יום חמישי ט"ז במנ"א! ר"ת: ט'בעת ז'הב. עוד בעניין האהבה.

בס"ד

בפינה הקודמת ראינו מבעד לעיניהם של ה'מתים הקלינים' פנורמה מדהימה של המציאות כיצד היא כולה לוחשת אהבה.

קצת, מזווית אחרת, כדי להיזכר בכוחה של האהבה, אספר לכם שלפני שנים בסמוך לחתונתי התעסקתי עם ספרים (היתה לי מעין פינה לממכר ספרים במרכז קהילתי מסויים) ויום אחד באה לפני אשה בגיל העמידה, בהירה, נעימה, מבטא פולני מובהק ומגישה לי ספר שכתבה על חוויותיה מן השואה כילדה – 'כוכב בעלטה'. שמה של האשה רות זיידמן. היא מספרת, בין השאר, כיצד היא עבדה במתפרה עבודת כפייה מפרכת עם מכות רצח על כל מעידה קלה, עד שיום אחד מגיעה למפעל ילדה בגילה והשתיים שהיו בודדות כל כך ובאותו גיל נקשרו מיד ברגשות אהבה עזים. היא מספרת איך בבת אחת היא היתה מאושרת. אסור היה להן לדבר זו עם זו במשך שעות העבודה (רוב היום) אבל הן עשו זאת בהיחבא ולמרות שכאשר תפסו אותן הן קיבלו מכות ארורות עם אלות (ללא רחמים) זה לא הזיז להן כלל. אושרה, כך היא כותבת, לא ידע גבול. היתה לה נשמה קרובה, ידידה אהובה… אין מה לדבר, אהבה זה זה!

וגם לא מזמן, חנוכה לפני שלוש שנים, היתה אצלנו בבית פגישת מחזור ספונטאנית עם חברים מהכיתה שלי מאילת (אני אילתי לשעבר) והגיעו חברים שאחדים מהם לא ראיתי כ 40 שנה ובתוכם אחד שהיה אהוב עלי במיוחד, שנים לא ראיתיו. לפעמים הייתי מתפלל לקב"ה שישלח אותו אלי, הוא הפרטנר הכי אדיר לשירה שאני מכיר. כשהוא בא לבי נמס… שירת האהבה ניגנה בי, בבת אחת הייתי בעולם מלא חיים וחדווה, זמר לא מש מפי כמה ימים (הוא, לצערי, נרתע ולא ממש הפשיר כמוני, וחזרתי אל תפילותי)… הנה לכם עוד גוון של אהבה, ואין כמוה.

האם התורה מצווה לאהוב? בוודאי! מי לא מכיר את 'ואהבת לרעך כמוך', ועד לאהבת האהבות: 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'. כן! התורה לא רוצה שנפסיד את התענוג הזה. התורה רוצה שנאהב כל הזמן. שלא יעבור יום ושלא תעבור שעה בלי שנהיה מאוהבים. זה תענוג שאיננו יכולים להרשות לעצמנו להפסיד. ויש הרבה אהבות…

ומה עם אהבת אשה? בוודאי. התורה מספרת לנו באופן נוגע ללב (למרות שמדובר ברגשות שאין בכוחנו לשער) כיצד יעקוב אבינו, בחיר האבות, פוגש את בחירת לבו על יד הבאר וברוב אהבתו מציע לאביה לעבוד עבורה שבע שנים ארוכות, מתוך הערכה אליה. אף אחד לא דרש ממנו את זה. 'והיו בעיניו (כל אותן שנים) כימים אחדים באהבתו אותה'. איזה פסוק לוהט עד רגלי כיסא הכבוד זה! הנה לעינינו כוחה הפלאי של האהבה.

וכן מספרת לנו התורה על יצחק אבינו שאהב כל כך את רבקה עד שהתנחם לגמרי על מות אמו למרות שהיה בן יחיד לה, בן זקונים… ובעצם מספרת התורה עוד הרבה לפני כן, כבר במעשה בראשית, שאדם הראשון היה כל כך כרוך אחר אשתו עד שלעדי עד הוא הנחיל לזרעו את סוג המשיכה העצום הזה שהגבר הולך מרגיש כלפי אשתו עד שהיא מצליחה לנתק אותו מבית אביו ומסינור אמו, כלומר, היא מלמדת אותו להתבגר באמת, וזו מתנה כה דרושה – תחי האשה! זה פסוק מפורש בסיפור בראשית. זוכרים אותו?

ובנוגע לאהבת חברים שהזכרתי קודם, הגם היא שייכת באמת למועדון האהבות? ובכן, כל מי שלא עצלן יפתח ספר שמואל א' וימצא את הפסוקים המתארים את יונתן ודוד אוהבים זה את זה אהבה טהורה ונפלאה כזו עד שאי אפשר להינתק מהפסוקים האלה. למרות ששניהם בעלי שליחות גורלית ואחראית, שליחות שבהכרח מושכת אותם להיות מרוכזים בעצמם, אף על פי כן הם… וואו, איזה מחזה מרתק, מהפנט, הוא הלב האנושי.

וגם אודות אשלייה של אהבה, אותה משיכה מתעתעת שכולה אנוכיות הרודה באכזריות בכל מי שנופל ברשתה, גם אודותיה מלמד אותנו התנ"ך – בסיפור המאלף על אמנון ותמר. וכל כך מוכר הסיפור הזה לדור שלנו המכור לצימאון תענוגיו. חז"ל קוראים לאהבת הבוסר הזו 'אהבה התלויה בדבר'.

אם כן, ראינו, שהתורה אינה משאירה בידינו אפשרות שלא לאהוב – היא מצווה עלינו לאהוב וזה אומר שהדבר בידינו ומסור לבחירה, נכון? זה אומר שיש דרך לעשות את זה – התורה לא תדרוש מאתנו דבר שאינו בהישג ידינו. כי אם זו מצווה הרי שהדבר כרוך בשכר ועונש (זה אחד מי"ג עיקרי האמונה) וכיצד נכנסים שכר ועונש לתמונה אם לבנו לא ברשותנו לאהוב? לכן, פשוט שזה תלוי בבחירה. ובאותו קו מחשבה: אם יש חיוב לאהוב חייבת שתהיה גם הגדרה מדוייקת למילה אהבה כדי שנדע מה לעשות. אחרת איך נוכל לקיים, נכון? נו, איזו הגדרה לאהבה מקננת בלבכם? חייבת להיות אחת טמונה בחדרי נפשנו כי אנו הרי מצווים על זה! צריך רק לא להיות עצלנים ולפשפש בלב ולהעלות אותה על המסך.

או. קיי. הרב נוח וויינברג זצ"ל עשה את זה עבורנו ומציע לנו הגדרה. כמה הייתם נותנים עבורה?

הנה דבריו: האהבה לזולת נולדת כאשר האדם מקבל איזה תענוג ממישהו (ויש המון סוגי התפעלות והנאה גדולים וחזקים שאפשר לקבל מבני אדם) והוא לומד לזהות את אותו אדם עם התענוג שבא לו ממנו, אז הוא אוהב אותו. וזה כולל את כל הרפרטואר הוורוד עם הרקיעים והמנדולינות ופעימות הלב. ברגע שזה קורה, והוא איחד בין השניים, יצר בנפשו את המיזוג הנפלא הזה בין האדם, יהיה אשר יהיה, עם התענוג שבא לו ממנו, הוא אוהב אותו. זו היא האהבה.

קחו זמן למחשבה, ראו אם אתם מסכימים… אני אנסה לומר מה אני מבין בדבריו.

אנו מקבלים פעמים רבות תענוגות נפלאים מבני אדם. נפשנו יוצאת אליהם מרוב התפעלות, הזדהות והכרת תודה. דוגמה פשוטה: משהו שאוהב אותנו, קשה לא להימשך ולהכיר תודה למישהו שאוהב אותנו… או ספורטאי המרהיב אותנו בביצועיו, סופר שמביע באופן נהדר את רחשי נשמתנו, מוסיקאי… יש פעמים, למשל, שאנו באים בקשר עם אדם אמיץ לב, ואנו עוקבים אחר הגבורה האנושית שבו עד שאנו חווים התעלות אמתית, התעוררות לחיים, בזכותו. השראה כה חזקה אנו מקבלים ממנו עד שאנו רוחשים לו תודה עצומה. ואם אנו עוד מתרכזים בתענוג הזה, יבוא הרגע בו לבנו יתחיל לרחוש אהבה לאותו אדם. לבנו למד לזהות את האדם עם התענוג שהוא גורם לו, ואז למרות שיש בו צדדים אחרים, פחות מענגים, אנו נוטים להתעלם מהם, לתרץ אותם, לסלוח עליהם, כי אנו כבר מאוהבים. הרבה פעמים זו יכולה להיות יראת שמים אמתית, נאמנות במצב של ניסיון קשה, ענווה מקסימה, עיניים מלאות רגש, תמימות יפהפייה, חוש הומור נפלא, או יופי רענן שכובש אותנו… ברגע שאנו מתמקדים בתענוג עד כדי כך שאותו אדם הופך להיות מזוהה עם אותו תענוג – האהבה לבלבה בלבנו.

נו, אז צריך לחשוב על זה. הנה עוד דוגמה ידועה שתמחיש את זה: שמענו כבר יותר מפעם על נשים צעירות, פנויות, שאיזה מעשה נועז, מעשה גבורה, של מישהו כבש את לבן, כפשוטו, והלכו ונישאו לאותו אחד (גיבור, בעיניהן) למרות שישב בכלא. הן גזרו על עצמן חיים של ניסיונות קשים למען האהבה שפרחה בלבן כאשר הן זיהו את אותו אחד עם התענוג שקיבלו ממנו.

נו, אז רוצים לאהוב מישהו? זה קל. פשוט, צריכים עוד ועוד לחשוב על התענוג שמקבלים ממנו, להתרכז אך רק בתענוג הזה ולא בצדדים אחרים שלו, עד מהרה הלב יעלה בלהבות האהבה (זו לשון רומנטית, כי בוודאי האהבות קיימות בהרבה עוצמות וגוונים, כאמור). זה בדוק! כך מבטיח הרב נוח. אמנם זו עלולה עדיין להיות 'אהבה התלויה בדבר' וחז"ל אמרו שהיא לא מחזיקה מעמד ברגע שהסיבה החיצונית שלה בטלה, אעפ"כ, בשעתה היא אהבה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה, בע"ה. תחי האהבה!!

ויש עוד הרבה מה לומר והדברים לא יגמרו. ןאנו, בע"ה, נוסיף לדבר עוד בגבורתה ויופיה של האהבה רק עוד פרק אחד, אי"ה, מחר.

another-sunset-1399694-639x478

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345