אני אומר יישר כח!

    פשיטא שלא צירוף מיקרים! יישר כח!


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345