יום שני תן יד. איזו מתנה. אתה עוד מנה של אמונה. יום ט"ז בניסן!

בס"ד

כל יום בניסן, ובעיקר במועד, מביא עמו התחדשות עצומה של חיים. אז תתחדשו (ותחייכו) אתם !!WINNERS 

אנחנו בהחלט עדיין התכלית של כל ההתחדשות העצומה הזו. יודעים למה? זה ברור ונפלא: כל אחד מאתנו הרי יודע באינטואיציה פשוטה שגם היום הוא עדיין הוא, כלומר, הוא התעורר הבוקר באישיותו וזהותו הפרטית, נכון? וזה אומר שגם היום הוא יצור ללא חיקויים, פלא קיומי, בעל מתנות שניתנו לו ישירות מאדון הכל. כלומר, כל אחד מאתנו מהווה עדיין את פסגת הבלעדיות, המיוחדות, של תערוכת החיים! פסגת נפלאות תהליכי האדמה! השפיץ של האבולוציה (למי שחושב במושגים האלה), התנוססות החיים הכי מפותחת – המוח וההכרה האנושיים שלו . לכן בוודאי אני, אתה והוא בחזית אלבום החיים היום. חיינו המיוחדים לגמרי שהם המטרה, המדרגה הגבוהה ביותר של כל התהליכים, הנה התחדשו! וזה אומר שוודאי רוצים בי ומשגיחים עלי בפרטי פרטות גם היום. רוצים שאני אמשיך להדהים את העולם. יש!!

וכל זה נכון לגבי כל אחד מבני האדם, אבל יציאת מצרים מראה שבתוך מין האדם אנו התכלית!

והלוואי שנזכה לעוד הרבה ענווה ואמונה. כי אורות הנפש החשוקים האלה מתגלים דווקא כאשר אנו אוחזים במידת הסבלנות ומקבלים בשמחה את המרור והנסיונות שבאים עלינו. לדעת שמה שקורה הוא תפקידי. לדעת שדברים לא קורים באקראי בעולם הזה. זה ג'וב נכבד ונעלה מאוד לקבל את האכזבות וסטירות הלחי לא כלגלוג של רולטה או התעללות עריצה, אלא לראות אותם ככפפה הקוראת אלינו להרימה, כלומר, כהזדמנות להפוך יגון ואנחה לששון ושמחה.

ומה סוד המכאובים האלה? ובכן כותב ידידי זוהר ברנע דברים פוקחי עיניים ומתירי ספקות. הקשיבו!

"השכינה נמצאת עכשיו בבית הסוהר, כגון בכלא עכו בזמן הבריטים. ואומרים המלאכים: 'יענקלה, אתה נבחרת להיות בראש הכוח המוביל. אתה פורץ עכשיו לבית הסוהר ומוציא את השכינה!'. נו, איך לדעתכם אומרים לו את זה? ברמקול? לא! אלא, יענקלה עכשיו שבור לגמרי, שברו אותו, והוא מביט בעצמו ויודע את שברו… אבל אם היה חכם, כלומר, לו יישב את דעתו מעט, היה נזכר, היה מתחזק להאמין, שזה סימן עבורו שהוא צריך להוציא את השכינה מהגלות והיה מתגבר לצאת אל מצב רוח טוב, חיובי. כאשר אין האמת הזו חייה בלבו הוא אומר: 'אני לא רוצה את הכאב הזה, ההטרדה הזו, האבידה הזו! עזוב אותי בשקט. לא רוצה להיות בסיירת. לא רוצה להיות בכוח הפורץ. לא אוהב תפקידים כאלה, זה רק מדכא אותי יותר! רוצה להיות בנוח, להרגיש אפרוח, רוצה שהכול ילך חלק בלי אילוצים וכוח… והבעל דבר מיד מקטרג ואומר: 'הוא לא עומד בניסיון!', ומתחילות לבוא עליו סטירות לחי יותר כואבות מאשר קודם…

לכן אדם צריך להתעורר כל רגע ורגע ולומר, 'כל מאורעותי הם לטובתי. אין סתם! כל הייסורים באים רק לעורר אותי למשהו עצום… העסק שלי בנוף החיים הוא ההתמודדות הזו. אני לא נבראתי אחד ממלאכי מעלה המנגנים בקולם ומהללים עשרים וארבע שעות ולומדים ללא הפסק… הקב"ה לא מצפה לזה מממני. הפוך! הקב"ה הניח אותי דווקא בתוך עולם מלא טרדות ועוד טרדות… אדם בלי מניעות לא עושה נחת רוח לה' במעשיו הטובים, ואילו אחד בעל מניעות עושה נחת רוח עצומה בכל התחזקות! לכן, בלי כעס, למען ה', בלי כעס! לא על השם ולא על עצמך. רק היכנס אל השמחה ונסה לעמוד בניסיון. זו עיקר הצלחתך עלי אדמות! וואו! אחר כך תנסה ליישב מעט את דעתך ולמד מעט…

ואז הכל עובר. הכל מתהפך. הירידה הופכת לעליה. השכינה קמה מעפר, עם ישראל – עלתה ונתרוממה קרנו. לו ידעת כיצד כל זה קורה היית מתנפץ מרוב שמחה."

עד כאן דבריו.

מועדים לשמחה!

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345