המרתון נתן את הטון בירושלים

בס"ד

שמעתי מהרב שלי שחסידי ברסלב כתבו על הקירות בגטו וורשה: 'יהודים, אין ייאוש בעולם כלל!' – וזה נפלא. אני רוצה לתרום את חלקי לחיזוק המיוחד הזה עם דוגמה פחות הירואית, אמנם, אך נפלאה גם היא. אעתיק לכם ב"ה קטע מיומן-חיים שלי אודות חווייה מיוחדת שהיתה לנו.

הקדמה

לפני כמה חודשים סיפר לי בני (נשוי פלוס בשנות השלושים המוקדמות שלו, איש הי-טק) שהוא התחיל להתאמן בריצה. הוא אמר שזה דווקא מוצא חן בעיניו והוא מתמיד בזה. אני די התרשמתי כי זה מקורי אצלו, הוא לא ראה את זה בבית, ספורט לא היה אף פעם בכותרות אצלנו. לרוץ זה מאמץ רציני וצריך לזה החלטה חזקה.

ובכן, לפני כחודשיים הוא העיר באקראי שהוא מתכונן לרוץ במרתון ירושלים המתקרב, וגם את מלוא המסלול. הפעם אני ממש נדהמתי. לרוץ 42 קילומטר זה אצלי בגדר פלא. לא רק שזה הרבה מעבר לסף הבחירה שלי אלא שקשה לי אפילו להתעכב ולנסות לדמיין נכונה את גודל ההישג הזה. זה כמו אור מקיף בשבילי, לא בסקלות שלי. ואמרתי לו בכנות: 'יקי, אם זה באמת עומד לקרות, אני רוצה להיות שם, אני רוצה להריע לך. אני חושב שזו מדליית זהב לאופי של כל אחד והייתי באמת רוצה להיות נוכח ברגע כזה'. הוא התפלא והתרגש מעוצם ההערכה ואמר, גם הוא בכנות, שהתגובה האמתית הזו שלי מעודדת ומחזקת אותו.

בתחילת השבוע שעבר הוא מתקשר לבקש משהו, ואגב השיחה מתברר שהמרתון יהיה בע"ה בסוף השבוע ביום ששי והוא מהסס לרוץ מפני שכמה שבועות הוא מצונן וגם משתעל קשה, אולי שפעת, ואינו יודע להחליט… ואני נפעמתי שוב ואמרתי לו שאם זה כן, אז, אנא, שיודיע! כי, למרות שזה נראה כמעט בלתי אפשרי שנגיע כי דוקא באותו יום ששי אנו מתכוננים לנסוע לחולון לאחל לאבי, הי"ו, מזל טוב ליום הולדתו ה- 94, ואחר כך אנו ממשיכים לחני, למעלות, ולכן אנו ממש לחוצים בזמן, אף על פי כן נמצא דרך איכשהו, רק שיודיע. ואפילו תיאמנו נקודת מפגש משוערת…

ועכשיו, אל היומן: בס"ד, יום ראשון, י' אדר ב, תשע"ו

הו, אבי מלכי, אני עפר מגושם וגדוש בזיהומים, אך יש בי גם זהב, ומתוך הזהב הזה אני מודה לך כל כך, כל כך, כל כך! יצאנו ביום ששי מוקדם בבוקר לאחר תפילה רוויית תחנונים מלפני פני רחמיך, שהכל ילך למישרים ונצליח להשיג את כל מטרותינו – ליהנות מיום של נסיעה לגליל ופגישות מרגשות ושבת קודש בחילוף אווירה. ויצאנו מוקדם לתחנה המרכזית (לאחר כתיבת 'פינה אישית' בהשראה חדשה ממך, אבא) והגענו לשם בזמן על מי מנוחות עם הפקלאות, ואנו יוצאים לכיוון שער יפו ברגל כי העיר סגורה לרגל המרתון. אנו עם התיקים על הכתף כי אין שמירת חפצים באגד ואנו מתכוננים בפשטות ללכת את כל הדרך עד לשער יפו הלוך ושוב, ואנו חייבים להזדרז כי הם עוברים שם בין 8.45 ל 9.00. ואיני יודע מה היה קורה לו באמת היינו נגררים עם התיקים, אבל אתה נתת בפי ובלבבי לומר (בלי להאמין למילה שאני אומר) שצריך לבקש מאחת החנויות להשאיר אצלם את התיקים לשעה וחצי בתשלום. והנה חיה אומרת: 'יש כאן תחנת מוניות, תבקש מהם', ואני אכן נכנס ובלבי חושב שזה הזוי, אבל אני אומר, כחצי בדיחה: 'אתם מוכנים…יש לנו בן במרתון…' והפקיד נענה לנו בחיוב (ובחיוך) וללא תמורה: 'שימו תחת השולחן, ואל תשכחו את זה כאן'. ולבי קפץ מדיצה. זה רק אתה אבא! איזה יום מקסים – ועיני כבר כמו שני פנסים.

והמשכנו לאורך רחוב יפו וצהלת האירוע הולכת ומכה שורשים בלבנו… הרבה קבוצות עליזות של צעירים וצעירות שסיימו לרוץ מהלכות שם בתלבושות ספורט ססגוניות, ודוכני מיים מינרלים רבים לרווחת הרצים מעידים על החווייה, והשמחה עולה…

והגענו למקום המפגש המשוער – ככר צה"ל – בזמן הנכון אבל הוא ריק מאדם… אכזבה? ממש לא. כי הנה היה שם אחד, במקום ובזמן, שידע לספר לנו שהרצים אמנם כבר עברו אך נוכל לראותם עוד מעט יוצאים מן המנהרה כמאתיים מטר הלאה… מהרנו לשם.

טיפין, טיפין הם היו מגיחים ועולים מתוך המנהרה… הרבה מהם כבר עברו ולא נוכל לדעת כמה (האם גם הוא עבר?) חלקם אפסי כוחות לגמרי, טובעים במאמץ המפרך, חלקם עדיין מגיבים ומסמנים לנו תנועה של ניצחון באצבע. כמה מהם, יותר רעננים, נענים לנו בחיוכים רחבים ובמבטים קרובים… הם היו לבושים בצבעים שונים המעידים על מסלולים באורך שונה, הכחולים היו גיבורי המרתון – הם רצים את כל המסלול. כולם היו מלאומים שונים, ממש מגוון של טיפוסים, אפילו כמה זקנים היו ביניהם, אמיצים כאלה, ורק מעט נשים.

מוסיקה קצבית, צעירה, היתה באוויר בראש העמודים, בווליום נכון שלא מכביד, ורק מעודדים בודדים עמדו לאורך המסלול… יותר למטה, לקראת המנהרה השנייה, שתי צעירות בג'ינס היו רוקדות בשמחה על אי-התנועה שבאמצע המסלול לקראת הרצים… האויר היה כל כך רענן, צעיר וקריר בהחלט, השעה 8.45 והעיר עדיין מתעוררת. הרצים הללו כבר רצו שעתיים והם עוד בחצי הדרך… אנו, כמעט לבד, נסחפים, נסחפים, מוחאים כפיים ללא הפוגה לקצב המוסיקה וצועקים להם קריאות עידוד ומחייכים חיוכים של הצדעת כבוד תמימה, והם נענים לנו בחיוכים צנועים של הכרת תודה. זה נפלא לראות אותם מגיחים מצללי המנהרה במעלה הכביש, לרוב בשלשות או בזוגות, שטופי זיעה…

אמרו ששלושים אלף השתתפו במירוץ (כאלף ואולי יותר כבר עברו על פנינו) ולמרות שהשכל מגמגם, 'אולי הוא כבר עבר', אנחנו כל כך רצינו להביע את התפעלותנו ותודתנו עד שהקשבנו רק ללבנו, והוא סיפר לנו שאנו בוודאי נראה אותו כי הכל היה מושגח כל כך: שמירת החפצים והמידע… והנה לאחר 20 דקות הוא מופיע ומזנק באויר משמחה למראנו, אנו נמסים מרוב התפעלות ושמחה, לבנו ממש נטען באהבה וחדווה לנצח נצחים, איזה נצחון, יקי, איזה ניצחון נהדר… ומחליפים נשיקות מעל הזמן, והוא ממשיך… ואנו מיד פונים לחזור ורגלינו כבר כמו על כריות אויר, הנשמה נושאת את הגוף…

ואז, אוטובוס נפלא לתל אביב ומשם לחולון. וקנינו זר פרחים לכבוד היומולדת, וביקור לבבי ואוהב אצל אבא, 'יומולדת שמח, מזל טוב, מזל טוב', והספקנו להגיע בניחותא לרכבת צפון על פי לוח הזמנים של ההשגחה (נטו). נסיעה נעימה ברכבת, והנה הים, וואו, וואו, אבא, איזה עולם… נהריה צוהלת לרגל מזג אויר אדיר, נעורים מופלאים שוררים שם, נוער וילדים לאלפים מחופשים לכבוד פורים נוהרים במרכז העיר… ואז אוטובוס צפוף למעלות ושם חני מחכה עם האוטו ומבשרים לנו שכנראה יוסף ייקח אותנו במוצאי שבת לירושלים עם הרכב כי הוא צריך וכל' וכל'… שבת קסומה של סעודות לתלפיות וחיבת הלבבות וזיכרון החוויה מהבוקר… הכול מלכות אש ואהבה, קירבת אלוקים חיים, וכל השאר תוהו.

תגובות

  1. נאוה הגיב:
    נאוה

    מיוחד.

    אותי זה ריגש.


    דירוג: 5 / 5

  2. אי אפשר לקצר קצת את המרתון? הגיב:
    אי אפשר לקצר קצת את המרתון?

    אני בדרך לאולימפיאדה

    בס"ד
    אחי אתה גדול מהחיים , פשוטטט גדול!!!
    אני אוהב את הרב אהרן בר!!
    הרב אהרן בר!
    ממש ממש התרגשתי
    אני היום מתחיל שוב לרוץ , דבר ראשון אני רץ למיטה… לאגור כוחות….אבל אני יעשה את זה!
    אתה אדם גדול ומיוחד, תודה אבא שנתת לנו יהודי כזה


    דירוג: 5 / 5

  3. שירה הגיב:
    שירה

    מדהים ומרגש

    מדהים ומרגש
    מבט אמיתי שהבסיס שלו קשר ישיר לבורא עולם
    אשריך


    דירוג: 5 / 5

  4. שרה הגיב:
    שרה

    כתבה יפהפיה

    איזה יופי של חיזוק!!


    דירוג: 5 / 5

  5. אריה הגיב:
    אריה

    קסם שכזה - נעים להכיר...

    שלום לך ידידי (אני מקווה),
    התמזל מזלי ודרכיי הצטלבו להם ביום בהיר אחד לפני מספר חודשים עם אותו יקי המוזכר כאן בפוסט הנפלא. וכך, מדי פעם, לעת זריחה, אנו שמים פעמינו למרבץ שבילים כזה או אחר ומחלצים את אברינו שרק התעוררו בריצת בוקר נינוחה, או נינוחה פחות, משחררים את צהלותינו לנוכח ההתחדשות היומית בטבע ומקנחים לעת פרידה במשקה התאוששות אנרגטי על בסיס שעורה וכשות.
    ואיך מעבירים שעת שחר כזאת שעיקרה ריצה בצוותא אם לא בשתיקה ודיבורים פה ושם. וכך, טיפין טיפין, בחלק של הדיבורים התחלתי להכיר את חייו של ידידי החדש ולגלות שהם מלאים נפתולים, אירועים מרתקים ומני אנשים מעניינים, כמו גם תחומי עניין משותפים לשנינו ומתבטאים באהבת טבע והרפתקאות שיצא לנו לחלוק. ואחרי מספר חודשים שכאלה והנה אני רואה, לעת קריאת טקסט זה, כי לא גרדתי את תחתית הדלי ועדין אני נתקל בהפתעות מהפתעות שונות הקשורות ליקי. ואחת מהן היתה פוסט מקסים ומרגש זה שכתוב בהרבה כישרון ומעביר חוויה מקסימה ומרתקת מזווית מיוחדת שלך כהורה וכאדם מאמין. חייב לציין שהייתי לכוד לחלוטין בתמונות שתיארת והן ממש צפו ועלו מולי כמציאותיות ממש. תודה על החוויה ותודה על יקי ידידי שהוא חתיכת קסם של אדם ובהחלט רץ מוכשר ונחוש. הוא עוד יגיע רחוק….למרות שגם 42.2 זה בהחלט לא מרחק קצר לכל הדיעות.


    דירוג: 5 / 5

  6. יקי הגיב:
    יקי

    אחח אבא

    תודה אבא.
    חזרתי וקראתי את זה. איזה כיף לקרוא ולהתחבר מחדש לרגעים של התעלות מעל לזמן ולמקום. זכרונות וחיבור הלב והרוח לנצח.


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345