יום הששי בטבת! אירוע אנושי, או תעתוע רב חושי?

בוקר טוב לכל המבקרים באתר, המלאכה מרובה והזמן קצר, יש המון להספיק, והגשר הולך וצר.

אמת, טלטלות סוחפות אותנו מצד אל צד. הבה נחזיק מעמד. שבת מתחילה לטפס שוב אל ראש המצעד! אפשר שיהיה יום מיוחד, אפשר שיהיה יום תהילה כאן ובעולם המיועד…

כאשר אני אומר ש 'אני בעד – שיהיה יום מיוחד', אתם חושבים שזו מן תעמולה נודניקית, כי כל יום אומרים אותו הדבר ולא קורה כלום. זה, חבריי, הבל הבלים. קורים כאן המון דברים, נפלאים אף גדולים, רק שאנחנו עצובים מדי, לא רגילים מדי, לכן עצלים, ליהנות מהם. יען כי עדיין לוזרים אנחנו. ובכן, לוזרים אחים, רב שבענו מרורים, הבה נצעק טוב טוב אל השם שיברך אותנו בכמה רגעים מאירים. הנה, הביטו! עדיין מנצנצים אצלנו כמה אורות בעיניים. מזכרת מחנוכה. מן זיקים של קודש בלב החול. אם למדנו לעשות את זה עם כמה טיפות של אור, להביא אותם אל המימד השמיני, אנחנו מסודרים. זה ילך ויגדל עד שהכל יהיה קודש, אמן!

ועכשיו אל הפרשה – יהודה ויוסף: יהודה ניגש אל יוסף ומתחיל לדבר אליו דברים פשוטים, אנושיים, הוא אינו יודע מראש מה הוא עומד לומר, הוא רק יודע שהוא חייב להגיע אל לבו של הרודן המצרי ולהציל את בנימין. הוא מתקדם בזהירות עם דיבור ועוד דיבור, מדבר יותר אל השמים מאשר אל המצרי, והוא הולך ויורד אל תעלומות לבו של המצרי והנה… לא יתכן…לא בדמיון אפילו… האדם הנורא, המסוכן, האכזרי הזה הוא האח האבוד, האומלל, הכואב… יוסף!

יהודה פיצח איזו כספת שהיתה גנוזה במעמקים ואהבה עזה פורצת! הכל מוצף אהבה, הכל התהפך!

ובכן, מעשה זה של יהודה מתואר במדרש בלשון ציורית: 'יש באר חפורה בשדה והיא עמוקה מאוד, יש בה מים חיים, צלולים, וגם דלי יש בצד אלא שאין דרך להגיע אל המים – אין חבל. הכל צמאים לשתות. מה עושים? והנה הגיע אחד בעל תושייה והביא פיסת חבל וזה לא הספיק. הלך וקשר עוד איזו חתיכת בד וזה עדיין היה רחוק מהמים, הלך ומצא עוד חבל ועוד חבל ועוד שרוול ועוד סדין, וקשר זה בזה עד שהגיע אל המים'.  

כך מבין המדרש את הפסוק היפה במשלי: 'מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה'.  

והנמשל: עמוק בלבו של כל אדם מסתתרת עצה עמוקה, נחמה נפלאה, הדרכה אלוקית, היא מאור פני השם ממש, ואיש תבונות ידלנה. כלומר, אדם בעל תושייה, לא בטלן, אחד המאמין לחז"ל, מאמין לדברי הצדיקים, מאמין לפסוק במשלי – יודע וודאי שיש אוצר כזה מסתתר בלבו. והוא גם ימצא את הדרך להגיע אליו: עוד דיבור, עוד אנחה, עוד תחינה, ועוד דיבור, והפעם כבר יותר עמוק, יותר אמתי, ועוד אחד ועוד דמעה ועוד ריקוד ו… השמיים מתגלים! נשקפים במים החיים! הנוף משתנה! הוא מוצא את שאהבה נפשו. מחזיק בו ולא מרפה.

יש השם בקרבנו. אנו יודעים זאת מן התורה. אנו קרויים יהודים, כלומר, עם האמונה והתושייה של יהודה. ואנו אנשי תבונות ורוצים להגיע אל האחד והיחיד המסתתר בתעלומות שם, לישועתה לנו, להחייותנו כהיום הזה.

תגובות

  1. gs הגיב:
    gs

    מענג

    עשה רושם שלמצוא את החבלים הללו זה ממש חבלי לידה


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345