יום שני הציץ בחלוני, ואני דל ועני, יהי רצון שאבנה בו את מעוני! לקראת ימים רציניים!

בס"ד

לקראת ימים רציניים!

תאר לך שמישהו בעל שרירים מתיישב לך בדירה פתאום ואתה צריך איזו תחבולה אמתית כדי לפנות אותו (זה קרה לא מזמן לאחד מידידי שהשכיר דירה לאחד כזה).

או. קיי. מה הכוונה?

לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. דירה גדולה מאוד, גבוהה עד הכוכבים. ובני אדם פתאום מכחישים שהכל שלו וטוענים שהם בעלי הבית. עושים כאן מה שרוצים. חלקם במרד גלוי, חלקם טועים מאוד… אנחנו, אחי ורעי, הננו השליחים, עורכי הדין, שנשלחו להשיב את הארץ לקב"ה. חמשה קניינים יש לקב"ה בעולמו וגנבו לו אותם – גנבו לנו, עם קרובו, אותם – למשל, את העולם הבא: אתה לא רואה, לא מצייר לעצמך, את סחרחורת העונג שמחכה לך, את סחרחורת השמחה שתישא אותך. לא רגיל להאמין בזה כל כך. גנבו לנו את התורה: אתה לא יודע שהיא שלך. שכל העולם, שנברא על פיה, הוא שלך. והגניבה הזו מותירה אחריה עצבות, ייאוש, כזב, תאוות…

אנו עם הברכות והתפילין והצניעות מחזירים את הבריאה אל הבורא יתברך. זה לא קל. או, הו, כמה לא קל! למה? מה מפריע? מה מבלבל? כל מיני שאלות: איך שייך שיצור כמוני קטנטן וכהה ממליך את השם על כל הבריאה? מגשים את פסגת המאוויים האלוקיים? אני? סוג של בלגן כמוני? והאמת היא: איך שייך שאתה בכלל שואל שאלות כאלה? כבר האר"י ז"ל ביאר בעמקות טהורה את הדברים האלה, ואחרים שבאו אחריו הרחיבו את הדברים (הרב שלנו בירך, להמחשה, בשיעור: 'שהכל נהיה בדברו' על כוס של מים, ואמר: 'עכשוו כל המים בעולם שלי, כי המלכתי את הקב"ה על המים'!)

טוב. אף על פי כן אני לא יכול!

אתה יכול רק אתה רווי פחדים, יראות נפולות שלא נותנות לך מנוחה. למה? כי לא יישבת את דעתך לדון את עצמך כראוי, לשקול ולחשב את דרכיך. לבחון בכנות היכן אתה צריך להשתנות. אז יש עליך דינים והדינים האלה מעוררים בך פחדים מכל מיני דברים ואנשים שבעולם, כפרת עוונות. כל אדם, אם יישב על זה כמו שצריך, ייעלמו הפחדים. 'כן, אבל אני לא יכול. אני סוג אדם כזה שעובד… טרוד כזה…' יש משהו שאתה כן יכול, ורק את זה רוצים ממך! שום דבר אחר. הזהר מייאוש. אמור לעצמך: 'השם עזר לי והוא יעזור לי. אני יודע שהעולם הזה מלא מרירות וצער ואני לא רוצה להיכנס בכלל אל העניין הזה. אני אהיה אכזר כעורב על העולם הזה. לא אתן לו לעניין אותי. אני יודע שהשם שומע אותי והכל עתיד להתהפך לטוב. המלך נמצא פה ומה שעובר עלי, כלומר, זה שיש אחד בתוכי שמגרד בראש פעם כאן פעם שם, מפיח ספיקות נון סטופ, אני מסיח דעתי בכוח ממנו ויודע שהקב"ה אתי וזהו.'

אל תזיק לאמונתך על ידי זכרונות ודמיונות לרוב של עבר ועתיד. מלא חשבונות רבים. הרי יש בך אמונה, תן לה זכות קדימה. צעק על זה לקב"ה. רבש"ע אני יודע שאתה מנהל הכל ואין לי מה לדאוג.

אתה, למשל, יודע שאתה לא מבין בנגרות. אז אם יוצא שסביבך מדברים בענייני נגרות אתה שותק. למה אתה כל כך בטוח שאתה מבין בענייני אמונה? בעניין מגדלי האמונה הכבירים, כיצד הם מתנוססים, מתמרים אל הנצח, מטפסים מהמקור הפלאי שלהם? כיצד אתה מתיימר להקשות קושיות עליהם? אלא, לא כך. עליך לסמוך על אלה שמבינים: הזוה"ק, הבעש"ט, המהר"ל, הריה"ל, השל"ה, ועשה וחשוב כפי שהם מורים לך. אל תתן לאדמו"ר היווני שמטיף לך: "סתם שמש, סתם ארץ, סתם קירות עתיקים", להציק לך ולשבש את חייך. תמיד, גם כאשר הבנת משהו לעומק, איזה עמוד אמונה יקר, מיד יגיע האדמו"ר היווני – הוא לא חולם להרפות ממך! – והוא יאמר: 'ניצוצות? אנחנו לא אוחזים מזה.' היי, אבל רבינו אומר שיש? 'אנחנו לא רואים כיצד זה יתכן!'… אבל דע, שלאט לאט הוא ירפה ממך.

טבע העולם שסתם אדם אינו למדן גדול. גם אינו ידען גדול, או עשיר במיוחד, או גיבור במיוחד, הוא לא מאלה. הוא לא מצטיין ממש בשום עניין! לא ניכר באופן בולט בשום דבר. לכן הוא בעצם כלומניק בעיניו. סתם נודניק. חגב מסורבל. ואם דווקא כן יש אחד כזה (שמתבלט במשהו) מיד הוא שואב אליו את כל הכבוד…

אבל אצל השם יש לך מקום! אבל אצל השם אתה חשוב מאוד! אתה הפוך לגמרי מאיזה ברווזון מכוער. אתה זה המגלה את כבוד המלך. אתה שם את הגלימה והכתר על ראשו. הקב"ה, הוא זה אשר בחר בך! הוא זה שנתן לך את השבת ואת הצדקה ואת התפילה… איזה כבוד! איזה כבוד זה! זה אמתי ונצחי. ואו!

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345