יום שבת על כל המסך – והלל מארץ יצמח! כ"ו כסלו – נר שני, ואני לא יווני!

בס"ד

כמו כולם

בתקופה האחרונה יצא לי לדבר עם כמה חברים לאחר שנים רבות שלא התראינו והייתי ער לגבי השינויים שחלו בנו, או שהיו אמורים לחול בנו, והנה, אני מגלה שבאופן מפתיע למרות הגילאים המתקדמים, הלב עדיין נוטה לתור אחר תשוקותיו ודמיונותיו שמאז, עדיין שבוי (מי פחות מי יותר) בבוסר מאווייו משנות הנעורים, איזו פשלה. אנו אפילו מנסים להסוות את זה בדרכים דומות, וזה הטריד אותי. מה? עד כדי כך אנחנו יצוקים מאותו בצק? איננו שונים אפילו במעמקים הצנועים? נגררים אל אותם דמיונות? מתנחמים, בלי שנדע, ברפרטואר זהה הנכנע לעריצות הגוף… ממש הלם. כמה מאכזב! הייתי בטוח שכל אחד משהו מיוחד. הייתי רוצה מאוד להיות משהו מיוחד.

פעם ראיתי סרט בשם איילנד (אי, באנגלית). העלילה היתה אודות מן חווה לפיטום חלקי חילוף של אברים, מן פרויקט עתידני המייצר כפילים (לאותם סלבריטיז העתידים להזדקק להשתלה שיכולים להרשות זאת לעצמם) ואותם משובטים היו בני אנוש לכל דבר, אנשים כמונו (זאת כדי לשמור על רעננות האברים המיועדים להשתלה, וללא ידיעת הרשויות והלקוחות) והם, המשובטים, לא ידעו מאומה על מוצאם "המדעי" ועל גורלם המתקרב… מזעזע! והיו מספרים להם סיפור אודות איזה אי-מקלט דמיוני שאליו הם עתידים להגיע על פי הגרלה (ובאמת הם היו מובלים לשחיטה) והיו מספרים להם שהם פליטים, ניצולי שואה אקולוגית שמכחידה את המין האנושי, והיו שותלים בהם 'זיכרונות' כלומר, זהות 'פרטית', מתוך רפרטואר, חוזר על עצמו, של זהויות. וזו הנקודה שאליה אני מכוון! – האם שתולה בנו איזו מתכונת של אישיות "פרטית" שלמעשה היא בעלת כמה ווריאציות מוכרות, ונדמה לנו כל הזמן שאנו מיוחדים?

ויותר מזה: אני זוכר פעמים, כאשר נפגשנו כמה בני משפחה וידידים, שאחד מהילדים ביקש מכולם לחשוב על מדינה או על בעל חי המתחיל באות מסוימת באנגלית, או על צבע, משהו כזה, מן דומינו של שאלות-בקשות, ולבסוף התגלה שכולם חשבו על אותם דברים ממש. על אותה מדינה, אותה חיה, אותו צבע, והשואל ידע זאת מראש. הייתי בשוק. מה קורה פה?! איזו פשלה!!

ופעם אחת היינו כמה מורים בחדר מורים, והיום, כידוע, יש מחשב בכל מקום, ואחד המורים הצעירים אמר: 'רוצים לראות משהו מאתגר?' והציג בפנינו סרטון ביו-טיוב שבו מבקשים מן הצופים לספור לעצמם כמה פעמים קבוצת נערים מעבירה כדור צבעוני גדול מאחד לשני. כלומר, בודקים את כושר הריכוז והערנות שלך, יעני, ורוצים שתספור כמה פעמים הכדור עובר מיד ליד. ואתה עוקב אחר הכדור בתשומת לב עצומה וסופר לעצמך, ולאחר דקתיים זה מסתיים וכל אחד מאתנו מכריז על התוצאה: זה קיבל 11 וזה 12…. ואז המנחה בסרטון שואל את כולם: אגב, שמתם לב לדוב שהסתובב שם?

מה??

איזה דוב?? מה, דוב?!

או. קי. צפו בסרט שוב וראו אם יש שם דוב.

וצפינו בסרט שוב, הפעם נינוחים, ותוך כמה שניות בחור גבוה בחליפת דובים שחורה של פורים, עם ראש דוב אורגינל, מקפץ שם מילד לילד, רוקד במעגל ועושה תעלולים דוביים משך רוב זמן הסרטון ויוצא… ואנחנו לא ראינו ולא ידענו מזה כלום! לא היינו שם בכלל. זה עבר דרך כל הנקבוביות של החושים ללא עקבות! מבהיל! אף אחד מאתנו לא היה שונה. כולנו הגבנו באותו אופן!! (אחר כך למדתי לדעת שבפסיכולוגיה התופעה הזו נקראת: selective attention)

אז אני נותן לכל אחד מאתנו זמן ומרחב לעכל את ההשלכות של התופעה הזו. לדעתי, הן מרחיקות לכת. בדרך כלל נוטים לשכוח מזה מהר… כלומר, מה שיוצא בסוף זה ששוכחים מזה וזהו. ממשיכים. כאילו זה היה סתם קוריוז. אבל זה לא! שוב אני שואל: אנחנו מיוחדים או שאנחנו פריטים דומים באיזו מצגת סטטיסטית עם מרווח של 2-4 אחוז טעויות? האם התנהגותנו צפויה כמעט לחלוטין כמו שמעידים הסקרים בבחירות, או היא בת חורין?

טוב, זה ברור שבדברים רבים אנחנו דומים ובדברים אחרים כל אחד מאתנו מיוחד. כך מן הסתם תאמרו. מה אתה רוצה? מה אתה עושה גלים? זה ידוע שפעמים אנחנו שטנץ ופעמים אנו מקוריים! אבל זה לא מספק אותי. כי, מניסיוני כמורה, ראיתי שניסיונות הנערים והנערות להיות יצירתיים ויוצאי דופן  גם הם חוזרים על עצמם ושואבים מרפרטואר קבוע. משתבצים למתכונת מוכרת. הם, הצעירים, לא יודעים את זה. איך שרו פעם הסטונז:  ‘Doing things we used to do, they think are new’ משהו זוכר עדיין את השיר הזה (As tears go by)?

ובכן, לפני כעשרים שנה (וואו, איך הזמן דוהר) הכרתי בעל תשובה מופלא ממקסיקו. באותו הזמן הוא היה מרצה פופולרי ב 'ערכים' וקראו לו הכומר שהתגייר. באמת הוא לא היה כומר. הוא היה בחור מקסיקני שהתכוון ללמוד בסמינר קתולי לכמרים על מנת להיות כומר ואולי אפילו התחיל אבל עד מהרה היהדות קראה אליו מרחוק והוא נמשך אליה כגחלילית אל הנר. באותם ימים הייתי אחראי על פעילות קירוב בגילה והיה לנו שם מרכז קירוב תוסס והזמנתי אותו להרצות ולספר לנו על דרכו אל היהדות (במסיבת מלווה מלכה). ובכן, כדי שנוכל להתחיל בזמן (זו היתה שבת קיץ שיוצאת מאוחר) הוא התארח אצלי בשבת עם שניים מילדיו (התברר גם שאני מכיר את אשתו – תלמידת סמינר מיוחדת מן הדרום – ולאחר שנים, גם לימדתי את אותם ילדים). בארוחת השבת שאלתי אותו מה הביא אותו לרצות להיות כומר? הוא הרי לא גדל במשפחה נוצרית דתית? הוא סיפר לנו שהוא היה נער מקסיקני כמו כולם והלך עם חבריו למסיבות ופעילויות חברתיות רבות וראה שכולם עושים אותו דבר, חושקים באותם תענוגות, נתונים לשליטת אותם דחפים, יורדים אל אותו שטאנץ של הנאות זולות, והוא כנער רגיש מקטנותו פשוט לא רצה להיות כמו כולם. כאשר ניסו להפציר בו, לגרור אותו, לעשות כמותם הוא אמר להם שהוא רוצה להיות מיוחד ואם הוא ילך עם הנערות כמוהם וכל' הוא יהיה עותק משעמם של הסדרה. אז הוא החליט לשמור על עצמו ורצה להתקדם עם זה…

שמעתם?!

שימו לב! חייו קיבלו תפנית מקורית, תפנית גואלת לעתיד לבוא, לא בגלל שהוא סוג אחר משונה בנפשו, אלא בגלל הרצון החזק שלו לא להיות עותק של תרבות עריצה. אם כן, הוא החליט ללמוד לימודי דת. ואנו שמענו כולנו במרכז שלנו את סיפור דרכו המדהימה אל היהדות. כיצד אנו נראינו בעיניו מבעד לעדשות הנפש של גוי. כיצד אנו מיוחדים ואיננו יודעים זאת. זה היה מרתק. היינו עם פה פתוח משך שעתיים. כל הכבוד לידידי, גר הצדק הזה.

אם כן, זה הכיוון. זה הכיוון וזו הגאולה. באמת כאשר אתה באחת הווריאציות של הרצונות של החומר אתה ממש צפוי. הנתיב בו תבחר להגשים את מאווייך כבר טושטש מרוב נעליים שדרכו בו… אך כאשר אתה מנסה להתכופף בפני התורה, לעשות את רצון השם בכל צעד וצעד, רגע אחר רגע, בעוד אבר ועוד אבר, אז אתה נשלף לאט לאט מהבצק האנושי ההמוני והופך להיות יצירה מיוחדת, בלעדית, בלתי ניתנת לחיזוי בסקרי דעת קהל או בתכניה של היצר הרע. אתה יוצא מרשימת הפרופילים הזהים שלו עם הווריאציות הקלושות שגם הן חוזרות על עצמן…

ברגע שאתה לא רוצה להיות שום דבר, כלומר, לא עסוק ברצונות אחרים חוץ מהרצון להיות כרצון השם, אז אתה נהיה משהו שאין לו תחליף, אין לו אפילו הגדרה. וזה נפלא ואמתי כל כך. אכן זו יד מושטת לתהילה! תהילה שבאה ממילא, בלי שתזכור שיש כזו. אבל אם אתה כן רוצה להיות מישהו, אז למרות שאתה תשתדל להיות מיוחד אתה תמצא את עצמך מוקדם או מאוחר באחת הגרסאות של 'יוצאי הדופן' הרבים שחשבו ועשו בדיוק כמוך… הגוף וכל תפנוקיו, בכל התחפושות, תמיד סוחב אותך אל טשטוש הזהות הפרטית שלך ואתה נקלע אל אחת מהאופציות הידועות בסלסילת התגובות. מעשיך, דיבוריך ואפילו מחשבותיך ידועים מראש. ניתנים לחיזוי נטו. איזה פשלה.

תגובות

  1. gs הגיב:
    gs

    מעורר השראה

    זה מאוד מעניין, דווקא כאשר אתה מתבטל לה' אתה הופך לדבר מקורי – זה ממש הפוך מהנטייה הטבעית.
    גם הנשיאים – כולם הביאו את אותו הדבר, אבל כל אחד מהם היה אדם אחר, עם לב אחר וכוונה אחרת. אם כן, אין חדש תחת השמש – החידוש תמיד יהיה בפן הרוחני.


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345