יום רביעי ברוך בואך, אתה לנו ואנו לך, השם אלוקים בראך! ט"ז תמוז: ט'בעת ז'הב

בס"ד

אתם יודעים, יש היום שיטות מופלאות להשמיד נמלים, ברוך כבוד האינסוף החונן לאדם דעת, מי היה משער… ואחת מהן זה לטפטף מעט חומר, רעל ערמומי עדין, לאורך מהלכן של הנמלים בסמוך לקן שלהן. החומר מגרה אצל כמה מהנמלים את התיאבון והן טועמות ממנו והוא מרעיל אותן, אבל לא מיד, הן מביאות ממנו קודם מעט מנחה למלכה והיא טועמת… ואיתה מת כל הקן. היא היתה כל תקוותן.

הרב שלי אמר שהעולם הזה הוא מעין חלון ראווה ובו תערוכה של טפטופי רעל מכל הצורות, כלומר, טיפות הרעל האלה מצופות שוקולד טעים כזה… אם חלפת ולא התעכבת אפילו ללטוש עיניים (ללקק בדמיונך)… אשריך! אם התעכבת ורק התגעגעת… שילמת מחיר של תסכול וטירדת הנפש. אם נכנסת בפועל אבל רק ליקקת, ככה, מסביב – התיסכול והחשק מתגברים ומעכירים את חייך ממש אבל עדיין יש לך זמנים, פה ושם, שבהם יש לך מנוחה מן התשוקה. אבל אם לקחת ביס – הפסדת את חייך. הרעל מקנן בפנים ואוכל לך את הלב עד הסוף…

וכל העולם בקומבינה של הוויטרינה. יש (רק) מסתכלים וחולמים, יש נכנסים וקונים. הוויטרינה תמיד מתחלפת וכך גם החלומות. טוב, לכאורה, אדם וחווה אכלו בפועל וגמרו את הסיפור, כפרת עוונות, זה התפספס… אבל, לא! רגע! רד במורד הדורות… לפניך אברהם אבינו. אבי העם העברי – הוא נקודת מפנה. נס! פלא!

אתם יודעים, כך (בדומה לעניין חלון הראווה הנ"ל והנמלים המורעלות) מפרש אור החיים הקדוש את מה שהתורה מצווה בפרשת פנחס: 'צרור את המדיינים', ורק אחר כך, בפרשת מטות – "נקום את נקמת ה' מן המדיינים". מה פירוש ההקדמה הזו של 'צרור'? והוא אומר כי לא תוכל לנקום עכשיו, מיד, את נקמת מה שעשו לך. כי אתה שבוי בידי היצר שהם הצליחו לעורר בך. בהתחלה היית נקי ממנו, זה היה חוץ לך, והם הצליחו לגרום לך לקחת ביס… הם חיללו את קדושתך באופן שפל ומתועב ובמצבך כרגע אין לך כוח וגם זכות לנקום בהם כי נהנית מהם. טעמת מן האיסור וזה כאש אוכלת… אתה כבר דומה להם… אתה חושק בזה במסתרים.

אבל, סוף כל סוף, כיוון שה' אינו יכול, כביכול, לפרוש ממך, אז הוא מלמד אותך דרך הצלה שאולי, והלואי, תועיל. והיא: 'צרור את המדיינים': שנא את מה שעוללו לך, את מה שהשחיתו במרמה וקנאה ארורה את טהרתך. שנא אותם שנאה בתכלית על הכיעור והתועבה שהדביקו בך מבלי שידעת להתגונן. שב וחשוב על זה! שב והרהר בזה. נסה להרגיש משהו. רק אם תהיה אכול צער אודות הקדושה שאיבדת, או אז יתעוררו בלבך כעס ונקמה כלפי אלה שהרסו את מעלתך, הרסו מבלי שעוללת להם דבר, סתם מתוך שנאה אפלה ליופיך הרוחני, ואז תוכל לנקום בהם באמת.

ואז, אולי, בעזרת השם… אולי, הלוואי… ניגמל מההרעלה של הביס.

[ולסיום, בלי קשר, מה ששמתי לב, ואין לי עדיין הסבר לזה, שהנמלים בתחילה התייחסו לחומר החדש בחשדנות, רק כמה טעמו ממנו בזהירות, והנה, כמה ימים אחר כך, כאשר מעט הרעל הזה השמיד הכל ושבתו אורחות הנמלים ממסילותם, על כל טיפה וטיפה של חומר שהיתה על הרצפה היתה נמלה שרועה מתה… (דווקא אחת!) איך הייתם מסבירים את זה?]

אהרן בר

 barcelona-958662_1280

תגובות

  1. רן הגיב:
    רן

    לך אל הנמלה עצל

    שלום
    מעניין מה מהלך הדברים שם הרי יתכן שאם היו חלק מהנמלים רואות את חברותיהן מתות עוד לפני שטעמו מן הרעל , אולי היו נמנעות.
    אלא שאמרו חז"ל לך אל הנמלה וכו' וכנראה בחריצותן כששמעו על "הממתק"
    רצו כולן לטעום מיד ללא דיחוי. ולהבדיל לצד הקדושה והחיים ,איפה אנחנו עד שמגיעים אל ביהמ"ד כמה דחיות ועיכובים ,ותורה מונחת בקרן זוית…


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345