י"ב ניסן: ב'לי י'דיים!

בס"ד

ב'לי י'דיים בניסן. ממצרים יצאנו בלי ידיים. לא עשינו, ולא יכולנו לעשות, כלום, להיחלץ ממצרים. להינצל מן הגורל הנורא. הכל עשה הקב"ה לבדו! לא מלאך ושרף. כך נולדנו כעם השם. 'אנכי השם אלוקיך' אנכי אלוקים שלך דווקא. יותר מכולם. למה? 'אשר (כי) הוצאתיך מארץ מצרים'. טובה מיוחדת, בלעדית. נצחית.

ועכשיו אל ידידי זוהר ברנע

רשע מה הוא אומר?

מכירים מצבים בחיים שאין לכם חשק לכלום? אין חשק לקום בבוקר, שום דבר לא מרתק, לא מענין, לא מושך, לא מבשר טוב? כוחות הנפש במינוס. 'אין אנרגיה' (וזה אחרי הכוס קפה השלישית ברציפות)…

מאוד היינו רוצים שהחיים יחזרו אלינו, שהתקווה והאמונה ימלאו אותנו מרץ, קצת התרגשות וסיפוק… אבל כרגע אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים כאן וזה מונח על הלב כמו סלע בטון.

אם היו נותנים לי חשבון בנק תוסס (עם כסוי), וגם רכב מפואר, וגם כמה גבאים סביבי, קצת שכל (כמו של הגר"א לדוגמא) והיו נותנים לי לעשות מופתים כמו הבבא סאלי הקדוש… נו, אז, ברור היה לי למה באתי לעולם, אבל כרגע, את המציאות הזו שאף פעם לא הולך על פי התכנון המקורי, את זה אני לא יכול להבין. לא מבין למה אף פעם, אף פעם, לא הולך לי כמו שהייתי רוצה וזה עושה שמות במצב הרוח שלי…

ובכן, חסרה לנו ידיעה אחת שהיא עמוד התווך של הבניין:

הסיבה (אות ה' גדולה) שה' יתב' הביא אותנו לעולם היא שנתמודד עם מניעות ונעבור אותם! שנהיה אלה שעוברים על גשר חוצה חיים ולא אלה שנתקעים שם! לכן אנו נקראים עברים. שלא נשקיע את כל כוחנו (לריק) רק כדי לנסות ולארגן שלא תהיינה לנו מניעות ושלא תבאנה עלינו בעיות, כי הן וודאי תגענה! אבל אם נבין שיש לנו שליחות במניעות האלה דווקא (ונחפש בנו, עצמנו, את מקור המניעה) אז יהיו לנו כוחות לעבור את העולם הזה בשלום.

לדוגמא: למה אנו רואים בדרך כלל את הבחור הדתי לאומי משתוקק להתגייס לצבא?

הרי אם נתבונן לרגע במבט מהצד מה באמת עובר על המתגייס – לחץ בלתי פוסק, אנשים צעירים ששנה יותר מבוגרים ממנו נכנסים לו לחיים ונותנים לו פקודות שלעיתים הן שרירותיות ולעיתים הן אפילו החלטות של חיים או מוות עבורו. שום פרטיות, מעט שעות שינה, צריך לפעמים לקום לשמירה וכו' וכו'… שלוש שנים רצופות הוא עוזב את כל אשר לו ונכנס למחנה עבודה – ממש קשה להבין כיצד בחור (בפרט אם בילה במכינה קדם צבאית) חולם ומשתוקק להגיע לכל זה.

מאידך, בחור שלא מאותו הסוג של הסרוג הנ"ל הוא (הרבה פעמים) ממש לא רוצה את זה!

ולמה ההבדל הגדול הזה? הרי שניהם באותו גיל, באותה מדינה? עם אותו שכל (פלוס מינוס)? ושניהם ידעו מקטנותם שהם לקראת שירות צבאי?

והתשובה: זה קיבל  "רוח" (ולא משנה מה דעתנו עליה) והשני לא! זה שעבר תהליך הכנה עובר הכל בשמחה, השני סובל וסובל…

העולם הזה, למי שאינו מכיר ואינו מקבל את הרוח של הצדיק, יכול להיות גהינום ממש. אבל למעשה יש לנו פה תפקיד ושליחות. כיהודי, תפקיד זה חשוב יותר מנשיא ארה"ב, אפילו כאשר איננו מבינים את זה. ודווקא המניעות הן הן המשימות. ומי שמסרב להאמין לזה ורוצה להיות כמו "גוי טוב" (עשיר, מכובד, גיבור וחכם וכו') חייו יהיו מלאים בפלונטרים כואבים ולעולם לא ישיג את מבוקשו – ואם ישיג, זה לא יהיה זה. לא מה שקיווה ודמיין – ולעומתו, מי שכן מכיר את דברי הצדיקים ומאמין בהם, יהיה מלא בחיות וסיפוק.

כי ה' ית' לא יקרא לנו ברמקול – איציק, איציק , יענקלה, אני רוצה שתעשה א' או ב' למען הגאולה הכללית והפרטית. אלא השם פשוט שולח אותנו אל התפקיד- ומה שעובר עלינו זה בדיוק (אבל בדיוק מפליא) מה שאנחנו צריכים לתקן. ואנו יכולים לקלקל המון אם אנו כופרים בהשגחה, כופרים באמונה, מקטרים, רוטנים וכואבים את מצבנו. ומצד שני אנו יכולים להיכנס אל פיתולי יום חדש בחיים עם אמונה, עם שמחה והודאה, ולזכות אח"כ גם להבין את תפקידנו ולהימלא בסיפוק וחיות כיצד אנו מוציאים אותו מהכוח אל הפועל.

 המפנה מתחיל בכך שמתחילים להודות לה' על מה שעובר עלינו. מתחילים  להכניס למקומות הללו אמונה ושמחה.

הבה ניקח את ההגדה של פסח בתיאור של ה 4 בנים, וננסה לדמות את זה לעניננו – 4 מדרגות שכל אחד צריך לעבור.

המדרגה הנמוכה (שבה אנו נמצאים לרוב) היא כאשר אנו מאבדים את הדעת – 'רשע'.

זו המציאות הסטנדרטית: אני "מבין" טוב מאוד מה צריך להיות לי – אני אמור להיות עשיר, מכובד, בריא, חזק וחכם. ואז אני אודה לה' (או שלא)… הרשע שואל: "מה העבודה הזאת לכם" – מה אני צריך את ה'שליחות' הזאת? מה אני צריך את העבודה ה"שחורה" הזאת, צרות וייסורים? תן לי כסף ובריאות ואחר כך נדבר… אף אתה הקהה את שיניו – הקהה –  כלומר, תוריד מהרשע (גימ' 570) את שיניו (גימ' 366) תקבל – צדיק (204). כלומר, תוריד ממנו את אכילת הלב הבלתי פוסקת הזו (שיניו), את האכילה שאנו אוכלים את עצמנו בחינם ותשכנע אותו, ונשכנע את עצמנו, לשמוע אל הצדיק ולהתבטל אליו. אז נתמלא ברוח חיים, נעשה נחת רוח לה' ית'… והכול והכול.

שאינו יודע לשאול – שלב הבא (וזו כבר מדרגה יפה מאוד) היא שהאדם לא שואל שאלות, גם לא בלב. הוא פשוט מקבל את הייסורים. אמנם, עדיין לא באהבה ובשמחה מאחר שאינו יודע למה הם, אבל בלי לעשות מהם תיאוריות.. לכן "את פתח לו" – תראה לו כמה ניסים. תראה לו איך שהכל מתהפך לטובה: "בעבור זה (הקשיים והתמירות) עשה לי ה' בצאתי… (כלומר, באה גאולה)".

התם – השלב הבא, שזו מדרגה נפלאה לבלות בה, היא להיות תם, כלומר, שלם. אם יצאנו ממצב של "רשע" ועברנו כבר את המצב של "אינו יודע לשאול" אנו כבר יכולים להיות תם ולהודות לה' על כל מה שעובר עלינו בתמימות ופשיטות, בלי שום חכמות: מה שה' עושה הכל לטובה!

'מה זאת?', שואל התם. 'מה' – זה לשון ביטול ('מה אנחנו ומה חיינו'), והוא, התם, מתבטל ל"זאת". כלומר, אל כל מה שעובר עליו – הכל ה' עושה! לבו שלם עם זה. ועונים לו אתה תראה ניסים גדולים על כך…

ואם אדם הולך ומשלים כך את רוחו הוא יגיע למדרגת – החכם. הוא ילמד לברר לעצמו את עצת "בצר הרחבת לי", כלומר, יקבל שכל ערני למצוא את ההרחבות (ההארות פנים, ההשגחות, הסימנים המתוקים מן השמים שיגמר טוב) בתוך כל מה שעובר עליו. כי צריך להיות חכם גדול כדי למצוא את ההרחבות בתוך השליחות שלי, בתוך מה שעובר עלי. אבל כאשר עברתי במדרגת ה"תם" והודיתי לה' בתמימות, בלב מקווה לטוב ובלי להבין (וגם בלי לנסות להבין) על כל מה שקורה, אני מקבל דעת ומוחין להתחיל להשיג "מה העדות והחוקים והמשפטים שציווה ה' אלוקינו". מאחר ואני יודע שה' – בחינת החסד, הוא אלוקינו! כלומר, מצטייר לעתים בבחינת דין, ואז אני יכול למצוא את השליחות שלי בכל עניין… ודע שיישאר לך טעם טוב בפה, טעם של התחדשות מקסימה כל הזמן: 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'.

בקיצור כדי להגיע לטעם טוב, חיות וזריזות בעולם של מניעות, צריך להבין שכל המניעות הן טובות, מאתו ית', ונועדו להשלים את התיקון שלנו וצריך מאוד להודות לו ית' (וזה גופו הוא התיקון) וכך נכניס שמחה וישועה לחיים שלנו ונזכה להתחבר אל הצדיק, לזכות לרוח חיים (ולא רוח סערה שתבלבל אותנו) וכל מה שיעבור עלינו רק יעורר אותנו אל שמחת 'מה טוב…'

זוהר ברנע

(בדילוגים ובעריכה שלי, ואתכם הסליחה, אהרן בר)

 

תגובות

  1. ברנע הגיב:
    ברנע

    פסח מלא שמחה והודאה לרב, למשפחתו ולכל הזוכים שזכו להסתובב באתר חיזוקים

    תודה רבה הרב בר
    אני התחזקתי


    דירוג: 5 / 5

  2. יעל הגיב:
    יעל

    איזה חיזוק!

    דברים עמוקים ונכונים כ"כ נאמרים מלב רגיש, חכם ומנוסה.
    ממש נותן כוחות, במיוחד לתמים בינינו. ז"א לי..(תם במקרה המחמיא ביותר)
    אז תודה תודה תודה
    וחג שמח!


    דירוג: 5 / 5

  3. ממעריצי האתר הנפלא הגיב:
    ממעריצי האתר הנפלא

    פשוט ...תודה

    פשוט להודות לה' שוב ושוב שיש אתר כזה שאפשר להתחזק ברעיונות של הרב שוב ושוב!


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345