יום הששי, י"ג באלול תשע"ט! ר"ת: גן ילדים!

בס"ד

נכון, גן ילדים זה דבר נחמד מאוד, אבל לא למבוגרים.

האדם חושב שהוא יכול להתעלם מקולות הלב העדינים שאומרים לו שלא יתכן שלא תהיה איזו תעודה לאדם, שלא ייתכן שלא מבקשים ממנו איזה דין וחשבון… חושב שיכול לומר לעצמו: פקוק את האוזניים, הורד את המתגים, דומם את ההיגיון, קשור מטפחת על עיני הנשמה, שחרר את כל הדחפים, הייה טבעי, מחוספס, אימפולסיבי, מבעבע בתאוות, נמרץ בתכניות אישיות…

זה לא ילך! זה אולי ילך לזמן מה כדי שתישאר הבחירה, אבל אז מתחילים לשלם את המחיר! בהתחלה מנסים לעמוד בו, לספוג אותו, אך עד מהרה מתחילים לראות שזה בלתי אפשרי. זה לא הולך. חייבים להתחיל להתפכח מן החלומות המצוירים ולחפש היכן החיים האמתיים, לא אלה הנמכרים במחירי מבצע לדרדסים (ודרדסיות).

כאילו אפשר לאדם לרקום לעצמו מסכת חיים מערבית שקועה בדמיון תלת ממדי, פוסט עתידני, תעתועי מאפיי גבינה והרריי גלידה מאינספור דלפקים מסוכרים ומחול נצנוצי אורות לד מסביב, בלי שתקום עד מהרה איזו תופעה רצחנית ותקרע את שיראי הפנטזיה המכסים את הערים המדושנות… (כגון הרובוטים המסוממים של דאעש המשמידים ונשמדים עד כמה שאפשר). רק ראו את גלי ההגירה של המוני הפליטים שבאים ומפזרים את החלום הצבעוני של המסיבה האקסלוסיבית האירופאית… גם הם רוצים להשתתף… נשמע בדיוני. זה מה שהאדם הביא על עצמו.

ציבור בלי תורה הולך ומאבד את האינסטינקטים של ההשרדות שלו. מתבוסס בצרכיו המידיים, בגריפת הנאות והזיות. והמסוכן ביותר – נותן לחבורת עריצים, מושחתים עד השילדה, להנהיג ולהוליך אותו אל סוציולוגיה של תל נמלים. איזה מצב נורא. איזה מצב עלוב. איזו תעודת עניות לעם מסומם, לאנושות מסוממת. בא לי לצבוט את עצמי!

וגם הקב"ה נותן לדברים להיעשות בעולם כנגדם, נפתחות דלתות טומאה לכל הבאים, ושמיים מאיצים את הקצב עד שהכל מתבלבל. אחד המאפיינים של העידן המודרני זו התאוצה, הקצב של שטף המאורעות. לראשונה בדברי ימי האדם הוא מתבקש להסתגל לחיות על סביבון מנצנץ מסתחרר במהירות, קרוסלה דוהרת… איזה עונש. אין יישוב דעת, הולכת וגוברת להיטות אובססיבית לאקשן. והרעש הארור מושל בכל, מייאש את הכל, אין רגע שאינו נגוע בשאון צורם, מתח סמוי הולך ונבנה בנפש ללא הרף, הולך ומצטבר, בגלל הרעש הארור מכל הסוגים… אשרי אלה שזכו לחיות בחממה של שפיות. עד כמה אנו צריכים להיות כפופים בהודיה על אוויר שפוי שאנו נושמים, על רגעי שקט וישוב הדעת שאנו זוכים להם מידי שבת, מידי רגל, מידי תפילה…

ועוד מעט ונעמוד לדין על המתנות היקרות, נדירות, האלה – התמשכנה? התגברנה? התחדלנה, חלילה?

נשמע קודר? מדכא? הבל! לא נשכח שהיום, למשל, יום י"ג באלול, זו תזכורת יפה: י"ג מידות הרחמים! הן מאירות עכשיו. בימים אלה. זה גלגל הצלה ענק! אמתי! רק צריך לאחוז בו למען השם.

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345