י' בטבת, יום בו עלה כורת, וצר על כלילת חסד ואמת, עד כי יבוא שופט, ויגאל את העיר, את האור ואת העת.

בס"ד

דברי חיזוק שרשמתי מפי הרב קיוואק ניסן דוד שליט"א.

(אמורים לכל זמן)

דיבורי אמת והתחלות חדשות

דיבורי אמת בינך לבין השם במישעולים, בשדות, במדרכות, בחצרות, במניינים, יוציאו ממך את הרע שמזהם את פנימיות הנפש ולא נותן לך ללמוד ולעשות ולשמוח. רק בלבול ובלבול. דיבורי אמת יגלו לך את השביל בו תלך, יעמידו אותך על פתחו. הראשונים הכריעו שהחטא הגדול ביותר הוא שהאדם אינו מאמין בתשובה. לכן אינו עוסק בתשובה. הצדעת הכבוד הכי גדולה של האדם אל הקב"ה היא כאשר הוא מאמין בכנות שהוא יכול לשנות את טבעו. כלומר, הוא נרגש ומשוכנע שאכן הקב"ה יכול, ואף ברא, הנהגה מופלאה כזו שאין כפייה של הכרומוזומים – אפשר להשתנות! הכל בעצם נברא על מנת זה, על מנת לתקן. יש כאן שליחות בתוך הגבורות. שליחות שהתחדשה היום…  ואמונה זו מגשימה את עצמה.

לכן, אני מאמין שיש לי תקווה! אם רק אקום ואעשה משהו. אם רק אתחיל באיזו עשייה שמביעה את אמונתי שהיגיעה הקטנה הזו משתלמת, שדברים קורים כאן לאור היגיעה, שיגעת ומצאת תאמין!  אני מאמין שהמציאה היא בגלל היגיעה למרות שאין פרופורציה ביניהם. כדאי להתאמץ.

אדם לא יודע שהוא נמצא בתוך הנוגה בכל יום, בתוך עמלק. הוא לא יודע ואומר: 'איזה יום יפה… יום נחמד…', כמו הסנונית שצנחה קפואה אל תוך ה 'עוגה' שהפרה לפני כמה שניות הצניחה מתחת לזנבה, וחזרה הסנונית לחיים בתוך החמימות האורגנית והתחילה לזמר… כך אנחנו, בעצם, מתחדשים בחדווה לקראת יום יפה… (ומה יגידו אלה ששרים גם בלב ערימות הסירים במטבח השמנוני…או בלב הגשם והרוח) אעפ"כ זו השליחות ויש לה הוד והדר קוסמי…

ועם האמת צריך להיות חזק. לא לוותר בקלות. לעמוד על שלי. אחרת אתה משתחווה לכל רוכל שעובר עם צלמים, עם בסטה של רוכלים: השקפות מזרחיות, חילוניות, מסטיות, מדעיות, ציוניות, משיחיות…  אני, כל ענייני, להשתדל שכל דבר שאני זוכה לעשות בעבודת השם ירתיח את לבי (אמן).

כי יש דבר ענק שהולך כאן, שקורה כאן, ורבינו אומר שזה אתה! עמלק אומר שזה לא. טוב, אנחנו לא נרגיז אותו. אז לא. אבל רב נחמן אומר שזה כן וזה אתה. והאדם ישן כי לא תופש שהולך כאן משהו. משהו גדול. 'הקצת נאמנות שלי? הקצת לימוד שלי, מה זה שווה?', מה, כל רגע יהלום? זה נשמע כמו חלום, איך? מה פתאום?', 'תישן, תישן!'… אשר קרך בדרך… אבל הזוה"ק מספר אחרת, מספר שמחכים לך כאן גדולה ותפארת. תתחיל להלחם. הקב"ה עשה נפלאות כאלה לעיניך, גילה אלוקותו, ובא אחד עמלק צוחק, מפהק, כאילו הכל טבע… לא קרה כלום. כך יש אצל כל אדם רוח כפרנות שמחלישה את דעתו: הקב"ה לא צריך אותך ולא צריך כלום ותפסיק להשתגע! אף אחד לא פועל כאן כלום ואתה לא שייך לכל הסיפור הזה של הקדושה… אתה נראה עם הקדושה שלך כמו אלה התיירים בכותל ששמים עליהם כיפת קרטון… רחוק, רחוק.

כך מחלישים את הדעת… מחלישים את כוח הקדושה שבנו… ואדם לא יודע מה כוחו, לא יודע את שוויו, לא יודע שהוא בעל זכות חתימה בעליונים, היכן שנקבעים העניינים… לו אדם היה משער את כוחו בעולם…

אבל לדעת זה לא מספיק – צריך שממש יריח את ריחות גן עדן האלה של שפע נחת הרוח שמקבל הקב"ה. אישה, ריח ניחוח, להשם. שיכנס לתוך העניין הזה של 'השם מתפאר בי', הלוך והכנס, עד שתהיה לזה משמעות בלבבו. אנחנו יבשים בקשר לזה. למרות שיש בינינו יודעי סוד וקבלה הידיעה לבד אינה מצילה מן היובש. כאן מה שעובד זה להאמין! ולהאמין כל כך עד שרואים כמעט בעיניים את האמת הזו שהאדם, האזרח בישראל, בתזוזה שאפילו קשה להבחין בה בונה עולמות, מפלסים וקומות עם נהרות עטורי שדרות וודיות של זהב, או מקלקל באופן שלא היה חושב שאפשרי… צריך שאדם יכנס אל העניין הזה של 'אני לא רוצה להתרחק', 'לא רוצה לשכוח', 'גם אם קצת שכחתי אני יודע שאתה מוחל וסולח, אני בולם את ההסחפות, אני מתחיל מחדש'.

עמלק רוצה לעשות עסק גדול מכל הפשלות שלי ועסק קטן מאוד מכל ההתחלות החדשות שלי והרצונות והמלחמות שלי. והאמת: התחלת לעשות משהו נחמד? שנסת מתנים? הרווחת הכול. אתה על הסוס. אתה כמו מרדכי בלבוש מלכות… אבל עמלק עושה מזה ציורי ילדים. איזו הסתרה עצומה יש היום! רבה העזובה… השכחה בכול משלה… תשתפכנה אבני קודש בראש חוצות. כמה צריך להאיר לאדם דעת: זכור מי אתה! דע! אתה בתוך הסתרה גדולה, לכן, זכור מי אתה. נכון שמתוך חמישה נסיונות שבאים עליך אתה עומד באחד עכ"כ שאתה שואל בכנות: 'תגיד, זה שווה לי כל ההשקעה העצומה הזו? כל כך קשה לעבוד ולא יוצא מזה כלום. נלחמנו כאריות ונפלנו כזבובים…' אז מה אתם עונים על זה? שווה או לא שווה?

אחד מיליונר, בקי מאוד בעניינים, נוסע בכמה רכבות בשעות לחץ צפופות, במזג אויר חם שרבי, נסיעה מפרכת על מנת להכנס לכמה דקות אל בנין הבורסה להשתתף בעוד מועד במסחר של יום מוצלח ביותר. היה שווה? אתה בחיים שלך לא ראית ולא תראה כל כך הרבה כסף! איך משכנעים בן אדם שהוא עובד בבורסה הרבה יותר מכובדת, והוא מיליונר הרבה יותר רציני?! ושלא כבמשל הוא באמת כל הזמן בבורסה (כי הירידות הן צורך העליות). האדם רואה הכול מיניאטורי כאן, מוחין דקטנות, ננסי, דגם גמדי, סתם, סתם, סתם… הלימוד, האמונה, החסדים… איך משכנעים אותו שהוא עוסק בדברים אדירים? אינו קופיף יושב על הענף ומפצח והכל חפיף… אינו עושה מעשה בהמה. אתה לא קוף! יש מלך גדול מאוד! כמה גדול? גדול ומהולל מאוד מאוד. חכה, חכה… תלמד, תשמע, תראה, תתפלל שוב ושוב – תתחיל לתפוש כמה הוא גדול. ניצוצות מגדולתו יאירו את שמי מחשבותיך… ואז תתרגש פתאום שזכית לתת מחצית השקל פעם בחיים. שעשית אמבטיה לכבוד שבת. הלב יקבל טיפונת השגה למי אתה שייך…

והמלך שלנו מבטיח לשלם… ונאמן הוא בעל מלאכתך… והוא גם מרחם ונוטע בעולם צדיקים, הם יודעים אודות גדולת השם. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שיש אנשים שקצת מבינים, נכון? משיגים קצת את העסק?! ראינו אותם מחזיקים מעמד בכל ההרפתקאות ביראה ואהבה… חיים שלמים! אצלם כל מעשה בעבודתו היה נעשה בארבעה מימדים. הם החיו וציירו את האמונה כל כך עד שהלב נכבש בציורים נשגבים, עוצרי נשימה, והוא רותח… והם רוצים להגיש לנו רפואה מהטראומה שעברה עלינו בהיותנו בגלות סרוחה כזו… אנו, לצורך רפואתנו,  צריכים התגלות הכבוד, התגלות רוח נבואה, מתיקות עמידה בתפילה, ריח וטעם של מעין עולם הבא והם לוקחים במלוא הרצינות את האחריות הזו שעליהם…

אם כן, נחזור להתחלה – ההתחלה של כל זה הם דיבורי אמת אל הקב"ה שוב ושוב באמונה שהשם שומע. דיבורים מתחננים, אבי, מלכי, בוראי, מיטיבי, גואלי משחת משחר היותי, אנא, אנא, רוצה לב רותח, רוצה להיות שייך בכל זה…

והיגיעה הראשונית הזו כבר תזמן לך מציאות (יגעת ומצאת) עד שאתה עוזב הכל ורק הולך וזוכה, הולך ומוצא, יגע מעט וקוטף, יגע ואוסף…

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345