יום רביעי, כ"ט במנחם אב, אתה עוד פלא נשגב, הוצא אותנו למרחב!!

בס"ד

'לב רואה עקום, לב מבין עקום', זו המחלה הכי נפוצה בעולם. לנסוע בכביש חוצה חיים בלי שמחה זה כמו לנסוע עם צמיג בלי אוויר. זה לא הולך. הדאגות והאי יכולת להסיח דעת מהטירדות מוציאים את האוויר מהגלגלים. אבל זה יכול להשתנות: אפשר להמתיק את הדינים האלה! כאן פריצת הדרך! כאשר אתה מרגיש שאתה נסחף, או נדחף, אל המרירות או אל הדאגות צעק אל השם… 'אבא אל תעלים עיניך ממני. אתה וודאי רואה שהמוח שלי תקוע, וחלישות הדעת מאמללת אותי. אני מביט אל חיי ורואה חורבן במקום נווה ומשכן. אנא השב לי מהר את הדעת אבא! אנא, הצל אותי מן הדמיונות המטורפים האלה ורוח השטות הזו. הצילו!'

הצעקות האלה מוציאים את האדם מן המרתפים התת קרקעיים של מצב הרוח. מי עדיין זוכר כיצד החיים הטובים שלנו היו כאשר ישבנו עם חברותא בישיבה והוא צעק ואנחנו צעקנו וכך התבררו חיים טובים של שכל ער. וכך גם כאשר הציבור צועק בתפילה… זה מחזיר חיות לאדם. כל כך הרבה אנשים מסתובבים בדכדוך סמוי אין אונים. כלומר, אין להם כמה תחבולות מזומנות שהם רגילים לשלוף מיד, שיעניקו להם שמחה וחיות, רפרטואר של כמה דברים שעוזרים על המקום, כמה טריקים פשוטים שיסירו את המחסומים מהכניסה לאוטוסטרדה של יום חדש.

'אבא! באיזה גלות אני?! למה זה קורה לי כל הזמן שאני נופל שוב ושוב אל העצבות והמתח הזה? היכן רוח החיים שלי? היכן השמחה במצוות שלי? היכן התמימות שלי לקיים עצות בדוקות? הוי, אבא רחם עלי, רחם עלי, חבל עלי, הדאגות אוכלות אותי בחינם, הוי, אבא איך זה שאני נותן לזה לקרות עוד פעם ורק מביט מן הצד איך נשרפת לי שעה ועוד שעה, הזדמנות ועוד הזדמנות, יום אחר יום ולא נבהל ולא זז לעשות משהו? לא חוזר אל החיוכים? מאיפה השיתוק הזה? איך קרה הכישוף הזה?! אנא, אבא, אנא, נתק את הכבלים האלה של הדמיון, אנא, עכשיו, אבא. אל החיוכים… אל החיוכים!

והיום יום רביעי. והמאור הגדול והמאור הקטן סובבים מחדש עבורנו. 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345