יום שני, לא פלוני אלמוני אלא כוח הכי ראשוני. כ"ז בסיוון (בפנים סיפור אמתי מאת: זוהר ברנע)

בס"ד

הלקח מזה שהשתוללתי בבית כנסת – שיכור (לא בפורים, סיפור אמיתי)

הלו חברים יקרים, ראשית אני רוצה לאחל לכם יום שמח במיוחד (יותר נכון, המשך יום שמח במיוחד…)

היום אספר לכם איך השתכרתי בבית כנסת (לא בפורים) ועשיתי מהומות…(סיפור אמיתי לגמרי)
אקדים,
אני לא אוהב יין,
אני לא שותה יין כלל חוץ מבפורים, לאחרונה התחלתי לשתות גם בקידוש (אחרי הסיפור דנן), וגם עתה, אני משתדל לא לעשות בעצמי הבדלה (אלא לצאת ידי חובה עם מישהו) כי איני אוהב יין.

עכשיו לעסק:
סוף שבוע אחד הרב של הבית כנסת היה צריך לנסוע לשמחה משפחתית…
הוא ביקש ממני לשאת דבר תורה קצר (מסיפורי מעשיות לרבי נחמן זיע"א) בקידוש בשבת בבוקר…
חלק מהציבור תמהו על הבחירה, הרי כל אחד חושב שאותו היה צריך, בודאי, הרב, למנות וכו' (והמבין יבין…)
תכלס הסתיימה התפילה בשלום על כוחותינו, ולא זו בלבד שאני נקרא לדבר לפני הקהל הקדוש, הגבאי מפציר בי לקדש…
כבוד או לא כבוד?!
כן רציתי ולא רציתי,
לפני שהספקתי להבין מה קורה איתי, כוס ענקית של יין פטישים היתה מזוגה לפני, והקהל הקדוש מביט בי בעיני עגל רעבות וצמאות כאומר-
"יאללה, תקתק…"
אז עשיתי קידוש…
ו..
זהו!
זה כל הסיפור…

אחר כך אני לא זוכר מה היה…

הדעות בבית כנסת היו חלוקות אם צרחתי דברים לא מובנים בגנות רב מסוים, או בעדו…
מה שבטוח שיצאו מפי שלל קולות לא מובנים, מוזרים, הלכתי הלוך ושוב וצעקתי…
על זה הצופים הסכימו!
(כתבתי לכם שמאחר שאני לא שותה הרבה, אני מאוד מאוד רגיש ליין?)
תכלס, עושה רושם שדבר התורה שלי לא כ"כ הובן…
מה?! וכי אני צריך לעשות את כל התפקידים שלהם?! גם קידוש וגם דבר תורה? טוב שלא ביקשו ממני גם להיות חזן, שוחט ומוהל… וכו'
ולמה לא מביאים כוס נורמאלית של קידוש לבית כנסת?? ממתי כוס קפה ענקית, חבית קפה, יותר נכון, משמשת לכוס קידוש??
דברי התורה התערבלו לי בראש ולא יצאו מסודרים…
מה הייתי אמור לעשות?! יותר הרב לא ביקש ממני לדבר…חבל דווקא היה יין טעים..

הבעיה היא לא הפדיחה, שתשכח במוקדם או במאוחר..
(המתפללים כנראה לא יספרו לבנים שלהם ולכן תוך לא יותר מ-70-80 שנה כבר אף אחד לא יזכור …)
הבעיה האמיתית היא שדברי התורה שלי וכנראה של כולנו מעורבבים בראש שלנו כל הזמן…
"שיכור ולא מיין"

איבוד הדעת גורם לעשות שטויות ובודאי לא להתקדם למקומות טובים..
רוב האנשים נמצאים ב"הנג אובר" מהשכרות של החיים, המתיקות נגמרת וחולפת מהר ומחכים שהבלאגן של החיים יסתדר … שהפאזל ירכיב את עצמו…
אם אני אגיע למצב ש….(מלא את החסר) אז אני אהיה שמח ומסופק …
ואם אני אגיע למצב ש (מה שהשלמתי בסוגריים למעלה) כפול 10 אז אני אהיה שמח ומסופק גם ביהדות שלי…
ובואו ואגלה לכם סוד…מה שמלאתם בסוגרים לא יגיע..ואם יגיע הוא יראה קטן ויהיו עוד סוגריים חדשים, יותר גדולים…המסלול יחושב מחדש, ארוך יותר…
ולכן הדעת בגלות, מחפשת ומחפשת בלי להפסיק,
איבוד הדעת..
כשמאבדים את הדעת באים …דינים
צרות, והרגשות ריחוק, חולשה ועצלות.
כל מה שצריך זה להזהר..

עתה ארחיב את הדיבור קצת על פעולה אחת, יום יומית ותדירה,שמבלבלת אותנו מאוד..
אם נשכיל לצלוח אותה בשלום, החיים יהיו דבש!
אם לא – באסאל, ח"ו!
וזו דיאגנוזה בדוקה ומנוסה, ברורה ומובאת בכל ספרי הסוד, הצדיקים ובפרט בספרי רבינו נחמן
והיא-
שהמפתח להצליח ליישב את הדעת ולשמוח במצוות ובחיים שלנו כיהודים, תלוי ב-
איך אנו אוכלים ושותים (לא כמה אנחנו אוכלים, זה כבר ענין אחר)!
או שאוכלים דבש או ש"אוכלים אותה"…
או שותים לרוויה או הופכים לשוטים ושיכורים
ואם לא נזהרים, הפדיחות לא מאחרות לבוא (וגם בחבילות!) ואתה מוצא עצמך גם שיכור וגם מפודח ומבוזה בעיני עצמך ובעיני אחרים …
להווה ידוע שהאוכל והמשקה הם, בעצם, סוגים של "תרופות" ומרוכזים בהם פעולות אלוקיות כבירות שאי אפשר לשער, ובזמן האוכל אז היא עיקר המלחמה, והיא נטושה בכל!
אנו רואים את הצלחת המלאה… ואם מישהו בא לדבר איתנו ברגע קריטי זה, המחשבה היחידה שעוברת לנו בראש היא:
'אני אוהב אותך כעך…'
אבל, כמו שזו ההזדמנות של היצר הרע לטשטש אותנו ברוחניות, להכניס אותנו לתרדמה כך אפשר, כתוב בספרים, לזכות בעת האוכל להארת הרצון – רצון חזק להתקרב לה'…
ואם  את הארת הרצון הזו קבלת (בעת האוכל) אז הכל שמח, אתה עוסק כל חייך בדבר שאתה הכי רוצה – מצוות ה'!

שעת האוכל היא שעת הבירור. זה נקרא בלשון הסוד- לברר "ניצוצות" (של 'אלוקות'): להעלותם אל הדעת הצופה פני כיסא הכבוד, או להורידם לשאול, חלילה, ולתת אותם 'מאכל' לקלי'.
באוכל, אם כן, כל ביס זה בחירות!
האם אני פה למלאת את הבטן שלי (ואז אני בוחר במפלגת "כוחי ועוצם ידי", "תענוגות העולם הזה" וכד') או אני פה לעבוד את ה' בשמחה! (מפלגת "ה' הוא האלוקים" – הוא נתן ונותן את האוכל. וכל הטעמים שיש באוכל זה רק בשביל ש"נטעם" את מתיקותו או יראתו וכו')
כל אחד מאיתנו הוא ראש הקמפיין!! וגם הבוחר!
הנושא מורכב כמובן ודורש למידה, והלוואי והייתי יכול לפתור לנו את הפינה הזאת בשלמות אבל הנה כמה עצות מעשיות שעוזרות מאוד לנצח את הבחירות ולהתמנות כשר (שר שירים כל היום!!):

לזכור שזה לא תמים כמו שזה נראה… ולשמוח שאני מאמין במאמרי הזה"ק, הצדיקים ובליקוטי מוהר"ן
לשמוח בזה שאני אוכל אוכל כשר (אפשר להסתכל על ההכשר, לנעוץ בו עיניים, עד שמקבלים תחושה…). כמה מצוות יש בפרוסת לחם אחת? מלאן, עשר? אפילו יותר. אז לשמוח!
ה' מסתכל עלי עכשיו כיצד אני אוכל… אבל לא לפחד, הוא רוצה לראות אם אני שמח, (אם אני הולך אתו בבחירות, ולא עם היריב..)
לחשוב למשל מאיפה בא התפוח או תפוח האדמה? מבית החרושת? איזה מפעל יצר אותם? ..
בניסים, מזרע קטן, אדמה, זבל ומים, ה' גידל עץ ענק שעליו גדל לו הפרי המתוק הזה! בשבילי! (ה' באמת הוא המתוק, התפוח זה כמעין משל להבין זאת)
התפוח הזה הגיע לשולחני כי כך ה' רצה. נטו.
יש לי שליחות חשובה ביותר שאף מלאך לא יכול לעשותה, וגם לא אף נברא אחר! והיא: ל"ברר", להודיע ולהיוודע, שהתפוח הנ"ל הוא לא רק תערובת של פחמימות וכו' שנוצרו פתאום מריאקציות כימיות, שצריך המון דמיון להבין איך הן נוצרו פתאום יש מאין (אבל על זה אין בילבולים, כי היצר הרע לא מציק שם) אלא התפוח, כמו כל שאר העולם, ברוא ונושא בתוכו את הכח האלוקי של הבריאה (הקרוי "ניצוצות אלוקות") ותפקידי להאמין בזה, ואם עשיתי כן, גאלתי את התפוח הזה… ואני בדרך לגאול עכשיו עוד חפיסת שוקולדה בתנופה של "עוד לקוח מרוצה…"

ואם לא, אם לא חשבתי את זה… העסק מסתבך, לא נעים, היצר הרע מאוד שמח..עוד שיכור ישנוני בעולם ל"טפל בו"…

עד כאן להיום, מקווה שלא הרסתי לכם את התיאבון, אבל אם מאן דהו מאיתנו יזכה אפילו לקצת מעצה אחת בארוחה אחת- זכה והצליח!
שיצפה לשמחה גדולה ויישוב הדעת! וגם אם לא, אפשר, אחרי מעשה, לחשוב רטרואקטיבית את כל המחשבות הנ"ל יתכן מאוד שזה עושה תיקון אפילו יותר גדול!
כי בשעת האכילה היצר הרע לוקח לנו את השכל וצועק – "אם אין שכל תאכלו עוגות"..לא ליפול מהכשלון אלא הפוך …
כל טוב ובינתיים עוד עצה אחרונה-
אל תעשו שטויות שאני לא הייתי עושה!

זוהר ברנע

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345