מסיבת מחזור

בס"ד

מסיבת מחזור של החברה מהתיכון בליל שמיני של חנוכה, תשע"ה, אצלנו בבית (לאחר שנים רבות שלא נפגשנו)

נכתב בשלהי הלילה – ליל פריחת האהבות משנות הנעורים

 לנו, שהיינו כולי במקום בו סוף סוף לא הייתי לבדנו, מעבר לשכל ואולי גם מעבר ללב, במקום שבו נהנינו ושרנו ודברנו כאילו בעולם הרגיל אך בעצם לא היה משנה כלל מי אמרנו, או מי צחקנו, או מה היינו שרתי ואיך היא נהנינו, וממה צחקנו כולי ועל מה הוא דיברה

היינו כולנו אחד בסוג של תענוג שאתה לא ממש מבין… ה'אני' הרגיל שלך ממשיך לדבר ולשיר, ולאכול קצת ובאמת כל זה בניוטרל, הנשמות הן הנכללות כרגע בחביקה של אושר שהרחק מעבר המילים… אחדות מענגת… רק הד קלוש מהתענוג הזה מתנוצץ בפועל במוח ובלב וכשזה נגמר אתה נשאר משתאה, מה באמת קרה…

 אבל האדם נדון לנסות ולהבין כל דבר דווקא במערכת המוכרת לו של זמן ומקום, כלומר, לא ניחא לו בסוג תענוג שהוא לא יכול למשש בשכל ובלב, תענוג שאין לו כל שלטון עליו. האדם מנסה תמיד לגרור כל חוויה אל תחום מלכותו, לצמצם אותה אל הממדים שבהישג המילים שלו…

לכן אני אומר לעצמי כדי לסבר את האוזן: שהנה, ידוע שעמוד התווך של היהדות, הבשורה היהודית לעולם, זה שהכל אחד. לא רק שיש אל אחד אלא הכל – כל הקיים מעלה ומטה, פנים וחוץ, כל הניגודים וההפכים והשינויים שלהם – הכול אחד. וזוהי בשורה ומצווה שאנו (וכל שכן שאר הגויים) עדיין רחוקים מלצייר נכון. אף על פי כן אנו מנסים… ואנו יודעים לומר שכל פעם שאנו רואים או מרגישים הרמוניה מיוחדת, משיכה וקירבה בינינו לבין עצמנו או בינינו לבין אחרים או בינינו לבין הבריאה, אנו יודעים שכאן הייתה התגלות מיוחדת של הקב"ה. כאן חווינו את הנוכחות האופיינית של השכינה, כאן הרגשנו את הכוח העצמי הבלעדי ביותר של האלוקים שאנו מסוגלים להכיר. וזה תענוג עצום. זה התענוג הכי ענק שהחיים מעניקים לנו, אשרינו, כולנו יודעים את זה… זה מה שקרה הלילה.

מעביר צמרמורת לחשוב על זה.

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345