אנא, השם, הפח בי ביום חמישי את רוח קדשי, זה כל מבוקשי!

בס"ד

[קודם אספר לכם שבני ואנכי נשמח לבוא עם שתי גיטרות ולעודד ולהנעים (במחרוזת של נעימות ושירים) לאלה החולים, או רצוצי הנפש הזקוקים לסוג כזה של ידידות ואפשר לפנות אלי כאן באתר]

הנה, משהו שהגיע אלי במייל ששווה לקרוא ולהתחזק. הכותבת – הסופרת חיה הרצברג:

הכי נידח

קראתי סיפור מאוד מתוק ומרגש על שני חסידים, שליחים של הרב'ה מחב"ד זצ"ל, שנסעו בארצות הברית לשליחות של קירוב. נסעו נסעו נסעו, ובאיזה שלב הם ראו שהדלק ברכב שלהם הולך ואוזל ותיכף הם נשארים בלי דלק. עם הטיפות האחרונות ממש הספיקו להגיע לתחנת דלק שהייתה שם על הדרך. בגלל שמדובר במקומות כאלה נידחים ובכבישים כל כך ארוכים, תחנות הדלק האלה הן לא מקום עבודה שאדם יוצא אליו בבוקר, עובד וחוזר הביתה לעת ערב; זה כל כך נידח, אחרי מאות קילומטרים, אז גרה שם משפחה שלימה, ליד תחנת הדלק, וזו הפרנסה שלהם, היותם מפעילי התחנה.

לכזאת תחנה הם הגיעו ותדלקו את הרכב שלהם בהודיה גדולה להשם, ואז המתדלק מסתכל עליהם ואומר: "אתם יכולים לעשות לי טובה ולהיכנס אליי הביתה לרגע?"

הם קצת חששו, שכן לא ידעו מי הוא ומה הכוונות שלו. אבל הוא היה נראה אדם הגון, לא כזה שרוצה  לפגוע בהם, מלבד העובדה שלפגוע הוא יכול גם בחוץ, לאו דווקא בבית. אחרי היסוס קצר ועם איזשהן דפיקות לב, הם הסכימו להיכנס אל הבית.

איך שהם נכנסים אליו הביתה, אדם מבוגר על כיסא גלגלים מקדם את פניהם ושואל אותם באידיש: "מי אתם?"

הם היו בהלם.

באמצע שום מקום בארצות הברית, ליד מתדלק שלכל הדעות לא נראה יהודי, יהודי פונה אליהם ביידיש ושואל אותם מי אתם?! הם ענו לו: "אנחנו שליחים של הרב'ה מחב"ד, אנחנו נוסעים לקרב יהודים.." האדם שמולם שמע אותם והתחיל לבכות. ולבכות. ולבכות. משהו כמו עשרים דקות של התייפחות.

הם כבר היו נבוכים. אפשר להבין את ההתרגשות אבל עד כמה! עשרים דקות בנאדם מבוגר יושב מולם וממש גועה בבכי!

כשהוא הצליח סוף סוף להירגע, הוא התחיל לדבר.

הוא עבר את השואה, ונשאר עם כעס מאוד גדול. לארצות הברית הגיע בהחלטה שהוא יהודי לא רוצה להיות. בשום פנים ואופן לא. אין לו שום קשר לזה. הוא התחתן עם גויה והקים משפחה מנותקת לחלוטין.

בתחילה הם התגוררו בעיירה קטנה שלא היו בה יהודים וככה היה לו טוב. אבל אחרי זמן מה התחיל להתכנס שם איזשהו גרעין של יהודים ואפילו פתחו שם בית כנסת, והוא לא יכול היה לסבול את זה בשום אופן. הוא עבר לגור במקום אחר, מאוד נידח, משהו בסוף מיאמי. אבל גם שם, אחרי כמה שנים, הוא התחיל לזהות ישראלים ויהודים על המדרכות  וזה הציק לו. הוא החליט שהוא הולך לגור במקום ממש נידח לגמרי. מקום שמלבדו לא יהיה שם עוד אדם, ואז הוא קיבל את הזיכיון על תחנת הדלק ונסע לשם עם המשפחה שלו, לגור באמצע שום מקום, מבודד ורחוק מכל מה שהוא לא רצה לזכור.

אבא, באו לקרוא לך

והוא ממשיך ומספר לשני היהודים שמולו: "היום אני אדם מבוגר ומוגבל, את רוב העבודה עושה הבן שלי. הכלה שלי עוזרת, גם הילדים שלהם עוזרים לפעמים. ולי, מה נשאר לעשות? אני יושב מול המסך וזז עם השלט מערוץ לערוץ.

לפני כמה ימים, תוך כדי שאני עובר מערוץ לערוץ, פתאום אני רואה משהו מאוד יהודי על המסך. אני מסתכל מזועזע ורואה דמות רבנית הדורה מאוד עומדת מאחורי שולחן והרבה יהודים עם התלבושת המסורתית לידו. מיד עברתי לערוץ אחר אבל לא יכולתי להתרכז בשום דבר והייתי מאוד מוטרד. מה היה שם? איך זה שאני רואה דבר כזה בטלוויזיה הממלכתית הכללית? מי זה בכלל?

לא יכולתי לעצור בעצמי וחזרתי לערוץ ההוא. זה היה שידור של התוועדות עם הרב'ה מחב"ד. ראיתי את הרב'ה מחב"ד מדבר אל אנשים שיוצאים לשליחות, ומספר להם על כך שכל יהודי צריך לחזור בתשובה. הוא אמר להם שמשיח שיבוא, יקרב כל יהודי ויהודי. משיח ממש ימצא את כל היהודים, גם את אלה שהכי רחוקים, גם את אלה שהכי נידחים, גם את אלה שכבר לא רוצים להיות יהודים. משיח יעבור מבית לבית וידפוק בדלתות ויאחז אותם ביד ויגיד להם: 'בואו, בואו, תחזרו'.. ככה הוא יקבץ אחד אחרי השני.."

ישבתי מול הטלוויזיה, רואה ושומע את כל זה, והזדעזעתי מאוד. גם אחרי שכיביתי את הטלוויזיה וחלפו שעות לא נרגעתי, ובני המשפחה שהבחינו בסערה שאופפת אותי ביררו מה קרה.

בתחילה לא רציתי לספר, אבל אחר כך לא יכולתי להתאפק, גיליתי להם מה שלא סיפרתי להם כל החיים, אמרתי: 'תדעו לכם שאני יהודי, אבל אף פעם לא רציתי לזכור ולא לחשוב על זה בכלל, ועכשיו אני שמעתי דיבור כזה מרב יהודי, שאמר…' וסיפרתי להם כל מה שראיתי".

"וכעת, לפני כמה דקות", ממשיך הקשיש, "הבן שלי נכנס לכאן, ניגש אליי ואמר לי: 'אבא, אתה זוכר מה שסיפרת לנו לפני כמה ימים, על מה שהרב אמר בטלוויזיה, שיבוא זמן ויאספו את כל היהודים מבית לבית? אז אבא, הם כאן. הם הגיעו. באו לקרוא לך, אבא..'

ואז אתם נכנסים, שני יהודים של צורה, וכשאני שואל אתכם מי אתם, אתם עונים לי: 'אנחנו שליחים של הרב'ה מחב"ד, באנו לקרב כל יהודי'.." והוא בוכה ובוכה ולא יכול להירגע.

שני השליחים נשארו שם את הלילה. לעזוב את המשפחה שלו כבר לא היה לו כוח, אבל הם נתנו לו תפילין והכשירו לו את המטבח, והשאירו אותו במצב הרבה יותר משופר מקודם.

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345