יום רביעי – על עיני ועל זרועי! ז' שבט, כמנחה על מחבת

בס"ד

עולם עבור לדום, עולם דום!

נשיאים, גיבורים, מלכים – הצדיעו! לאומים, גויים – כרעו ברך!

עצים הרכינו את צמרותיכם! שמים חילו ורעדו מפחד!

מלאכים, חיות קודש, שרפים, אופנים – עופו טוסו בחיפזון!

מה? מה קרה? מה כל הבהלה?

היהודים באים! ישראל יוצאים על צבאותם! עם השם הולך קוממיות! השכינה בקירבם!

אז אם השמש והרחובות עושים עצמם כלא יודעים, ועולם מפהק כמנהגו, והגויים עסוקים בשלהם ורבים המקללים מן המברכים, ואחרים אצבעותיהם נוטפות דם, הרי זה פלא גדול. זו חידה ותעלומה שתבוא בוודאי על פתרונה. מה שנוגע לנו זה שצריך לזכור כיצד הים ראה וינוס, ההרים רקדו כאילים. כיצד שמש וירח עצרו את מהלכם בגיבעון ובעמק אילון וסלעים כבדים ירדו מן השמים, כיצד נחל קדומים נחל קישון גרף צבא מרכבות אוייב, וכיצד כמה צבאות ערב אשר סגרו על העם היושב בישראל ושנאה קודחת בלבם, הנה, נסו על נפשם, הודברה תאוותם, נופצו דמיונותיהם… ואנו מצפים להמשך המאורעות במהדורה על-מודרנית של גרסת העליונים!

איך, בינתיים, זה נראה מהצד שלנו? הנה חוויה מלפני כעשרים שנה:

התקשרו אלי מישיבת 'בית התלמוד'. באותם ימים הייתי מתעסק בין היתר בענייני סאונד והקלטות. הם ביקשו שאערוך להם (סופית) פס קול שילווה מופע שיקופיות המציג את דברי ימי הישיבה, טילטוליה, דמויותיה, שלהבת קדושתה – כל זאת עבור דינר מרכזי גדול שנועד לגיוס כספים… אני עשיתי באמונה כפי שידעתי: הוספתי צלילים, קריינות ומוסיקה ואז הזמנתי את הרבנית שוורצנברג לשמוע את התוצאה.

הרבנית שוורצנברג (שעד אז לא הכרתיה), אישה מבוגרת בוודאי. היא ובעלה, ראש הישיבה, הקימו את הישיבה ונדדו איתה מאכסניה לאכסניה, מקושי אל קושי, מנס אל נס. הישיבה כבר וותיקה עם בוגרים לתפארת בעלי שמות המוכרים לקהל הרחב… והיא, הרבנית, מגיעה ויושבת על כסא מול הטייפ המנגן (זוכרים?) ומקשיבה בריכוז רב לדברי ימי הישיבה – ישיבה שהיא מסרה את רוב ימיה לעבדה ולשמרה. אני יושב לידה, והנה הטלפון מצלצל (בסלון) ואני עוזב אותה שתשמע לעצמה וניגש לענות. אני חוזר והיא עם חצי גב אלי (לבושה בלבוש עתיק) צנועה, כפופה, מכונסת בתוך עצמה ומקשיבה… והדמעות זולגות וזולגות על לחיה… היא בעולם אחר לגמרי, לא מבחינה בי כלל… ואני בשקט, עומד בפתח וממתין, לא מפריע את קדושת הרגע.

זה היה מרגש. אני שומר את התמונה הזו בלבי, לא שוכח אותה. (הרבנית שוורצנברג נפטרה, נדמה לי, כבר לפני שנים, זת"ע)

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345