יום שלישי עלי אדמות, ואנו קומות מעל קומות, כ"ד בניסן, סימן: ד'ברי כ'יבושים, תזכרו!

בס"ד

לפני חודש וחצי בערך, בפינה היומית, שיתפתי אתכם בחוויות שלי מיום השישי, ערב פורים: ריצת המרתון! ירושלים רצים סביב לה וה' סביב לעמו.

כמה יקרים מכם אף הגיבו, ולאור התגובות היקרות האלה עוברת בלבי המחשבה שבעצם חיי כל אחד מאתנו הם מרתון, מרתון אמתי והירואי. וכפי שתיארתי שלשום את הרצים השונים כיצד הם בדרגות אחרות של התמודדות עם המאמץ העילאי הזה, כך גם אנו, הרצים במרתון העכשווי של החיים, חלקנו כורעים תחתיו – מרוכזים רק ב'סבלנו', וחלקנו מצליחים לצאת מעט מהסבל ולהיות מודעים גם אל ההרפתקה העצומה שבזה, זוכרים ליהנות ולהתפעל מעוז רוחנו ומחלקנו הטוב להיות בין המשתתפים… ויש בינינו אשר מצליחים עוד יותר לשלוט ב'חווייה' וליהנות כבר עכשיו מהאהבה הכנה של כל הצופים אלינו – הנה, ראו כיצד לבם יוצא בגעגועים להכלל עמנו בניצחון הזה של הרוח על הפלגמטיות.

ומה גורם להבדלים האלה?

בעיקר, תסכימו, ההכנה הארוכה (והנכונה) למבחן הקשה, בתוספת הזיכרון, תוך כדי ריצה, שאנו עכשיו רק בלב נסיון, לא יותר, ואנו יודעים שאנו מסוגלים לו, והוא גם יגמר בקרוב! מנסים אותנו עכשיו לראות האם נצליח להתמקד בחגיגה שאחר כך! האם יש לנו את היכולת להסיח דעתנו אפילו מעט מן האירוע הפיזיקלי ולהיות כבר עכשיו בטכס הסיום עם החיוכים, התענוג שאנו מלכים על חיינו…

ומי הם המעודדים לאורך המסלול במרתון החיים? מי הם המתפעלים ומנופפים בסרטים ומוחאים כפיים לאורך המסלול? מי הם אלה אשר יוצא לבם בהערצה אל הנשמות שלנו שירדו אל גיא הקליפות המתנועעות האלה, בוערות בכוח הטומאה, לחצות אותו יומם ולילה, לאסוף ממנו חלקי נצח שנפלו, ניצוצות אלוקות השבויים במאסר מששת ימי בראשית? (ותארו לכם איזו גאולה היא זו להם כאשר לפתע מגיעה היד לפדותם)

נו, מי הם המאחלים לנו הצלחה בצידי הדרך? תשובה: פמליה של מעלה, כל צבא מרום ואבותינו הקדושים, וותיקי המרתון! וכך מספרים לנו גם אלה שעברו דרך חווית סף המוות*, הרבה מהם – 'המתים הקלינים' – מתארים כיצד קרובים וידידים שנפטרו (וותיקי מרתון החיים) התקבצו בתשואות חן לקבל את פניהם כאשר הם הגיעו אל שערי השמים… מרגש, לא?

 

* וזה המקום להזכיר את הספר העצום שכתב ד"ר אבן אלכסנדר 'הוכחה לגן עדן', שם הוא מתאר, והוא לא הראשון, כיצד החיים נישאים בכוח האהבה ללא תנאי, עצומה ונצחית לכל המשתתף במירוץ הזה. טוב, לנו, במקורותינו, יש ציור הרבה יותר צלול ועמוק של החיים שמעבר ממה שזכו לראות ד"ר אבן אלכסנדר וחבריו, והם עצומים מעל עצומים, אבל מעניין להכיר גם חוויות כאלה.

 

תגובות

  1. יקי הגיב:
    יקי

    ניתוח מדוייק

    זה גאוני, זו התבוננות נפלאה ומדוייקת!


    דירוג: 5 / 5

  2. עדי הגיב:
    עדי

    הריצה כראי החיים

    לגמרי ככה…. זה מה שאנחנו מוצאים בריצה הארוכה…. את החיים עצמם.
    עם כל ההתמודדויות, רגעי השפל והגאות, משמעותה של תמיכה, משמעותו של חיוך בדרך, וצורות התמודדות שונות של אנשים שונים.


    דירוג: 5 / 5

  3. יקי הגיב:
    יקי

    הכח והרוח

    אני כתבתי בפוסט משלי בעניין הזה. תמצית הרעיון היא: הפרדה מוזרה בין גוף לנפש – מצד אחד הגוף סובל, השרירים כואבים והחמצן תקוע בדרך למיטוכונדריות שמשוועות לאנרגיה. מצד שני, חיוך שלא מש משפתיי, התרגשות אין קץ, לעומת בני משפחתי והמוני המעודדים שיצאו לרחוב להודיע את אהבתם והערכתם לרצים. זהו קונפליקט בין נפש לגוף באופן שאין לי הזדמנות לחוות ביומיום. הייתם שם והייתם לי לאנרגיית נפש נהדרת ונאצלת. תודה!


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345