יום רביעי, ב' כסלו בא לעולם – שלא יהיה יום כמו כולם, ושלא יהיה חודש סתם!

בס"ד

מה יכול לומר, ומה כבר יכול להרגיש, עפר אשר גאלת?  אנא המשך לברך כאשר ברכת.

כל העולם סביבינו, בתוכנו, הוא שפע אלוקי. למרות שהוא נראה מגושם, הוא בא ממקום קדוש… אנו נוטלים את השפע הזה כדי להתקיים וגם ליהנות אי"ה, אז למה לקחת אותו ממקום שעושה לך בעיות? או ריחוק? או גהינום לשליש ולרביע?

בזמן אברהם היו הרבה שהיו שטופים בחרדה ופחדים מהכוחות הנסתרים, היו הולכים על מסמרים, שורפים את הבנים… אברהם אבינו אמר להם: הכל חיים, הכל שפע אלוקי, קח באופן שאתה נותן! קח מהמקום ששם זה מתברך. קח והחזר את זה אל השורש: תברך, תודה, תחבר, אתה יכול… אלה חיים אחרים!

והרבה, באמת שמעו ולמדו…

והאדם רואה הכל, שומע הכל, רואה שהכל השפעות, השפעות נפלאות, 'גמ"ח ישועות' אף על פי כן על פי רוב הוא לא  יכול למצוא את ה': לא מצליח לקבל את הברכה באופן שהוא נהנה ממנה, מכיר בה. למה? כי אין לו כלי לקבל! כי צריך גם צמצום. צריך גם יראה ואין לו את זה. הוא נמצא במצב של רבוי אור, הוא צריך את יצחק.

צריך שיהיה: 'ותכהינה עיניו מראות': אני לא רואה כלום ואף על פי כן השם נמצא כאן. זה פחד גדול. 'ומשה ניגש אל הערפל', 'חושך ענן וערפל'. 'הנני בא אליך בעב הענן'. אוי, השם נמצא כאן! זה פחד גדול. כי בענן אראה על הכפורת. ה' אמר לשכון בערפל. באופן שהדעת כאילו מעורפלת ואינה רואה, או אינה יודעת מה היא רואה.

קצת יראה: קרא ספרים על פגם הברית… על גזל… קצת יראת העונש… עד שאדם בכל יום רץ לפינה שלו, ועושה חשבון נפש ומתחיל התחלה חדשה! ודע! לא בגלל שטוב לך כרגע והולך לך יפה בימים האחרונים, זה סימן שהשם יתברך הוא סחבק שלך. היגמל מהדמיון שהגאווה מזריקה אל לבך. צנן את האגו הזה…

האמת – נותנים לך מתנות חינם, מאירים אליך פנים אולי בגלל איזה צדיק שגר בשכונתך ואינך יודע אפילו. אולי בגלל תפילה של אחד מבני הבית, או, אולי, מצווה שפעם עשית ועכשו מישהו נהנה ממנה… מה שברור: לא בגלל גומות החן שלך ולא בזכות הקסם האשי שלך ששבה את לבך והוליך אותך שולל עד הלום.

והיראה הזו מביאה שמחה. או הו, איזו שמחה! כאשר אדם עומד באיזה נסיון, וואו, וואו!  איזה צחוק… איזו חיות… איזה סיפוק… זו היראה! זה יצחק! כאן הקדושה מתחילה לגדול. העמידה בנסיון מביאה שמחה, מביאה לכל הדברים הטובים. 'באר לחי רואי', באר – זו החיות. מאיין נובעת החיות הזו? מהחי שרואה אותי כל הזמן. פחד גדול. הוא יתברך קונה הכל, מעמיד את התחתונים. הוא פה.

בכל יום, גם היום, אפשר להכנס אל היראה הזו: יש בורא כל עולמים, ואני רוצה לירא ממנו! לא מזה, ולא מההוא… ממנו! כאשר אני מתפלל אני רוצה לזכור לפני מי אני עומד. כמו שבעולם העליון מלאכים גומעים רקיעים בהינף כנפים אחד באימת הרוממות, וחוזרים ביעף אל "מקומם" הראשון, כך אני רוצה להמשיך עלי קצת, טיפה, מהרוממות הזו, כי ה' נמצא פה ממש. אני לא רוצה יראה אחרת. לא רוצה לראות דבר אחר… עניינים אחרים… פחדים מפחדים שונים… הנה, הביטו אל ההוא: יש אחד שם, למדן וקדוש כזה אך דואג מכל דבר, עסוק כל הזמן בצרכים שלו, בדאגות שלו. אין הוא חי עם אמונתו. הוא מפחד מכל מה שניתן לפחד. אינו יודע כלל על מה אנחנו מדברים…

david-bates-89412_640

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345