יום השישי, הכל מוכן? בישולים, שולחן לבן והלב כמובן? ה'רפתקה בחשוון!

בס"ד

 "בלי מילים" – קוריוז (מימי תחילת החודש)

ליד המעקה של השטיבל, זה הצופה אל הרכס ממול, 'מבשרת ירושלים' עם העמק של בית זית והאוטוסטרדה החדשה עם שני ערוצי פנסים מאירים (אדום ולבן) זורמים מעלה ומטה ללא הפוגות – ליד המעקה הזה עומדים בדרך כלל אנשים ומביטים בשקט אל יפי הארץ… אולי הם ממתינים למניין, לעתים מעשנים סגריה, שמא לוקחים פסק זמן של דקה או שתיים ממרוץ השבוע… שם עמדתי גם אני במוצאי שבת, אחת השבתות, מביט במנוחה אל הוד הסתלקות השבת, פני כולנו אל המערב…

והימים ימי תחילת החודש ועל המדרכה, כמה מדרגות מתחת למפלס המעקה, מתהלך לו בחור בחיפזון אנה ואנה, סדור פתוח בידו ומחפש משהו בשמים מעל ראשו. הוא היה גבוה, חבוש כיפה סרוגה גדולה המודיעה על משהו באותיות גדולות, פיאות לא מסודרות, מכנסי ג'ינס וחולצה לבנה, נראה חדש בעניינים, וכאמור טרוד לגמרי…

הבנתי לפתע שהוא מחפש את הירח! (גם אחרים ראו את הבחור אך לא נפל להם האסימון כי זה לא היה עד כדי כך ברור) הוא רוצה לקדש את הלבנה. הוא אשכנזי והם נוהגים לקדש החל מתום שלושה ימים לאחר המולד, והשלושה עכשיו חלפו והוא מחפש את הירח… הוא חושב שהמגל הזעיר, המאיר, התחבא לו אחורי העננים מעל ראשו… הוא לא יודע שכל כך מוקדם בחודש הירח עדיין נמצא סמוך לשמש, עדיין לא ממש התרחק ממנה אלא עוקב אחריה מקרוב, ומכיוון שנסיכת אורו לא מזמן צללה אל מעבר להרים הרי הוא נמצא מעט למעלה ממקום העלמה, שם במערב, מעל נצנוצי האורות של מבשרת ירושלים, מעט מעל ראשי ההרים…

התבוננתי בבחור… וכשהוא עבר על פני, פניו מביטות אל הגבהים, צקצקתי לו באצבעי. הוא עצר ופנה אלי ואני, בידידות, בתנועת אצבע קלה, הצבעתי אל המערב – תנועה קלה אך משמעותית – הוא מיד פנה לשם ומצא תוך שניות את שביקשה נפשו, צף לו בבדידות זוהרת מעל ההרים ומתכונן לגלוש אל תחת האופק… הבחור נדרך כולו והתכונן לברכה, ואז, עצר, נזכר, הסתובב אלי ובחצי חיוך נבוך אותת לי שהוא מבין את מה שהיה בינינו והוא מודה לי… ואני בהבעה נדיבה של נסיון חיים ובגרות נדנדתי לו בראשי שהכל בסדר ואין על מה…

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345