יום חמשי, ח' שבט בעניין אהבת השם (א)

בס"ד

ועכשיו, אל אהבת השם

יש ספר שתמצא כמעט בכל בית בישראל ובכל בית-מדרש, ספר שהשפיע על דורות של יהודים ועל כל בחורי הישיבות, שמו: מסילת ישרים. והמשפט הראשון בספר (לאחר ההקדמה) מוכר בעל פה להמוני יהודים: 'יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו…'

כלומר, תחילת הכל שידע האדם עבור מה הוא חי. שיברר לעצמו עבור מה הוא לומד, עושה מצוות, מתאמץ, בונה בית – מה מטרתו בכל זה? יש לו שבעים שנה, מה הוא אמור להשיג בהן? אם אין לו מטרה הוא יעבור בעולם הזה כמו בעל החלומות – לא ישאיר שום רושם, כאילו לא היה…

ודע, אומר הרב נוח ווייברג זצ"ל, שבני האדם בנויים באופן כזה שאם יש להם מטרה ברורה – הם יגיעו אליה! הם יצליחו להשיג את מטרתם בין אם זה להיות נשיא האומות המאוחדות, גיטריסט ג'ז או מלך הפלאפל! אנחנו נבראנו ככה. זה חוק הטמון בטבע העולם! אלא שצריך לדעת מה רוצים. כי אם אתה לא יודע, אז דע שאפילו אם יהיו מודעות רחוב, שלטי ענק המצביעים על המקום שהוא התקווה שלך, הוא הנצח שלך, אתה פשוט תחלוף על פניו, אתה גם אף פעם לא תדע שהיית שם….

או. קי. זה משפט הפתיחה של הספר מסילת ישרים. אבל הוא לא עוצר כאן, הוא גם ממשיך ואומר מה המטרה! מה חובת האדם בכול יריד החיים הזה! נו, כמה הייתם נותנים כדי לדעת? איזה אוקיינוסים הייתם חוצים על מנת למצוא את התשובה? על איזה הרי חושך הייתם מטפסים?

והנה התשובה (והיא לא דעתו הפרטית – גם זה היה מספיק לנו – אבל הוא מצטט את חז"ל)'האדם לא נברא אלא להתענג על השם וליהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא.'

אין מטרה אחרת לבריאת האדם! אין כמה אפשרויות מוצלחות שזו הטובה ביניהן! אין הבנות חיים אחרות לגיטימיות… יש רק סיבה אחת, תכלית אחת והיא: להתענג על אהבתו יתברך… זהו! זו התכלית. בלעדיה אין משמעות לחיי האדם. שווא, דמיון, אבסורד.

ובאמת, התורה דואגת שלא נשכח את זה. זה מופיע, למשל, על כל משקופי הדלתות והשערים שלנו: "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

נו?

נו, מה?

נו, מה עתה עושה בעניין? איך אתה מקיים את את הציווי המיוחד הזה של 'ואהבת'?

רגע, מה אתה מתכוון לומר, שצריך גם לעשות משהו בקשר לזה? מה, לא מספיק שקוראים את זה בכוונה? רגע, אתה רציני?! צריך לקחת את 'ואהבת' כפשוטו ולעשות משהו בפועל ממש? לא מספיק לכוון את המילים? להאמין? לחכות בסבלנות שמשהו יקרה?!

מה אתם, הקוראים, אומרים? צריך לעשות משהו או מספיק לקרוא בכוונה?

אה, זה לא פר! אם לא מספיק לקרוא את זה פעמיים ביום היה צריך לומר לנו בפירוש שצריך גם לעשות משהו! היה צריך ללמד אותנו מה בדיוק עושים…

רגע! וכי הוא לא אמר? הנה: "והיו הדברים האלה… על לבבך… בשבתך בבתך ובלכתך בדרך… וקשרתם לאות על ידך… מזוזות ביתך ובשעריך". בוקר, ערב, בכל מקום שאתה מסתובב… קשור על היד, הניח על הראש מבלי להסיח דעת מהתוכן, מהאהבה… מה, זה לא מספיק מפורש?

כן… אבל זה לא ממש… זה לא באופן של חיוב… העיקר שאומרים את זה… כל זמן שזה על המשקופים במקום הנכון ובהידור הנכון זה עובד… זו הכוונה! שכל זמן שזה בתוך הבתים של התפילין זה פועל את הסגולה שלו והקסם עובד… מה, לא?!

עוד דוגמא: כתוב: 'ואהבת לרעך כמוך'! מישהו עושה משהו כדי לקיים את זה?? הרי אנחנו יודעים שאם נעבוד על זה, העולם יהיה עולם אחר לגמרי, נכון? נו, האם ננסה לעשות כבר משהו בקשר לפסוק הזה? לאהוב כמוך, כמוך ממש! האם ננסה לברר, להתקרב, להבין, על מה הוא מדבר? נראה פשוט שכוונת התורה היא שאני אהפוך להיות בן אדם שנותן ונותן ונותן אבל אני דווקא רוצה לקבל, לקבל ולקבל…

עוד דוגמא: התורה מספרת לנו בכמה מקומות שרבש"ע, צור התעלומות, אדון הכל, הוא אבינו מלכנו. האם נחייה לאור זה? האם נשאל את  עצמנו למה, למשל, אני משתעל? מה קורה כאן? למה הצטננתי? למה קשה לי כל כך ללמוד היום? הרי זה מה שאבי מלכי רוצה ממני, לא? אז למה…? האם אתה באמת מצפה לתשובה, אחי? האם השאלה לגיטימית? הוא אבא, לא? באיזה אופן תהיה לדעתך התשובה? בהתגלות? בהוקוס פוקוס?

אז הבה נחזור לנושא – אני שואל: הדרישה לאהוב את ה' היא אמתית או לא? אולי נאמר שהיא גם אמתית וגם לא אמתית? דחילק. זה שיגעון! אתה לא  יכול לחיות כיצור שפוי אם אתה סכיזופרן. אתה מתכוון לזה או אתה לא מתכוון לזה? תחליט! או. קיי. טוב, טוב… הוא אוהב אותנו וזה נשמע נפלא אבל זה לא ממש למעשה… זה רק מן משל… זה קשור לעולם הבא… בעולם הזה זה לא ממש ברור… כלומר, הוא לא רוצה לתת לנו יותר מדי כאן, נכון?

למה? זה מוגזם עבורו? הוא יפשוט רגל?

לא… אבל… הבה נאמר שזה מסטורין. כן, זה מסטורין!

אם כך, איך אתה יכול לומר שאתה לומד תורה? לומדים ולומדים ואת העיקר לא מבינים? מיסטורין… לא ברור… אז מה אתם כן יודעים?!

הבה, אם כן, נחזור חזרה לאמת: שכולנו יודעים שאם נעבוד, למשל, על 'ואהבת לרעך כמוך' (זה כלל גדול בתורה) זה ישנה את החיים שלנו, ישנה את הבנתנו בתורה, זה ישנה הכל – אז רק שנדע שלאהוב את ה' זה הרבה יותר עצום! זה כח כביר יותר לאין ערוך. כולנו יודעים: 'עבדו את ה' בשמחה' – זה ישנה את הכל! אתה תהנה, תתפעל, תלמד להעריך את מה שיש לך, תלמד ליהנות מעוד כמה רגעים של חיים, זה ישנה הכל. הכל! אתה תשיג דברים גדולים מאוד, תהיה בן אדם גדול מאוד, כל זה נכון, אבל לדעת בנפשך ובלבך שהקב"ה אוהב אותך… לדעת את זה באמת, באמונה שלמה, זה הרבה יותר עצום!

אם אתה יודע שהקב"ה אוהב אותך אתה תשאל למה אני עייף? למה המונית לא הגיעה בזמן? למה שכחתי את המפתחות? למה לא יורד גשם? למה אחרי אלפי שנות גלות יש עדיין יהודים מתייוונים שרודפים את ישראל? אתה תשאל את כל השאלות האלה וגם תקבל תשובות… אז קדימה, הבה נעשה את זה אמתי, נהפוך את זה לממשי! הלא תדע אחי, כי אהבה ה' זה התענוג הגדול ביותר האפשרי לאדם. איך כותב מסילת ישרים: " להתענג בהשגתו בתכלית התענוג" זוהי האהבה המחויבת!

אתה מחפש הנאה, תענוג, ספוק, חוויה, משמעות… זה המקסימום! לך על זה! למען השפיות, למה לא?! מה, אי אפשר לעשות את זה? למה אי אפשר?! מה קורה כאן, וכי זו מתיחה? זו דרישה שאי אפשר אי פעם להשיג?! זה מן קינטור או לעג מן השמיים?! הסתכל ברמב"ם, הוא כותב שיהודי צריך להיות כמו משוגע – מאוהב המהרהר כל היום באהובתו…

כן, אבל הכוונה היא לא ממש אלי…

אז למי הכוונה? לא לבנים שלו?

אבל אני לא יודע איך עושים את זה…

טוב, אז תשאל, חבוב. תברר, שאל את החברים, את הרבי, את הסבא וסבתא… אבל, תכלס, זו מצווה או לא מצווה?!

וכאשר אתה שואל, שאל כי אתה רוצה את התענוג הזה! לא סתם מתוך סקרנות, אלא כי אתה באמת חפץ לקבל את התענוג הזה. ולמה לא? למה לא?! זו המצווה הגדולה ביותר שאתה יכול לקיים! עם התענוג של אהבת ה' כל הברכות רודפות אחריך, מחפשות אותך… ולכן הוא יתברך ביקש מאיתנו לכסות האת העיניים ולהתרכז ולהרים את הקול ולומר בכוונה רבה 'שמע ישראל'….  וגם ביקש לחזור על זה בוקר וערב, וגם ביקש לכתוב את זה במזוזות ובתפילין… האין זה ברור שאם הוא ציוה לחזור על זה כל כך הרבה פעמים שהוא מספר לנו שזו התכלית… שזהו זה… שלשם אנו צריכים להגיע? וכי מה עוד היה צריך לעשות?

הו, אבי שבשמיים נישקתי את המזוזה, יופי לי, קיימתי את רצונך… היי, רגע, רגע, אולי תעצור רגע ותחשוב על זה שיש קב"ה והוא אחד ואין שום דבר חוץ ממנו והוא כל מה שקיים והוא כל התענוגות וההפתעות וכדאי לך, כל כך כדאי לך, להחליט להתאהב בו! (ואתה גם חייב!) זה תכלית התענוג. הוא יעזור לך. הוא וודאי ישבה את לבך…

עצור וחשוב איך לאהוב אותו בכל לבבך ובכל נפשך… עם כל כוח, ובכול הכוח – זו המטרה הסופית שלך. כאן חייך ימריאו. ימריאו, boy, ימריאו! הציפורים יקנאו בך, המלאכים יקנאו בך! ה' אחד, אין דבר אחר, זה התענוג! כי זה תענוג עצום לדעת שיש רבש"ע, וכוונת התורה בצוותה על הידיעה היא התענוג ולא סתם ההבנה. ואותו אחד נפלא הוא לא רק קיים אלא הוא אלוקיך!

זה תענוג לדעת שיש משמעות! לדעת שאין עוד מלבדו, שבאמת כל דבר אחר זו אשלייה. המסילת ישרים רק היה נחמד והסביר לנו שאם אנחנו לא יודעים לאן אנו צריכים לחתור, מה אנו אמורים להרוויח כאן, אנחנו נחמיץ את הרכבת. אפשר להעביר את כל החיים בלימוד ובשיעורים ובמצוות ועדיין לא לדעת מה כל העניין… כולנו יודעים שלמרבה הצער יש הרבה יהודים שמסתובבים עם מעילים ארוכים ועדיין נופלים למלכודת הזו, נכון? מה אתנו? האם נקפוץ לתוך המלכודת, ח"ו?

אם אנחנו עדיין לא לוקחים את זה ברצינות אחרי כל מה ששמיים טרחו ועשו על מנת להבהיר לאן אנו מיועדים, אין אנו יכולים להאשים אותו יתב'. המסילת ישרים רק הציג את זה בצורה שנוכל להיות מעורבים, בלשון שאולי יותר מחוברת אלינו, אך צריך לראות בעצמינו עד כמה זה גלוי ומתבקש… וכמובן, להחליט שאני רוצה את זה!

אני רוצה להמריא! ה' הוא צורי ואורי! הוא עשה הכל עבורי! הו, סליחה, אחי, חשמלתי אותך? החיים פשוט גולשים, ניתזים, ממני. אני רוצה הרבה יותר מאשר לקרוא את שמע ולנשק את המזוזה ודי…

החלטת?! מבטיח הרב ווינברג – יעזרו לך. בע"ה.

(ויש עוד. אי"ה, בפעם הבאה)

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345