יום ראשון, יצרנו ה' כבבת האישון. שבוע טוב. ח' ניסן!

בס"ד

חודש בלעדי, והשבוע החדש אור בעדי, סיכת זהב ועדי, יום ראשון ח' ניסן, אתה עדי, שרציתי שוב בכל מאודי…

בן אדם, יהיה מי שיהיה, הוא יצור פגיע ועראי הזקוק תמיד לעזרת מישהו גדול ממנו, כוח שאינו מוגבל כמוהו, שיציל אותו מתחושת היותו בר חלוף, מטולטל, חסר שליטה… אנשים חיפשו (ומחפשים) זאת בטבע, במדינה, במפלגה, בגיבור לאומי, באיזה עבריין שהשעה משחקת לו, בנבחרת כדורגל או באיזה פטרון עשיר… רבים מוצאים זאת במדע ורבים מוצאים זאת… באלוקים.

ואנו זכינו לדעת את האלוקים הזה!

נאמר בנו: 'אתה הראית לדעת כי ה' (אותו האל שנגלה אליך בשם 'הוויה') הוא האלוקים האמתי. הוא הפלא ופתרון החידה האינסופית הזו שכה רבים מבני האדם מחפשים. אתה זכית להכיר אותו ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני ובדביקות התורה… אך כדי לגאול את האדם באמת מתחושת חולשתו ובדידותו צריכה האמונה להתחזק עד שהיא מבשילה בלב האדם פרי של ביטחון! כלומר, תחושת היותו נישא עלי כפיים כגמול עלי אמו, מוגן ואהוב ומובטח בטובתו. מה? זה אפשרי? בטח אפשרי!

בימי הפורים עשינו זאת בהתחברות חיה אל מגילת אסתר. הנס הנפלא הזה שגאל את העם מתחושת הניכור והנטישה, תחושת היותם נידחים בארבע קצות העולם, והחייה אותו אל תחושת קרבה ואהבה עד שקיימו וקבלו, בלב ההסתר, את התורה ושמחו בה שמחת 'עד לא ידע' בחוצות שושן. לא יאומן כי יסופר הסיפור הנורא הזה.

ועכשיו, בימי הפסח, אנו עומדים אל מול לידת אור הדעת בכל הדרו! אשרינו שזכינו לשתות שוב מכוס האביב, להרים את גביע החרות, נעורים חדשים באוויר וגם בנשמה וגם על פני האדמה, ונזכה לשתות ארבע כוסות של גאולה, כאשר תתגלה אלינו השכינה במורא גדול וביד גדולה, תתנפצנה חומות מצרים ונצא אחר השם כרעייה אחר בעלה, הנה הניצנים נראו בארץ קול התור נשמע בהר ובשפלה, עת דודים היגיעה, נלינה בכרמים חבוקים וחשוקים, נשמותינו תצאנה במחול משחקים

הרב הירש אומר כאן:

'בסיס האמונה שלנו אינו בחקירות מופשטות ועיונים נשגבים בנושאים על-טבעיים כגון החיים שלאחר המות ומהות הבורא. כל זה מצוי, אמנם, ביהדות בבהירות, אבל הבסיס של היותנו יהודים מעוגן במציאות חיה אותה ראינו וחווינו באופן מידי ושלם, ולה אנו עדים מהימנים: 'עבדים היינו", אנו עצמנו! באופן הכי מיידי חשנו, ובעינינו ראינו, את מה שאנו מאמינים. אין לנו צורך בהשערות של חוקרים ובמסקנות הפילוסופים. בעצמנו "עבדים היינו… ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים, בפרעה ובכל ביתו, לעינינו". לעינינו! אנו רק צופים, לא יותר מזה! כי אין לאל ידינו לעשות מאומה להצלתנו, עבדים חסרי אונים גמורים היינו ונושענו על ידי כוח נורא ועצום שהתעלל בממלכה המצרית למעננו. ומאז… הנה אנחנו.

ואני ממליץ על המאמרים הנפלאים של הרב וולבה אודות הפסח והגאולה בספריו 'עלי שור' (שני החלקים). אשרינו שזכינו! הנה ציטוט ממאמר 'ההשגחה והגאולה' מ'עלי שור' הראשון:

'זוהי דרכה של ההשגחה העליונה להקים מעפר דל. מבעד לשעבוד וגלות היא מביאה אותו אל הגאולה והרוממות עד פיסגת הדביקות. והגלות היא תנאי בגאולה הזו. בים סוף נתגלה לבני ישראל העולם הרוחני המלובש בעולם הגשמי והקיפה אותם ההשגחה העליונה והם נהיו מושרשים באלוקות לעולמי עד. 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא', וכאשר הכירו ברוחניותו של העולם עמדו גם על אמיתת עצמם: "זה אלי ואנוהו – אני והוא, אעשה עצמי כמותו להידבק בדרכיו" (גמרא, שבת)'. עד כאן. ולא יאומן.

ואפשר לכוון זאת בשמונה עשרה כאשר כורעים וזוקפים, שאני, הנה, בא מן העפר ואז אני זוקף תוך כדי אמירת שם השם, להראות לי, ולכל הרואים, שהשם מרומם אותי מן העפר עד… עד… עד למעלה מן ההשגה.  'והתקדישתם – והייתם קדושים', כלומר, אם תתחילו להתקדש אתם תצליחו ותגיעו למעלת הקדושה הנשגבה. איך? למה? 'כי קדוש אני' – ולכם ולזרעכם יש את היכולת להתחבר אלי, לכן אני וודאי אעזור לכם.

ביטחון, כותב ידידי, הרב זוהר ברנע, זו אמונה וודאית בטוב השם, בחסדי השם. 'ואני בחסדך בטחתי', כלומר, לא בוטחים בדין של השם, דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, אלא בוטחים בחסדים של השם.

קצת קשה להכנס לזה מאחר והבעל-דבר שתל בראשנו את הארס הנורא של: 'וכי מה נתתי לו, לקב"ה, כדי שיחזיר לי טוב? מה מגיע לי? וכי זה שאתה בוטח בו, זו כבר סיבה להביא אליך ישועה?'. הכל עובד על "אני נתתי לך – לכן תן לי!". אבל אין זה באמת כך. הי"ת רוצה שנסיר את הקליפות המסתירות את מציאותו, וברגע שנגלה את מציאותו, אין לו שום מניעה לתת לנו כל טוב. אם כן, יש לקחת כל מחשבה של צרה, בעייה, צמצום מצמצומי העולם הזה ולומר: 'אני יודע בוודאות שהשם יעזור לי! הוא, יתב', וודאי יעזור לי! אני בטוח בזה!'

'רגע!', אומר הבעל-דבר, 'מאין יבוא הכסף? איך תחתן את הילדים? מה תעשה? אתה כבר מבוגר ועדיין בלי משענת כלכלית. תפסיק עם הדמיונות כבר. מה, אתה משוגע? אתה מנותק!'. אתה צריך לענות לו דבר אחד: 'אני יודע שאתה לא צודק! וודאי לי מעל כל וודאי שגדול אדוננו, ואפשר לסמוך על כוחו וטובו בכל!'.

הבעש"ט אמר שאם רוצים בשמים להביא על האדם דין קשה, ר"ל, אז קודם כל לוקחים ממנו את מידת הביטחון. לכן הוא מציע לאדם שיתפלל על הביטחון ואז אי אפשר להביא עליו דינים – השם יתב' ימצא אופן, לכתחילה, להביאך על תיקונך בדרכי חסד. אם כן, עצה מיידית לביטחון: התפלל על כך! – "אנא, השם, עזור לי להיות וודאי ומביט בטובך העצום. עזור לי לדעת נאמנה שאתה ברחמיך הבלתי נדלים בוודאי תזכה אותי להיות בשמחה. ואני בטוח שתוריד ממני את כל המניעות ואת כל הבעיות ואת כל הצרות האלה, הנה אני מונה אותן לפניך… ראה, אני משליך את יהבי עליך, מטיל את המשא הכבד הזה עליך. אני סומך עליך, ורק עליך, שתפתור לי את כל זה". ולהכנס על ידי הדיבורים האלה לשמחה גדולה. לשמחה גדולה, איג'וז, לא פחות!

ניסיתם? נסו וראו! אבל… אה… בלי אבל, בלי אה, נסו וראו. למען השם, הבה ננסה שוב הפסח הזה!!

תגובות

  1. המתחזק עם חיזוקים הגיב:
    המתחזק עם חיזוקים

    גדול! תמיד תמיד תמיד נפלא

    פשוט נפלא!!


    דירוג: 5 / 5

  2. המתגעגע הגיב:
    המתגעגע

    ברוך ה' שיש כזה אתר נפלא

    האתר הזה מחזיר אותי כל פעם לשפיות גם בזמנים שאין כלל שפיות…תודה ה' תודה הרב בר.
    ואם באה מחשבה עלי מה יקרה אם ח"ו לא יהיה האי הזה בתוך הטירוף? הרי כך הולך היצר הרע ומפחיד כל אחד, מה יקרה אם ה' ח"ו יקח ממך פתאום את על הטוב הזה? אז אני עונה ליצר הרע, אני בוטח בחסדי ה'! בחסדים של ה'! שה' לא אכזר ח"ו כמו שהיצר מנסה לשכנע אותי..הוא רוצה שיהיה לנו כזה טוב ובשפע!


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345