יום הששי י"ז מנ"א. ר"ת: ז'וג י'ונים – אהבה פרק ג'

בס"ד

אהבה פרק ג'

בפרק הקודם (לקראת הסוף) הגדרנו מהי אהבה. (ע"פ הרב נח ווינגרג זצ"ל)

נו, אם יש לנו הגדרה אז יודעים מה לעשות. אפשר לקיים את רצון התורה: 'אהוב כפי יכלתך'. כאשר יודעים מה לעשות, על איזה כפתורים ללחוץ, השאר זה רק פרקטיקה. אמרנו שעל מנת לאהוב צריך להתמקד בתענוג שאני מקבל מאותו אחד שאני מבקש לאהוב. כלומר, כאשר אני חושב עליו אני חושב רק על זה, עד שנדלקת הפתילה והוא הופך להיות מזוהה אצלי עם התענוג שהוא גורם לי. הלב עולה באהבות. וזה אמתי, חברים, זה קורה. אמנם בכך פרחה (לכאורה), הלכה לה המיסטיקה, ההילה המיתולוגית העוטפת את האהבה, אבל ניצולנו מכיליון עיניים מתיש ומבדידות מיותרת… נכון, זה כבר לא אפוף ענני זוהר מעורפלים, אבל הם אף פעם לא היו נחוצים. התענוג הוא אותו תענוג. האהבה שמתעוררת 'על ידי הבחירה' היא אהבה נטו! לא חסר לה דבר. כבר אמרתי כאן כמה פעמים (בשם הרב נוח) שזה ההבדל בינינו לבין העולם היווני-נוצרי: אלה עדיין מתרפקים על אגדת קופידון היורה חיצי אהבה באותם שבא לו, השאר מתייבשים… וגם, בדרך כלל, אותם שהחץ עורר את לבם, בהתחלה אוהבים ונלהבים ומהתלים בעצמם לומר 'נפלנו' אל תוך האהבה, אשרינו, אבל באותו אופן הם גם 'נופלים' חוצה לה, מסתבכים והולכים, עד שהכל נהיה לזרא…

ואילו אנו טוענים שהלב האנושי (שהוא מתנת המתנות, תיבת האוצרות, ארמון התענוגות) הוא ניתן לנו במתנה, במתנה גמורה. כלומר, הוא שלנו. הוא יעשה מה שאנו רוצים! רק שלוקח זמן ואימונים לחמם אותו, להדליק אותו בדחיפה – זה כמו הרמת משקולות. אבל זה בדיוק מה שאנו יודעים לעשות (זוכרים את הביטוי 'לב אבן'? האם הקב"ה יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה? הוא עשה זאת! זה הלב שלך! רק אתה יכול לעשות את זה) והתוצאות נפלאות.

מה שמפריע כאן זה אי הרצון להתאמץ. כלומר, כרגיל – העצלות. ויותר מזה: הטינה והאיבה. כלומר, הנקמה, היא שחוסמת את הדרך: 'האדם הזה לא שווה שיאהבו אותו!', או, 'לא מגיע לה!' נו, אם נתחיל ככה, אחי ורעי, לא נאהב בסוף אף אחד. לא יהיה אחד שיהיה ראוי בעינינו. נשאר love-free (כמו דיוטי-פרי) וזה עצוב ובודד. הבה נשנן לעצמנו שאף פעם לא מאוחר. אפשר להתחיל ברגע זה. אז, שלוש ארבע! ואולי מה שעוד מפריע זה אי האמונה שזה יעבוד. עולם הסרטים האמריקאי צובע אותנו בצבעי האיפור היווניים, הדרמטיים, ההרואיים, ומעודד אותנו לצפות לאביר על סוס לבן, או לסינדרלה, אבל הזמן עובר…

עוד מחשבה: כל מי שנולד לפני שלושים-ארבעים שנה (וכל שכן קודם) יודע וחש שהעולם הולך ומשתנה לנגד עינינו. אופי החיים משתנה ואין מי שיודע לאן הדברים מוליכים… כבר מדברים על כך (עדיין בגמגום אולי) שגם דברים מהותיים, למרבה החרדה, הולכים ומשתנים. כלומר, הטכנולוגיה הדוהרת וההתמכרות אליה סודקים ומזעזעים את יסודות הזהות האנושית. לא בכוונה תחילה, לא בכוונה רעה, אבל זה קורה בלי שנוכל למנוע זאת.

אז אנו שואלים: האם גם האהבה תשתנה? האם יתכן ונפסיד אותה?

לדוגמה: בעידנים שעברו צורת החיים היתה שאהבה רומנטית היתה נחלתם של השכבות העליונות בלבד. רוב האוכלוסייה היתה נחשבת כלא מטופחת ולא מסוגלת לרגשות עדינים, זה היה חלק מהציור התרבותי המוסכם. כשם שאין האנשים האלה מוכשרים לקבוע את גורלם בבחירות, כך אין הם בשלים לרגשות אציליים של אהבה רומנטית. עלינו לעכל את העובדה שבדיעה זו החזיקו גם אלה שנלחמו והטיפו לשיפור זכויות האדם וטיפוח דמותו. כל המהפכנים של המאה ה- 18 התכוונו להעניק את השוויון רק לאלה הקרובים והדומים להם בסולם החברתי. האהבה המוכרת לנו היום לא היתה קיימת בעולמם של רוב בני האדם. (ראה הערה למטה).

וזה השתנה! זה התחיל להשתנות עם לידת העולם המודרני, רעיונות השיויון, המהפכה הצרפתית… אני זוכר בסרט 'כנר על הגג' (סרט שבו באופן רגיש ואותנטי מתמודדים עם עולם משתנה ורעיונות מהפכניים) לקראת השינה, נכנסת בטוביה מחשבה שלא היתה אפשרית קודם והוא שואל את אשתו: 'את אוהבת אותי?', והיא, מופתעת, מנסה להסתגל לדרך החשיבה הזו… לא נעקוב אחרי הפלא הזה איך זה קרה, אבל היום רבים רבים מהמין האנושי מצפים ומקווים ליהנות מן האהבה. מרגישים שזכותם הטבעית לחיות בתענוגי קסמיה וחשים מאוכזבים (ואפילו יותר) אם זה לא קרה להם.

האם זה עומד להשתנות שוב?

הבה נודה על האמת המטרידה (ואולי מפחידה) שכבר עכשו נותנים הרבה פחות קרדיט לאהבה ממה שנתנו, בא נאמר, לפני 40 שנה. נכון? אנשים בגילי בוודאי זוכרים את האהבות הגדולות שפגשנו בספרים, בסרטים, הן היו נותנות השראה לכולנו, חלמנו עליהן. מה לא היו מוכנים לעשות עבור האהבה. רוב העולם האמין שזו תכלית האושר והוא לא יגמר לעולם… 'והם חיו באושר ועושר עד היום הזה'. זוכרים? והנה היום פשוט לרבים שאהבה מצויה נמשכת פלוס מינוס 3-4 שנים… ומדובר באהבה אמתית, עשירה בארגמן ווילונות קטיפה אדמדמים, שקיעות וולילות ירח טרופיים – שלוש ארבע שנים. זהו! כך מבשרים המחקרים, וכך יודעים מניסיונם אוהבים רבים וטובים.

כמו שהרבה דברים הפכו שטחיים וחיצוניים בעולם העתידני שלנו ככל שנעלמו הערכים הישנים, כך גם האהבה אין לה חוזה חיים עצמאי משלה. היא משקפת את המאמצים של כולנו להיות אמתיים. מי מוכן להקריב, לוותר, עבור חוויה של שלוש ארבע שנים? רבים עדיין חולמים שלהם זה לא יקרה, מקווים, מוכנים לקפוץ אל ההרפתקה. טוב, בהצלחה! עדיף בהחלט לפני שקופצים לחפש את אלה שהצליחו, לשאול אותם איך נהנים נכון מאהבה. מה עושים כדי שהיא לא תגמר? כלומר, כדאי קודם לברר היכן הם סיפורי ההצלחה, מי אלה האוהבים באמת? נלך ונשאל אותם. מי אלה המכירים את החיים? נלך ונלמד מהם. מה שקורה בשטח, זה שכאשר נתקלים בקשיים והאש מצטננת ממהרים בני הזוג להיפרד, ביי ביי, בתקווה לקפוץ מהר אל הרפתקה רגשית נוספת. מאמינים בתמימות עיוורת שהפעם זה יהיה זה.

בחברה החרדית זה אחרת, ב"ה. לא יאומן עד כמה עלינו להודות. עדיין רואים אהבות שהן באמת לכל החיים. הן מבשילות אל סוג רעות מופלאה ויקרה והכרת הטוב. אשרינו. זו מתנת התורה.

וגם נאמר בכנות שלמרות ההערצה לאהבה, למרות הכיסופים אליה, למרות שירתה, יופיה וקדושתה, אין היא, כנראה, התענוג הגדול ביותר של האדם. יש רק להזכר בכל הסיפורים ששמענו, מקרים שידענו, בהם אנשים וויתרו על אהבות ענקיות, בוערות, בעבור צוו המצפון, בעבור המולדת, בעבור ילדים… לא יאומן אבל תחושת החובה המוסרית שבלב האדם גוברת על הכל והיא, אם כן, התענוג העליון שלו. כך מתברר שוב ושוב. נכון? מה אתם אומרים? ואולי גם זה נובע  מאהבה – אהבת השם.

ונסיים בלקט של ביטויי הערצה לאהבה (איך לא?), בהצדעת כבוד לה. והדברים לא יגמרו לעולם כי האהבה היא מעבר למילים.

"האהבה היא הלוגו של הנצח. היא מפירה כל מושג של זמן, היא מוחקת כל זכרון של התחלה, כל פחד של סוף"

"המתנה העצומה ביותר של האהבה זו היכולת להפוך את כל אשר היא נוגעת בו – לקודש"

"אהבה היא מפתח הזהב שפותח את שערי האושר"

"האהבה היא ידידות שאחזה בה האש"

"האהבה גורמת לנשמתך להגיח ממקום מחבואה"

"האהבה היא עינוי מענג"

"לאהוב זה לזכות למבט חטוף אל העליונים"

"האוהבים לא נפגשים לבסוף באיזה מקום… הם אחד בתוך השני כל הזמן"

"אם מישהו אוהב אותך מאוד, זה נותן לך כוח, אבל אם אתה אוהב מישהו מאוד זה נותן לך אומץ"

"לפעמים האהבה מטביעה עקבות על לבנו, ושוב, לעולם, אנו לא אותו אדם"

"להיות ידיד שלך זה כל מה שתמיד רציתי, להיות נאהב על ידך זה מה שתמיד חלמתי"

"באהבה אמתית אתה רוצה את טובתו של הנאהב, באהבה התלויה בדבר אתה רוצה את הנאהב"

"כל אהבה שאין בבסיסה חברות, היא כארמון בחול"

"אהבה היא פעולה של סליחה אינסופית, מבט רך שהופך הרגל"

"לעולם אל תהיה זעוף פנים, כי לעולם אינך יודע מי עלול להתאהב בחיוך שלך"

"אהבה היא תחושה אצילית שמגלמת את כל החסד, החמלה והחיבה האנושיים"

"רק בגלל שמישהו לא אוהב אותך בדרך שהיית רוצה אינו אומר שהוא אינו אוהב אותך עם כל מה שיש לו"

"מישהו, באיזה מקום, צריך את האהבה שלך"

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (שיר השירים)

"על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי)

"ראה חיים עם האישה אשר אהבת כל ימי הבלך, כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש" (קהלת)

 

[הערה: התנ"ך אכן מספר לנו מקרה של אהבת אשה לבעלה, אבל רק אחד. האישה היחידה שהתנ"ך מספר לנו שאהבה איש זו מיכל בת שאול. כתוב פעמיים שהיא אהבה את דוד ואף סיכנה את חייה באהבתה אותו. אבל תמיד נוכל לומר שהיא בת מלך, לה מותר! ובאמת, קשה לומר שאין אמת בדעה הזו, כי אנו רואים יותר ויותר בעידן 'המתקדם' שלנו זוגות אוהבים שלא מתוקנים במידותיהם, מגושמים וילדותיים, אנוכיים גמורים, המסרסים את האהבה, אינם מסוגלים להכיל אותה כראוי ומכים ורוצחים את אלה שהם טוענים שהם אוהבים]

 

 

 

 

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345