יום ראשון, שבוע טוב! אבחר בחיים, ואצא מהחוב! ו' בתמוז.

בס"ד

ידידי זוהר ברנע ממשיך במסעו אל מקורות השמחה וגולל את האבנים מעל פי הבארות אחת ועוד אחת

לפעמים, אני מרגיש, שחברים שלי מדברים עלי מאחורי הגב וצוחקים על ההשגים שלי!
אבל אז, ב"ה, הוא יתברך מרחם עלי, ונותן לי להיזכר שאין לי חברים, ואין לי הישגים וגם אני לא מעניין מספיק שידברו עלי, ב"ה!!
כמעין זה, סיפורו של יעקב (שם בדוי) מארץ רחוקה, רחוקה (שיניתי פרטים, כדי, שאף אחד לא יבין במי מדובר ואולי בכלל יעקב היה מכוכב אחר.. ואולי נסחפתי קצת בטישטוש העקבות) ובקיצור,
הוא עשה בר מצווה לבנו אבל הוא לא לקח מלצרים אלא לתומו סמך וסבר שמישהו מהקרובים שאכפת להם ישנס מתניו ויזיז את העסק… הוא רמז רמזים (ואף כבדים) לכמה מועמדים שטבעי היה לסמוך עליהם אבל אותו "הנסמך" לא התכוון, או לא ניחן בחוש, לקחת אחריות על הגשת האוכל, ולכן הסעודה נמשכה המון שעות – לא היה מי שיגיש, עד שהבן של חבר של יעקב, הבין שצריך לקחת אחריות והעסק התחיל לזוז…
אותו בעל שמחה כאשר הגיע הביתה ניסה לברר עם משפחתו את סיבת המחדל, בעדינות, ומה שיצא זה שלאף אחד לא הייתה באמת חשובה השמחה שלו!
הדבר גרם לו אין סוף צער ורחמים עצמיים (ואפילו שהבין שאולי חסך קצת יותר מידי, "עבר את הגבול")
לולא הבן של החבר שלו, שראה בצערו ולקח יוזמה, כנראה היה יושב עד היום ומחכה לבורקסים…
לאן אני חותר ?
יש נמשל! ממש לא דומה, אבל בכל זאת ננסה:
לקב"ה יש שמחה, עצומה ואינסופית, 'עוז וחדווה במקומו', ואומר רבינו- "השמחה של הקדוש ברוך הוא מלובשת במצוות, כי הם אחדותו" (תורה ה')
"ומי שעושה המצווה בשמחה, שמח במצווה עצמה…הוא נכנס בשמחת הקדוש-ברוך-הוא"
אלא ש…
מי מתוך מליארדי האנשים בעולם מעניינת אותו השמחה של הקב"ה??
מי מוכן לשמוח עם מצווה ולא עם פתרון הבעיות שלו או השגת התאוות שלו?
תכלס זו משרה (יחסית) פנויה, משרה ששוה כל הון שבעולם! וכל אחד צריך לדעת שאם לא הוא, העסק לא ידפוק ולקב"ה יהיה המון צער!!
ומי שכן… יציל את כל העולם כפשוטו!
ומלמדים אותנו חז"ל עיקר גדול: "צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי"
 
ומעתה כל אימת שאני מתבוסס בשגרת המטלות שמניעה אותי כרובוט בשלט רחוק, בעיות ורצונות אישיים, ואני חש את המיאון בלבי: למה ל"בזבז זמן" לשמוח עם מצוותיו יתברך… אני מזכיר לעצמי את הצער של אותו יהודי בעל שמחה דלעיל שהרגיש כה בודד בעולם, שלאף אחד לא היה אכפת כלל שהשמחה שלו תדפוק, עד שבא יהודי צדיק, שיכול היה לראות מעבר "לצלחת שלו"…
ובאמת כך הוא דרך רוב העולם להיות טרודים ברצונות והעסקים של עצמם ולא יכולים לראות בצער של השני ובודאי לא בצערו של הקב"ה…
"השני למלכות" מהסיפור של רבי נחמן על בת המלך שנאבדה. הוא אכן ראה בצערו של המלך, וזה כה כאב לו שלקח על עצמו משימת חיים לפטור את המלך מצערו… ולכן זכה בסוף למה שזכה.
אני רוצה להיות ההוא שמביא את "הבורקסים" לקב"ה, כביכול.
אני אשמח אותו!!
אני אהיה זה שיגרום לו נחת וחדווה, כביכול
אני בשטח!
אני שמח!
הכל יהיה שמח!
ואם אין לי חשק, אז מה?! אין מישהו אחר, ואסור שיווצר מצב שלאף אחד לא אכפת!
ממש אין מישהו אחר וגם אם יש זה לא זה, זה כאילו בשמחה אחרת… כי באמת לא היה עוזר (בסיפור הנ"ל) שמשהו יתעורר להגיש עוף בחתונה של מישהו אחר…אלא, היו חסרים מגישים בבר מצווה של "משפחת יעקב חסכני"!
אני חייב להיות שמח במצוות, אין מישהו אחר שיעשה את זה! וזכיתי בשמחה גוררת שמחה, גוררת שמחה…

זוהר ברנע

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345