עידן האדם (פרק ו') – המייחלים לשלום!

בס"ד

מייחלים לשלום

קראתי לא מזמן מאמר שכתב מדינאי דרום אפריקאי דגול (כך הגדיר אותו ספר ההיסטוריה)  – J. C. Smuts – לאחר מלה"ע הראשונה בנושא 'חבר הלאומים' – הוא האירגון החשוב (שקדם לאו"ם של היום) שהוקם על חורבות אירופה לאחר המלחמה הנוראה.

שוב, ילאה העט לתאר עד כמה מלחמה זו (הראשונה) היתה נקודת מפנה, שבר מהותי ומסוכן, בתולדות האנושות! מלחמת העולם השנייה רק נתנה push (וואחד push) לשינוי העצום בחברה האנושית שהתחולל תחת פני השטח, והעלתה אותו אל הרחובות, אבל היתה זו מלחה"ע הראשונה שהחליפה לבני האדם את הראש, הזהות התערערה. מן תהליך של שינוי מסלול קיומי, תודעתי, שפשט בכל החברה המערבית ובעקבותיה בשאר העולם. תהליך שהשליך את כל האנושות באופן המוני אל הבלתי נודע. המלחמה הזו, הראשונה, היתה מעין מכת נוק אאוט שהנחית העידן החדש ('עידן האדם ללא שמים') על כל הסדר החברתי הישן ששרר באירופה. כל אשר קדם למלחמה: רקמה חברתית שלמה, מערכת ערכים מקובלת מדור דור, ראיית עולם בת אלפי שנים – הפך ללא רלוונטי במקרה הטוב, דוחה והזוי בשאר מצבי הרוח. אלא שזה לקח עוד עשרים שנה ועוד מלחמה מטורפת ברמות בלתי מוכרות עד שהכול עיכלו מה קרה כאן. אנשי הרוח, הסופרים, האמנים וחבריהם, חשו עוד קודם לכן את התהום הפעורה של האבסורד, הריק הקיומי וניסו לציירה, להגדירה…

מצב מוזר, לא? גם מסוכן, הייתי אומר.

חבר הלאומים התקבל אצל הרבה אנשי צורה, אוהבי האנושות, כרעיון גואל, כקרן תקווה יקרה. אותו מדינאי תולה בו את עתיד אירופה והאנושות כולה. הוא לא חדל להדגיש, להזהיר ולבשר שארגון זה אינו, חלילה, רק שוטר המפקח על קיום בלית ברירה של הסכמי השלום (חוזי וורסאי) אלא שהוא הוא צורת השלום! עיקר מטרתו ופעולתו צריכה להיות העמקת השלום, חינוך לשלום, הקמת מפעלי אחווה וכבוד, שוויון ושותפות – בין האומות ולמען האומות – ללא ליאות ובפרסום ענק. עץ שלום זה ייתן את פירותיו הטובים בדמות 'עידן השלום!'

אני מתרגם, בע"ה, קטע קטן מהמאמר החשוב, חשוב הזה (נכתב מיד לאחר מלחה"ע ה 1):

"הזוועות והסבל של המלחמה הזו הולידו מצב נפשי בעמים שצריך להתייחס אליו כאל העובדה היסודית של המצב הפוליטי באירופה היום. רגש היגון, המרירות, ההתפכחות והייאוש, מגיע עמוק מאוד. אפילו בחבר המדינות המנצחות הרגש הזה חודר הרבה יותר עמוק מרגש השמחה השטחי אודות התוצאות הסופיות. וכיצד ייתכן אחרת? הזוועה המתמשכת שדרכה עברו כולם היא חוויה הרבה יותר אמתית, מתמידה, בסיסית, מהשמחה הרגעית של הסוף. ומה הוא אשר הביא את העמים בני הברית שלנו להשלים עם משא הסבל אשר נשאו? היתה זו תודעת הצדק שלהם ותקוותם הקלושה לעולם טוב יותר, הוגן יותר, שיבוא ויצדיק את הקרבנות שהקריבו. אך אם הסיכוי הזה ייעקר בגסות, אם השלום באמת לא יבוא על ידי הפנמה ויישום של עקרונות אנושיים אוניברסליים ועלות השחר על סדר טוב יותר, אלא על ידי שיבה של המדיניות הישנה של "חטוף, שאף וחלק שלל", אזי המרירות של ההתפכחות אכן תהיה שלימה… אל לנו לנפץ את האמונה הזו של העמים, על ידי שלום מזוייף! הבה נייסד את השלום על אידיאלים אנושיים, על עקרונות חירות ושוויון, ועל מוסדות אשר יערבו לעקרונות האלה בעתיד כנגד התקפה זדונית. כל שלום אחר עלול לפתוח את מעיינות תהום רבה ולהשמיד מנצח ומנוצח כאחד בשיטפון שיבוא." עד כאן הציטוט.

הוא מדבר על שלום, על צדק, על שוויון. הוא עדיין רואה לזה סיכוי למרות זוועה אנושית כה מזעזעת. הוא בוחר להאמין שאפשר! וראו כיצד הוא חזה יפה את כישלון חוזי וורסאי וביאת מלה"ע השנייה. מלה"ע השנייה פקחה את עיני כולם לראות שהם בתווך קיומי אחר, לטוב ולמוטב. לפני כן, המדינאים עדיין לא הצליחו להינתק מן הראש הישן. לא הבינו מה התחולל. מה מצב הרוח הלא מוכר שהתפשט בלבבות אחד לאחד, מצב רוח שהבלבול והדיכאון הם כרטיסי הביקור שלו.

כאשר קראתי את הדברים האלה נזכרתי באחת הסיבות העיקריות שהוליכו להתפרצות מלחה"ע הראשונה: הלאומנות הקיצונית שהתפשטה בקרב עמי אירופה – קנאות לוהטת לאיכות הנעלה, הבלעדית, של הלאום שאליו אתה שייך. סגולות מיוחדות ומצויינות שבעטיין מגיע ללאום שלך להינשא לתלפיות מעל כל השאר. התחלתי לחשוב באמת אודות התופעה הזו של אדם המתגדל על חברו, עד כמה היא גורפת. עד כמה המגיפה הארורה של 'מגיע לי הכול, כי אני שווה יותר!' השתלטה על העמים בתקופה שקדמה למלחמה הראשונה (ובעטייה הקולוניאליזם המודרני) ועד היום היא עלוקה על צוואר המין האנושי. אי אפשר שלא לראות שבקרב בני האדם מאז ומתמיד היו אלה ששיעבדו, השתררו, זלזלו, רמסו וניצלו את חבריהם לכוכב ולגורל. תמיד היו כאלה שהחשיבו את עצמם מעולים יותר, בעלי מעמד חשוב יותר בשל סיבות "מקודשות" כלשהן: סיבות, שהלכו וקיבלו בתקופה המודרנית פירוש יותר ויותר ברוטלי ככל שהאדם הלך וידע פחות ופחות מי הוא.

השוויון, החירות, הכבוד, השלום – הדברים שעליהם מדבר כותב המאמר – כל אלה צריכים חינוך. צריכים סבלנות וחינוך! אין דרך אחרת ואין קיצורי דרך! התורה, היא אשר תעשה את העבודה. היא וודאי תעשה את העבודה. היא נועדה לזה. קודם בקרבנו ואחר כך בקרב הגויים. האם כולם יודעים את זה? הנה, הנביא ישעיהו (בפרק ב), במספר פסוקים מוכרים ונערצים בעולם כולו, מתאר את העידן ההולך וקרב שבו כל העמים יעלו לירושלים. לא על ירושלים, אלא לירושלים! לא לצור עליה מלחמה, אלא על מנת ללמוד את 'מדעי השלום', את תקוות השלום. לא עוד סיוט המלחמה! הנה, "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר השם, אל בית אלוק יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים", מלמד ומזכיר לכולם הנביא – התורה היא ה coach האלוקי הסולל בלבבות את מסילות השלום, והתורה יוצאת מציון ולכן הם יבואו הנה, אל הישיבות של ירושלים. איך זה שהתורה היא כל כך נפלאה? כי היא 'דבר השם', המהדהד בירושלים!

ומלך המשיח, לבבו לא ירום מאחיו. סוף סוף מלך אמתי כזה, סוף סוף אדם ללא שום צחנה של גבהות או אגו, רק ידידות ורעות אל כל האדם. אהבה ואהבה… הוא ישכין את עידן השלום עלי אדמות.

אהרן בר

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345