יום גימל ולא באי מייל. כ"ד טבת don't forget

בס"ד

היי, קורה כאן משהו! זה יום חדש עם כוחות מיוחדים – יהיה מה לספר לנכדים, זה יכול להיות ענק, תחזיקו חזק!

אהבת השם (ג', פרק אחרון)

לאהבת השם א' לחץ כאן

לאהבת השם ב' לחץ כאן

אמרנו שזה כל הסיפור – אהבת השם! אם עשית את זה, המלאכים ירצו להתחלף אתך. לא עשית – אין פספוס גדול מזה. אפילו לא יהיה מקום ליד הקיר להטיח את הראש, יהיה צפוף.

ואם תבוא להקשות: רגע, בתפילות ימים נוראים אנו אומרים אחרת? שם אנו מתארים באופן חגיגי את השקפת עולמנו שתכלית הכל זה: 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו…  כולם אגודה אחת לעבדך באמת… ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך..'. כלומר, תכלית הכול זה גילוי תפארת מלכות השם על כל הברואים.

סתירה, לכאורה. לא?

והתשובה:

אם, למשל, עורכים טכס חגיגי של הבעת אהבה לכבודי, מעין הצדעת כבוד, כי אני אישיות מפורסמת ואהודה ורוצים להלל אותי. ואני מכבד איזה ברנש חביב אך רפה שכל שיישא את נאום ההוקרה המרכזי (ואני גם משלם לו בעין יפה עבור זה). ואז, במעמד המפואר, הוא קם ואומר בכנות ובהתרגשות אל המיקרופון באוזני כולם כיצד הוא אישית ראה אותי כמה פעמים מכפתר לבדי את החולצה מבלי להתבלבל בכפתורים…

אז מה פירוש הדבר? האם אפשר לומר שאני שואף כבוד?

אין ספק שפירוש הדבר הוא שאני אוהב את הברנש הזה ומרחם עליו ורוצה לגמול עמו חסד שיעמוד בפני קהל רב במעמד רב רושם ויתרום תרומה נכבדה למעמד הזה (וגם להעניק לו באופן מכובד סכום כסף), הרי מיעוט שכלו אינו גורע מהנאתו והתרגשותו להיות מוקד העניינים בחגיגה מעין זו. כלי הרגש שלו נורמאלים ומפותחים כמו אצל כולם והוא שמח בתענוג שנפל בחלקו. הוא רק לא מבין איזו אישיות כבירה באמת אני ועד כמה אני ראוי להערכה. הוא אינו מעלה על הדעת עד כמה מגוחך וחסר משמעות השבח שהוא מוצא בי ביחס למה שהאחרים יודעים אודותי.

והנמשל, אני חושב, מובן. וכי אנו מסוגלים להלל ולשבח את הקב"ה? וכי אנו משיגים שמץ משבחו? הבלים. אלא מה? הוא אוהב אותנו! פלא פלאים. ונותן לנו את השרביט לנצח על שירת הברואים כולם. נותן לנו את התענוג להיות כוכבי המקהלה. את התענוג הזה אנו כן מרגישים כי לבנו אינו מוגבל על ידי מיעוט שכלנו, אנו מרגישים להפליא שמחה והתרגשות (רחמנא ליבא בעי)…

להמחשה: כמה פעמים זכינו לראות ילדים פגועי שכל ברמות שונות נהנים ומתמוגגים מתשומת לב וחיבה שקיבלו. תענוגם היה מלא, הם לא היו חסרים דבר… כמה פעמים ראינו אנשים ונשים פשוטים שקידשו את השם במעשים נפלאים של אמונה ודביקות יותר מלמדנים בהירים שהיו אמורים להוות דוגמה, השם יצילנו מנסיונות. אמנם לא עם הארץ חסיד אבל סוף כל סוף זה תלוי עד כמה האמונה (והכרת הטובה) מאירה בלב וכמה אהבה היא מעוררת.

א"כ הקב"ה נתן לנו את הכבוד להיות אלה המפארים את כבוד מלכותו ומביעים את שבחו בשם כל היצורים, דרי מעלה ודרי מטה. וזה לא בגלל שהוא רוצה לשמוע את שבח מעלותיו, כי השגתנו חשוכה ורחוקה מלהשיגו אלא הוא רוצה שנחוש את התענוג להיות הסולנים במקהלה המודה לו ומשבחת אותו. ואהבתו אלינו מופלאה עד כדי כך שבנוסף למיקרופון הקוסמי שהעניק לנו הוא גם חפץ לשלם לנו שכר נדיב עבור "השבח" הזה. שכר שהוא שכר ש 'עין לא ראתה אלוקים זולתך'. איך לא נאהב אותו.

 

 

 

 

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345